עוד לא נירגענו מהמתיחה של קידסורסינג וכבר מגיעה לה המתיחה הבא והינה מסתמנת לה מגמה חדשה בשיווק האינטרנטי הישראלי.

אז רגע לפני שזה הופך לטרנד ודקה לפני שיהודה ברקן עושה את הקמבק של חייו הייתי מציע לחברות המסחריות ולמשרדי האינטראקטיב לשקול שוב את גישת ה“חייך אכלת אותה“.

הגלישה באתרים הישראלים מרובי הפרסומות דורשת כבר היום יכולות תמרון גבוהות של העכבר לשטחים המעטים על המסך שנשארו עם תוכן אמיתי ועכשיו גם התוכן האמיתי הזה מוטל בספק כי אולי פשוט זה חלק ממתיחה ”מצחיקה“ של איזה גוף מסחרי שחושב שיש לנו זמן, כח ורצון  להחליף איתו דאחקות בסוף כשה“תעלול“ יוצאת לאור.

החברה שעשתה את מתיחת הקיד סורסינג טוענת ש“לזה אנחנו קוראים שיווק שיחה“ אך היא טועה ומטעה, היתה פה יצירת באזז היה פה שיווק ויראלי, היה פה נסיון ציני לרכב על הפחדים והחששות ורגשי האשמה של ההורים אך השיחה היחידה שנוצרה היתה האם זו מתיחה ומי עומד מאחוריה, מן משחק בילוש שלא נוגע בנושא ולא מתקיים עם המותג.

הרצון של החברות לבלוט מעל הרעש הוא ברור ומובן, זו גם לא משימה קלה אך אני בספק אם התחבאות מאחורי פרובוקציה ותוכן לא אמיתי אכן מביאות בסופו של דבר תוצאות חיוביות בקרב הגולשים ואילו הנסיון לזעזע את הצד השני עלול במהרה להתברר כירייה ברגל. הקו שעובר בין מצחיק, מעצבן  ומעליב הוא קו דק וכשעוברים אותו מגלים מהר מאד עד כמה הכח אצל הגולשים.

לפני כמה שנים אינטרנט זהב עבדו עלי עם קמפיין שהשתלט על כל המסך לכמה שניות עם הדמיה של וירוס, בכמה השניות הראשונות רכבה המתיחה על רגשי הפחד שלי וכשהתגלתה קצת נעלבתי שצוחקים עלי ככה והרגשתי שהם עברו את הגבול…למחרת צוחק ומאושר כבר הייתי לקוח של חברה אחרת.