
אני אדם מאד פגיע והרבה פעמים לא מבין מתי צוחקים ומתי לא. לכן הרבה פעמים כשאומרים דברים עלי, רק בצחוק כמובן, ממש בלי שום כוונה אמיתית מאחורי זה, אני מאד נפגע. זו הסיבה שאני כמעט ולא יורד על אנשים, אני יודע מה זה עלול לעשות לי ולא רוצה לגרום את זה לאחרים. הרבה מאד פעמים, גם אם אני מבין שזה צחוק, אני לא יודע איפה הגבול בין הצחוק לרצינות.
האם יש דרך לדעת מתי אומרים דברים בצחוק ומתי לא? זו הסיבה שכתבתי בפרופיל שלי שאני אדם רציני ולפעמים מדי.
|
מצב זמני
בתגובה על עוד ילד, שמחה או עצב?
+גבריאל
בתגובה על שאלה תמימה
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בדיוק, ענית לעצמך.
בהצלחה.
וכיצד אפשר לפטר את השופט הפנימי?
בעצם מדוע לפטר? הרי אני כל הזמן מנסה להשתפר והביקורת העצמית עוזרת לי מאד. לא מעט מהדברים שהתקדמתי בהם והתקדמתי לא מעט הם בזכות הביקורת העצמית שלי.
בדרך כלל אנחנו מתייחסים למה שאומרים לנו עלינו
כאשר זה מזכיר לנו את השופט הפנימי שלנו
הדרך היא לפטר את השופט הפנימי לאלתר.
אומרים שבכל צחוק יש אמת כך שהייתי לוקח בע"מ את מה שנאמר, מה שאתה יודע על עצמך מספיק בשביל לא להתייחס ל1/3 ממה שנאמר עלייך מסביב.
הבעיה שאני מיד נפגע ומתכנס בתוך עצמי. אני צריך ללמוד לא להפגע מכל דבר.
למה לעזזל אני כל כך מתייחס למה שאומרים עלי אחרים?
אז אולי תנסה לשאול ישירות ובצורה רצינית: "סליחה אתה צוחק עליי?". אם זה מישהו שמתלוצץ הוא יתפקע מצחוק, אם זה מישהו שמנסה לפגוע בך הוא יפסיק.
את זה אני עושה מדי פעם.
הבעיה היא שאני לא מבין את הצחוק של אחרים וזה פוגע.
הדרך הכי טובה למנוע צחוקים של אחרים על חשבונך זה לצחוק בעצמך על עצמך. קשה להתקיים בעולם הזה בלי הומור עצמי, ומי שלוקח את עצמו ברצינות רבה מדיי- הוא טרף קל לאנשים שאוהבים לצחוק על אנשים.
תלמד לצחוק על עצמך- זה משחרר.