מִילוֹר
על החיים, על אהבה, על אנשים, על מִילִים ועל אוֹר.
פוסטים אחרונים
- המילים יוצאות ממני בזכותך 2/3/10
- אנשים שאיבדו את הרגישות שלהם 17/9/09
- להיות בשני מקומות בו זמנית - הצטרפו לפרופיל החדש שלי בקפה 4/8/09
- "כי חיוך קטן של אושר - מנצח מחלה גדולה" 19/6/09
- "על כסא הנאשמים" 6/6/09
- תמיד נזכור אותךָ מחייך 30/4/09
ארכיון
"לפעמים קצת כואב לי, אבל זה לא עד כדי כך נורא"
"היום בהפסקה שיחקתי עם החברים בתופסת. לפעמים קצת כואב לי אבל הכל כרגיל, זה לא עד כדי כך נורא." אני כל רגע פוחד וחושש מתי יבוא הכאב הבא ומותר לפחד, מותר לחשוש וזה באמת בסדר לבכות לפעמים. אני מתמודד, כי אני חזק הכוח שיש לי, האהבה, העזרה והעידוד שאני מקבל מהמשפחה ומהחברים הופכים אותי לסוג של סופרמן בלתי מנוצח...
"לא צריך לשבת בדיכאון בגלל שיש לי מחלה." לפעמים אני קצת מדוכא אבל אז אני נזכר בדברים שאני אוהב לעשות וזה מחזיר לי את הצחוק לפנים, עושה אותי שמח ומכל רגע בחיים לפעמים נראה כאילו אין דרך מוצא אבל הדרך נמצאת שם... בין החיוך למחשבה הטובה אני רק צריך למצוא אותה. למצוא אותה כדי להיות שמח בריא ומאושר...
אני מסתכל החוצה אל השמש ומבין שלפעמים קשה מביט דרך החלון אל הנוף - ומחייך.
כי יש בי שימחה...
(נכתב ב-5/2/2007 והוקדש בזמנו לילד מקסים בשם רביד, שהתמודד באומץ והתגבר)
"אני מתרגש מאוד מהטיפול הזה. אבל סיפרו לי שהנסיעה היא לזמן ארוך אז בטח קצת אתגעגע לאח שלי ולכל המשפחה אם אסע לשם." אלוהים נתן לי מלאכים שדואגים לי משפחה שאוהבת ומחבקת, דואגת ונמצאת שם תמיד בשבילי אין מילים שיוכלו לתאר כמה אני אוהב אותם, את המלאכים שלי. את כולם.
לילד החכם שהרגיש מבוגר רק בגלל מה שהיה צריך לעבור, לילד האמיץ והמיוחד שנתינה היתה טבועה באופיו, לילד שהשאיר חותם על כולנו, שלימד אותנו על אומץ, על התמודדות שהראה לנו את כוחן מפיץ האור של האהבה והנתינה ובכך העביר לנו מסר לחיים. לילד שרק רצה להיות ילד, ולא הספיק...
אני מרגיש עכשיו כאילו אני מכיר אותך, ילד גיבור אני מחבק אותך עכשיו, בוכה. שמור על המשפחה שלך ועל חבריך, דור שמור על כולנו שם מלמעלה. אנחנו אוהבים אותך מאוד לא נשכח אותך לעולם.
הילד דור דורון כהן נפטר אתמול (ה-24/8/2008) בצהריים, בגיל 10, לאחר מאבק ארוך וקשה עם מחלת הסרטן. פוסט זה מוקדש לזכרו. יהי זכרו ברוך.
ההודעה בYNET היום: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3587117,00.html הסיפור המלא על דור המדהים: http://cafe.themarker.com/view.php?t=420719
|
תגובות (44)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יכול להיות, דורי.
תודה על התגובה הנפלאה שלך ועל השיתוף.
כולנו לא מבינים... לא נשאר לנו אלא לקבל, לבכות ולזכור...
חיבוק גדול חזרה! ♥
קבלתי המון כוח מהמכתב הראשון..מדהים..
ומהשני...קבלתי עצב...
עבדתי בבית חולים הדסה עין כרם בתור מטפלת במוזיקה לפני שנים רבות, ושם פגשתי עולם שלא הכרתי, ילדים בני שנתיים חולי סרטן...שנה כבר מאושפזים או בביקורים למחלקה, וזה מה שהם מכירים כ ''חיים''
לא הבנתי אז ועוד לא מבינה...
אני מניחה שלאלוהים סיבות משלו...
אמרו לי אז אנשים ששאלתי, מרוב הימום שהייתי בו שקועה בזאלת ה''למה'' : שכל יצור בא אל חיינו ללמד אותנו דבר, להורי הילד החולה..לסביבה...וכן..ראיתי המון אהבה ונתינה בצוות הרפואי ובמשפחה..
אז..זה העניין?
ללמד אותנו אהבה אינסופית? הערכה לחיים הבריאים ?
מתסכל ועצוב...
חיבוק ערן...
מסכים איתך...
גם אני מרגיש ככה. זה צובט את הלב.
קשה לי עם מוות של ילדים...
נחנקות לי המילים.
תודה, ליאת.
אמנם לא פגשתי את דור ממש, אלא רק היה לי הכבוד להכיר אותו מרחוק ולעקוב אחר ההתרמה שבוצעה למענו ע"י עמותת "להושיט יד" המדהימה, אבל אני באמת מרגיש כאילו הכרתי אותו וליוויתי אותו בחודשיו האחרונים.
יהי זכרו ברוך, ילד גיבור.מדהים ומחמם את הלב ,
זכית שפגשת את דור וליוות אותו בדרכו.
והוא זכה בך , בחברים ובמשפחה אוהבת בדרכו הקצרה.
ועכשיו הוא מלאך המוקף במלאכים.
צביקה, חבר יקר!
תודה רבה.
תודה לך.
והתגובות החמות שלכם מרגשות אותי.
בחיים יש כאב ואובדן, והם אמנם בלתי נמנעים.
אבל ילד כל כך צעיר שצריך לעבור כזה סבל והולך לעולמו - אין כאב גדול מזה.
זה פשוט בלתי נתפס.
ולמרות הכול זה, בדיוק זה מה שנותן את הטעם בחיים - אז חיים של אהבה ואופטימיות ועזרה עדדית ושל היכולת למקסם את מה שיש - וגם של היכולת לקבל את שלא נוכל לשנות -
ותודה לך שהצגת כך את הסיפור הקשה/המרטיט הזה
(וסליחה מראש עם מי שלא מקבל את זה שאני אומר שיש כאן גם יופי - אני מודע בהחלט לזה שזה לא מובן מאליו)
נכון, זה שובר את הלב. פשוט אין מילים.
תודה שקראת.
זה כל כך מעציב אותי.
נקרע לי הלב בכל פעם שאני שומעת על ילדים שנקטפו טרם זמנם.
תודה שקראת, טובה יקרה.
ואת צודקת. זה כל כך כואב...
אבל זה למעלה מבינתנו.
נקווה לטוב.
ולא נשכח את דור כהן. ילד בן 10 שהוא דוגמה ומופת לכולנו.
עשית לי טוב על הלב, תמר.
תודה לך.
יהי זכרו ברוך.
ליאת!
ואני מתרגש מהתגובה שלך.
תודה רבה!
קשה, קשה לראות את סבלם של ילדים רכים... ומעורר כל כך הרבה תהיות.
צריך לזכור כל הזמן שהעולם לא מתקיים על פי בקשתנו, ובורא עולם לא ממש עובד אצלנו...
קשה להבין הכל.
הרבה אור,
טובה.
יהי זכרו של דור ברוך..
מרגשת אותי יכולת הנתינה הבלתי נלאית שלך..
יישר כוחך
ואוו. זכרונו לברכה, ריגש מאוד.
ותודה לך, אסתר המקסימה!
ואמן. אני בטוח שדור ישמור על כולנו שם מלמעלה.
תודה על רגישותך
עדינותך ואהבתך
והלוואי שתהא מנוחתו שלמה
חיבוק גם ממני
אסתר
גם אני קטונתי.
ואמן.
על ידו, קטונתי.
שיזכה לשלווה.
ודור כהן עשה לי...
תודה שקראת.
תודה, אליעד יקר.
*
כן, זה שובר לב.
זה כואב כל כך, עד שקשה להביט לילד כזה בעיניים ולהגיד לו שיהיה טוב...
לכן נוצר מצב שמדברים אליהם כמו אל מבוגרים, אי אפשר להסתיר כלום. וגם אין צורך.
הילדים האלה מבינים, מעורבים; לפעמים הם אלה שמעודדים אותנו...
הם חזקים ואמיצים בצורה בלתי רגילה
ולפעמים הם יותר גיבורים מאיתנו
חיבוק ענק חזרה, שרוני!!! ♥
אוי ואבוי.
עצוב וכואב שהילדים עוברים סבל כה גדול.
הנשמה שלך כל כך גדולה
וכך גם הלב שלך.
מחבקת אותך חיבוק ענקי !
עוטפת באהבה, חבר יקר
ומאחלת לכולנו לא לדעת עוד צער וכאב.
זה עצוב וזה לא מגיע לאף אחד. בטח שלא לקטנטנים האלה כשפתאום מבינים כמה כוחות יש להם וכמה חזקים ואמיצים הם.
תודה, יקרה.
כוכב של בשורות טובות באהבה
תודה, דבורה אהובה.
קיבלתי, והתעודדתי.
באמת הייתי צריך את זה אחרי היום הזה.
יהי זכרו ברוך
אוהבים דור שהמלאכים יחבקו אותך בשמיים
תנחומים למשפחה
ואתה ערן היקר והאהוב עם הנשמה הזכה והטהורה
שולחת לך אור חום ואהבה וחיבוק לתדר הלב
מדבורה באהבה רבה
תודה, טלי יקרה.
רק בריאות לכולנו, הכל באמת מתגמד.
דור לימד אותנו הרבה על התמודדות עם קושי, על לקיחת דברים בפרופורציה.
שלושת המשפטים הקצרים האלה שאמר (לקוחים מתוך הכתבה בYNET) פשוט היממו אותי.
ילד כל כך מיוחד ומעורר השראה.
בכל מה שקשור לפחד, יש לנו הרבה מה ללמוד מהילדים האמיצים האלה.
תודה על התגובה.
היי ערן
עצוב עצוב
חבל
אבל אתה רגיש וגדול מהחיים
אשוב עם כוכב
לילה טוב
והמון טוב
טלי
שיר מקסים, אחותי.
זוכר אותו בביצועה המקסים של להקת חיל הים עם רבקה זוהר כסולנית.
המילים פשוט מעלות צמרמורת...
תודה.
מילים: רחל שפירא
לחן: יאיר רוזנבלום
זה הילד? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? שאל המלאך.
וברך לו חיוך שכמוהו כאור
וברך לו עיניים גדולות ורואות
לתפוס בן כל פרח וחי וציפור
ולב להרגיש בו את כל המראות.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הנער? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הנער? שאל המלאך.
וברך לו רגליים לרקוד עד אין סוף
ונפש לזכור בה את כל הלחנים
ויד האוספת צדפים עלי חוף
ואוזן קשובה לגדולים וקטנים.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה העלם? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה העלם? שאל המלאך.
וברך כי ידיו הלמודות בפרחים
יצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדה
ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים
ושפתיו השרות את מקצב הפקודה.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הגבר? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הגבר? שאל המלאך.
נתתי לו כל שאפשר לי לתת
שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד
ויד מעודנת, ולב מרטט
ומה אברך לך עוד?
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? העלם הרך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? העלם הרך.
הנער הזה - עכשיו הוא מלאך.
לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך.
אלוהים, אלוהים, אלוהים
לו אך ברכת לו - חיים.
מסכים כל כך, צילי מקסימה.
באמת אין מילים מול הכאב והעצב. תחושת האובדן היא פשוט נוראה.
נותר לנו רק לחזק את המשפחה.
הָגיבו לכתבה בYNET, אני בטוח שהמשפחה מקבלת את הניחומים והחיזוקים שם (בני משפחה ומכרים הגיבו שם, וYNET שיתפו פעולה עם עמותת "להושיט יד" לאורך כל הדרך).
אוף
הקטנים האלו עם הסרטן הזה.
צריך להביל בגיל עצוב נוראי וזהו אין מילים.