עבר פחות מיום ומה שיש בבטן הוא רק כדור גדול של כאב אכזבה ואי יכולת להבין את חוסר החשיבות וההתחשבות של צד אחד אל מול הצד שני.מה אפשר להוסיף כשברגע אחד כמו שכשהרצפה נעלמת מתחת לרגלים ואתה נעלם איתה או כמו שמגדל קלפים שבנית במשך כל כך הרבה זמן נופל כי מישהוא הזיז את השולחן ולקח אותו משם. אתה נשאר בלי יכולת להגיב, בלי אמון באולם שבו את רוקד או בלי רצון להתחיל ולבנות שוב את אותו מגדל קלפים, כשאתה יודע שהפעם, המגדל צריך להבנות על הריצפה ואתה תישאר כפוף ושפוף לכוון הריצפה, כי גם אז עד שהמיגדל, אם בכלל, יבנה על ריצפה שיכולה פתאום להעלם לך מתחת לרגלים.אולי יש הסברים ויש דרישות וישנן יכולות לכאילו שבונים הכל מחדש בכל פעם, והמהות שלהם היא הבניה עצמה ולא ההנאה מהמבנה, ויכול להיות שיש כאילו שכל מה שהם עושים זה לבנות סביב חלומות של עצמם בלי בכלל לראות או לשים לב כי הם נמצאים בין אחרים, והאחרים רק משמשים ככלי עזר לצורך איזו השגה של יעד שאפילו הם עצמם אינם יודעים מה הוא.כולם מדברים על היכולת שלהם להיות אמיתיים והיכולת שלהם להיות כנים, ומי הם הכנים ביותר, אילו שלעולם לא מדברים או אילו שיודעים כנות מה היא ויודעים בדיוק כי האמירות שלהם והפתיחות שלהם היא זו שנשמרת כמו בתוך קבר סגור שלעולם לא ידע אחר מה בתוכו? אך נכון יותר לאמר כי כנות היא שילוב נכון של שניהם אך לעולם לא לאותו אדם אלא יש לדעת כי יש לבחור בקפידה את אותם אילו שלהם אנו פתוחים כמו ספר בספריה עירונית, כך שככול אימת שהם שם יוכלו לעינן ולראות כל הכתוב בו, וכאילו שלהם האמת שבנו היא כמו קבר עם מצבה, שאפשר לבו ולראות את מה שיש סביב אך לעולם לא לדעת מה יש בתוך.ניתן לסכם דבר באמירה כזו שלעולם לא ניתן לגדל שוב על אדמה שחרשו אותה במלח וכמובן שלא ניתן לרכב על אותו אופנוע שרוכבו התרסק איתו על מול משאית דוהרת. |