צופי ערוצי הטלוויזיה הישראלים עלולים לחשוב שכמעט כל ההורים בישראל מוטרדים מאורכה של חופשת הקיץ של ילדיהם. העונה היא "עונת המלפפונים" של ערוצי הטלוויזיה והם מחפשים מתחת לאדמה "אייטמים" כדי למלא את שעות השידור הארוכות כשכולם בחופשה ולא קורה דבר, לטוב או לרע. אז הם עושים מלאכתם קלה מדי ומוצאים ללא שום בעיה אמא שמוכנה להופיעה בטלוויזיה (15 שניות התהילה הקוסמות לכל אחד) ולהצהיר שחופשת הקיץ הורגת אותה, הילדים שלה מעייפים אותה, זה עולה המון כסף והיא מתמוטטת. לי נראה שאמנם יש הורים מוטרדים מאורכה של חופשת הקיץ והם סובלים מילדיהם, אך נראה לי שהם מיעוט, אולי מיעוט לא קטן אך צעקני מעבר לכל פרופורציה, ומומרצים בעיקר ממצלמות הטלוויזיה המשפיעות על כל בני התמותה.

כל ההורים המתבכיינים על הטרדות וההוצאות שגורמים להם ילדיהם בחופשת הקיץ הם הורים שאינם רוצים ואולי אינם יודעים כיצד לחנך את ילדיהם מהגיל הרך להתעסק עם עצמם, למצוא עינין בדברים שמושכים את ליבם, ולא להיות זקוקים ותלויים במישהו שישעשע אותם, בעיקר הטלוויזיה. הרי הדבר הכי קל להורה הוא לשלוח את ילדו רחוק מעיניו, בתחומי הבית שאין בהם סכנה כלשהי, אל הטלוויזיה כמובן. ושיניחו לו. הורים כאלה יוצרים, בלי להיות מודעים לכך, חומה של זרות ושוויון נפש בינם לבין ילדיהם.

ברבות הימים, כאשר ההורים יזדקנו, וילדיהם יהיו בעלי משפחות, הם יתבכיינו על כך שילדיהם הבוגרים אינם מתעניינים בהם, מבקרים אותם לעתים רחוקות ומתוך הכרח, "עד שרואים את פניהם, רואים כבר את גבם" ועוד תלונות מהסוג הזה. אך הסיבה ליחס של ילדיהם הבוגרים, נעוצה בחוסר הסבלנות שהורים אלה גילו כלפי ילדיהם כשהיו בודדים בחופשות הקיץ בילדותם.