"היום בהפסקה שיחקתי עם החברים בתופסת. לפעמים קצת כואב לי אבל הכל כרגיל, זה לא עד כדי כך נורא."

אני כל רגע פוחד וחושש מתי יבוא הכאב הבא

ומותר לפחד, מותר לחשוש וזה באמת בסדר לבכות לפעמים.

אני מתמודד, כי אני חזק

הכוח שיש לי, האהבה, העזרה והעידוד שאני מקבל מהמשפחה ומהחברים הופכים אותי לסוג של סופרמן בלתי מנוצח...

לפעמים אני קצת מדוכא

אבל אז אני נזכר בדברים שאני אוהב לעשות וזה מחזיר לי את הצחוק לפנים, עושה אותי שמח ומכל רגע בחיים

לפעמים נראה כאילו אין דרך מוצא

אבל הדרך נמצאת שם... בין החיוך למחשבה הטובה

אני רק צריך למצוא אותה.

למצוא אותה כדי להיות שמח בריא ומאושר...

אני מסתכל החוצה אל השמש ומבין שלפעמים קשה

מביט דרך החלון אל הנוף - ומחייך.

כי יש בי שימחה...

אלוהים נתן לי מלאכים שדואגים לי

משפחה שאוהבת ומחבקת, דואגת ונמצאת שם תמיד בשבילי

אין מילים שיוכלו לתאר כמה אני אוהב אותם, את המלאכים שלי. את כולם.

לילד החכם שהרגיש מבוגר רק בגלל מה שהיה צריך לעבור,

לילד האמיץ והמיוחד שנתינה היתה טבועה באופיו,

לילד שהשאיר חותם על כולנו,

שלימד אותנו על אומץ, על התמודדות

שהראה לנו את כוחן מפיץ האור של האהבה והנתינה ובכך העביר לנו מסר לחיים.

לילד שרק רצה להיות ילד, ולא הספיק...

אני מרגיש עכשיו כאילו אני מכיר אותך, ילד גיבור

אני מחבק אותך עכשיו, בוכה.

שמור על המשפחה שלך ועל חבריך, דור

שמור על כולנו שם מלמעלה.

אנחנו אוהבים אותך מאוד

לא נשכח אותך לעולם.

הילד דור דורון כהן נפטר אתמול (ה-24/8/2008) בצהריים, בגיל 10, לאחר מאבק ארוך וקשה עם מחלת הסרטן.

פוסט זה מוקדש לזכרו.

יהי זכרו ברוך.

ההודעה בYNET היום: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3587117,00.html