כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    סיפורה של רוז ותאוות המציצנות

    46 תגובות   יום שני, 25/8/08, 23:24

    המשטרה שחררה הודעה תמימה לאוויר העולם. הרי אין לחשוד במשטרה שיש לה מניעים אחרים מלבד הרצון לפתור את היעלמותה של הילדה הקטנה מנתניה. העיתונים הגדולים נרתמו גם הם למסע החיפושים, חרדים לגורלה. איפה את רוז? זועקת כותרת אחת, מה עשו לך רוז? עונה לה האחרת.

     

    מי שליקט היום את כול הכותרות השונות ואת כול הניסוחים השונים סביב הסוגיה יכול כבר לנחש מה עלה בגורלה של השושנה האבודה. מעט מאוד נותר לדמיון להשלים לאחר הפרסומים השונים. אנחנו יודעים את רוח הדברים ואת טיב המעשים, רק נותר להשלים את הפרטים השוליים של הפרשה כמו מקום ושמות.

     

    סביב אירועים מהסוג הזה שהוטל עליהם צו איסור פרסום. דואגים כל העיתונאים להבהיר לנו כל אחד בדרכו, שאומנם אסור להם לומר דבר, אבל חשוב שאנחנו נדע שהם בסוד העניינים. גם השוטרים מיהרו להדליף שמדובר בפרשה מזעזעת ביותר כדי להספיק לזכות גם הם בחלקים מן השלל.

     

    העולם בו אנו חיים אוהב טרגדיות (אולי לא אוהב, אך בוודאי ניזון מהם) סיפורים מצמררים, אמיתות מזוויעות שלאחריהן כעצתו של השר לביטחון פנים, יגיע שלב הכתבות בסופי השבוע, לאן הידרדרנו כחברה? ישאלו את עצמם הכתבים מה קרה לנו שאירועים כאלו יכולים להתרחש כאן מסביבנו במשך שנים ואיש לא שמע ואיש לא ראה.

     

    אירופה ידעה את מנת הזוועות שלה בשנים האחרונות רשתות של פדופילים רציחות ומסחר בילדים הפכו לסיפורים כמעט "שגרתיים" ברחבי היבשת הישנה, שהזדעזעה עד עמקי נשמתה וחזרה במהרה לחייה השגרתיים. הפחד מפני הברבריות האנושית וההוכחה הניצחת שהאיום אורב בכל מקום ולכל אחד הם חלק מן הכוחות המניעים מאחורי תרבות הצפייה שלנו.

    נסו לחשוב אחורה בזמן, לפשפש במאגרי הזיכרון האישים שלכם ובמאגרי הזיכרון הקולקטיבי שלנו ותגלו שמכול הזוועות האיומות והאלימות המקיפים וממלאים את פני הכדור הזה אנו זוכרים היטב אולי יותר מכול את הטרגדיות הגדולות שהיו קשורות לאלימות נגד ילדים.

     

    הסיפורים המזוויעים האלו מעניקים לנו נחמה מסוימת בעולם נטול רחמים. אל מול הטרגדיה של ילדה כמו רוז עומד המזל שלנו לחוות חיים נורמאלים. אל מול האימה מוכחת מחדש שפיותנו שלנו ויותר מכל, אירוע כזה מעניק לנו קנה מידה ופרופרציות אל מול הסכנות האורבות בכול מקום. כל אירוע כזה עוזר לנו לקום בבוקר ולהודות לבורא עולם על חיינו נטולי הריגושים.

     

    רוז המסכנה נוצלה כל חייה וכנראה מעולם לא זכתה לכבוד והאושר המגיעים באופן טיבעי לכל ילד. לכן המעט שאנחנו יכולים להעניק לה הוא הכבוד לקיומה ולאנושיותה ולא לתת לה להיות רק עוד אייטם מעורר עצבות במהדורת החדשות קצת לפני הפרסומות.

     

    אני יודע שזהו קרב אבוד וכי גורלה לא היה אף פעם בידיה ולא יהיה בידיה גם בעתיד. אני יודע שלעולם בשם זכות הציבור לדעת ומתוך כוחה האדיר של המציצנות איש לא יוותר על הסיפור הזה. זו הרי דרכו של עולם, ההלוויה של אחד היא לעיתים החגיגה של האחר.

     

    The Sick Rose by William Blake
    O Rose thou art sick.
    The invisible worm.
    That flies in the night
    In the howling storm:

    Has found out thy bed
    Of crimson joy:
    And his dark secret love
    Does thy life destroy.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (45)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/8/08 08:02:

      צטט: just_tsili 2008-08-28 07:34:27

      צטט: עין הנץ 2008-08-28 07:25:35


      אותי רק מעניין מי המציא את המשפט "מותר האדם על הבהמה"?

       

      ואותי מעניין מי מאמין בזה !

       

      למעשה המשפט הזה הלקוח מקהלת אומר על פי פרשנויות רבות בדיוק את הדבר ההפוך

      האדם למעשה איננו עולה על הבהמה.

      "כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם--כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל; וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל."

       

        28/8/08 07:34:

      צטט: עין הנץ 2008-08-28 07:25:35


      אותי רק מעניין מי המציא את המשפט "מותר האדם על הבהמה"?

       

      ואותי מעניין מי מאמין בזה !

        28/8/08 07:25:

      אותי רק מעניין מי המציא את המשפט "מותר האדם על הבהמה"?
        27/8/08 21:29:

      צטט: אפרת ש. 2008-08-27 19:24:34

      הבעיה היא לא מקומית או ארצית.

      לצערי זה קורה בכל העולם.

      הבעיה היא הגורם האנושי בסיפור

      ובזה אני מתכוונת לאלו ששמעו, ידעו

      ולא עשו דבר!

      יותר ויותר אנשים נסגרים בארבעת הקירות

      ונאטמים לסביבה, עד שזה דופק אצלם על הדלת.

      אז באות הזעקות.

      אני לא יודעת איך אנשים מסוגלים לחיות עם עצמם

      כאשר דבר כזה קורה לידם והם מתעלמים לחלוטין.

      אני מאוד מקווה שזה ישב להם על המצפון לשארית חייהם.

       

       

       

      זה תמיד מדהים אותי מחדש איך השכנים מוכנים להיחשף למצלמות ולמור כן ידענו שהוא מכה אותה היינו שומעים את הצעקות. כן ידענו שהיא מסכנה ואומללה. עדיפים בעיני השכנים שאומרים, לא היינו מעלים על דעתנו, דבר כזה הוא היה איש נחמד, תמיד שילם את הועד בזמן.
        27/8/08 19:24:

      הבעיה היא לא מקומית או ארצית.

      לצערי זה קורה בכל העולם.

      הבעיה היא הגורם האנושי בסיפור

      ובזה אני מתכוונת לאלו ששמעו, ידעו

      ולא עשו דבר!

      יותר ויותר אנשים נסגרים בארבעת הקירות

      ונאטמים לסביבה, עד שזה דופק אצלם על הדלת.

      אז באות הזעקות.

      אני לא יודעת איך אנשים מסוגלים לחיות עם עצמם

      כאשר דבר כזה קורה לידם והם מתעלמים לחלוטין.

      אני מאוד מקווה שזה ישב להם על המצפון לשארית חייהם.

       

        27/8/08 18:08:

      התקשורת לא מכבדת אף אחד.

      כולנו "אייטם" .. אנחנו "סיפור שיש לספר".. כולנו "זכות הציבור לדעת" .. ועוד כל מיני קלישאות.

      כשהמטרה העיקרית היא כסף.. ולעיתים גם יוקרה.

      אני לא עוקב אחר הסיפור על היעלמותה של רוז.. אני לא יכול לשאת את העצב ואת ההתנהגות של התקשורת והמשטרה.. אותה משטרה שנכשלת כשלון חרוץ בשמירה על חיינו (ע"ע מרגריטה לאוטין ).. במאבק בתאונות הדרכים.. פתאום מגלה נחישות בלתי נלאית בחיפושים אחר הילדה. 

       

      הדבר הכי שנוא עליי זה סיקור הלוויות או אירועים קשים בטלויזיה.. כאשר המצלמה  מתמקדת בזום על פניהם ההמומות והכואבות של הנוגעים בדבר ומחפשת במציצנות חולנית אחר דמעה או בכי.. כל הקריאות להפסקת הצילום מצד אותם אנשים זוכות להתעלמות מופגנת.

       

      העלאת נושא חשוב.. אני מקווה שאיזה עורך חדשות או עיתונאי יקרא את דבריך ואולי יתן דעתו לעניין.

        27/8/08 16:57:

      יפה כתבת מולי
        27/8/08 16:49:

      נזכרתי בשיר של נתן יונתן, שקראתי מזמן, על יחסנו כחברה, לשונים:

       

      מה שכאב לאיש הגיבן יותר מגבו

      זה אותם מבטי החמלה שאסף ברחובות

       

      מה שאהב האיש הגיבן שנים רבות

      זוהי בת-השכנים הפעוטה שהיתה בליבו

       

      ומה שהכאיב לאיש הגיבן יותר מכל הכאבים

      זהו מה שראה יום אחד בעיני אביו

       

      ומה שחשב אז האיש הגיבן ביו קמטי מוחו

      אם תלך כל ימיך כפוף לא תוכל למחוק

       

      ועל מה שחלם האיש הגיבן כשנרדם על החול

      הוא שוכב על גבו הישר ורגליו מתוחות

       

      וילדת-השכנים היפה כבר פוחדת פחות

      והים מלחך את בגדיו בשפתים מלוחות.

       

      --------------------------------------------------

       

      תודה על שאפשרת זווית התייחסות לנושא כאוב זה.

       

       

       

        27/8/08 16:31:

      פוסט מדויק,

      ואני נאלצת להגיב עליו בפוסט משלי שידגיש את המקבריות של העולם בו אנו חיים

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=594208

        27/8/08 15:47:


      תודה

       

      בוכה

        27/8/08 11:50:

      צטט: ורד א. 2008-08-27 08:12:31


      אני מאד מעריכה את רגישותך.

      תודה על פוסט חשוב ומעורר מחשבה.

       

      ז'אן ז'ק רוסו כתב שככול שאנו חיים בחברה מתקדמת יותר אנו הופכים גם לחבר מנוכרת יותר

      הנערה הרעבה שבוכה מתחת לחלוננו הופכת להיות הבעיה של הרשויות ולא הבעיה שלנו

      כך גם במקרים מהסוג הזה של רוז. אנחנו מציצים מרכלים ומזדעזעים וחוזרים לחיינו או מאשימים את אוזלת ידה של המדינה.

       

        27/8/08 10:13:
      hear hear.
        27/8/08 08:12:


      אני מאד מעריכה את רגישותך.

      תודה על פוסט חשוב ומעורר מחשבה.

        26/8/08 21:46:


      כן, אני מאוד מסכימה. אלו כותרות ציניות מניפולטיביות.

      אני מאוד מדוכדכת מהסיפור הזה, מנסה להבין איך יכול להיות שאנשים מגיעים לזה, זה בלתי נתפס.

        26/8/08 21:38:

      צטט: rikyc 2008-08-26 19:47:12


      הבנתי... הכותרות סוחטות רגשות, אבל יש פה גם סיפור אנושי שמצדיק את הזעזוע הקולקטיבי, אני לא בטוחה שמאחורי הכותרות אין כלום. גם לאנשי תקשורת יש רגש.

       

       

      בוודאי שלאנשי תקשורת יש רגש בוודאי שלעיתונאים יש נשמה

      אין בכך סתירה. אך כותרות כמו איפה את רוז? ומה עשו לך רוז? הן כותרות ציניות

       

        26/8/08 19:47:

      הבנתי... הכותרות סוחטות רגשות, אבל יש פה גם סיפור אנושי שמצדיק את הזעזוע הקולקטיבי, אני לא בטוחה שמאחורי הכותרות אין כלום. גם לאנשי תקשורת יש רגש.
        26/8/08 19:00:

      צטט: rikyc 2008-08-26 18:00:37


      תודה, כתבת אינטליגנטי ואיכשהו מצמרר יותר מכל קינה מזויפת אחרת.

       

      זו תגובה של כעס אל מול התמונות והכותרות

      שאין מאחוריהן כלום

       

        26/8/08 18:59:

      צטט: פתאום 2008-08-26 00:08:33

      גם אני חושבת שרוז הילדה האבודה נוצלה כל חייה ומעולם לא זכתה לזכות הפשוטה של כל ילד לחיות במקום בטוח. אנשים נמשכים לאפל - סוג של נקרופיליה. העיתונים מספקים את יצר המציצנות הכעור  וגם הם משתמשים בילדה המסכנה כאילו היתה חפץ. חפץ למכור איטם! כמה מיותר

       

      העיתונים לא יוותרו על מה שמוכר

      ואנחנו לא מצליחים להתגבר על הייצר

       

        26/8/08 18:00:

      תודה, כתבת אינטליגנטי ואיכשהו מצמרר יותר מכל קינה מזויפת אחרת.
        26/8/08 17:57:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-08-26 11:25:22


      הסיפור כבר מתגלגל באתר החדשות הצרפתי. עוד מעט יוסר צו האיסור על הפרסום.

       

      כל מה שכתבת כאן לכבודה של השושנה האבודה הוא באמת סוג של נחמה לחיים שהיו מנת חלקה ...

       

      גם אם יתברר שהסיפור עצוב יותר ומפלצתי יותר ונורא יותר ממה שחרושת השמועות מסוגלת להעלות על דעתה, מציצנות היא תכונה אנושית וכל השאר בסיפור הזה לא בלקסיקון האנושי במבחינת הציבור השפוי.

       

       

      וכמה יפה כתבת לכבודה. תודה.

      ניצה

       

      ככול שהולכת ונחשפת הפרשה מתחדדת בליבי השאלה מדוע היה צורך לפרסם את הסיפור באופן בו פורסם וליצור את כול חרשות השמועות ולהחריד מדינה שלמה בניחושים ומה השתנה ביומיים שעברו?

        26/8/08 17:50:

      צטט: הני הזה 2008-08-26 12:11:11


      התמהיל העסקי ניזון מתרבות חברתית,

      ולהיפך. 

      ני לא יודע אם המעגל יסכר

      לא מאמין במהפכות, כן בתהליך

       

      אני משתדל לזכור שהכל מתגמד מול האישי

       

      בחדרים הקטנים של חוסר האונים האנושי

      מתגלגל הרבה כסף

       

        26/8/08 17:49:

      צטט: adi.1 2008-08-26 13:16:31


      מוליק,

      כתבת כל כך יפה ועם המון רגישות, ואכן המשפט שלך כי "רוז המסכנה נוצלה כל חייה וכנראה מעולם לא זכתה לכבוד והאושר המגיעים באופן טיבעי לכל ילד". כל כך נכון וכל כך כואב. נראה לי שהדרך הנכונה (בשבילי לפחות), היא לא להתעסק בזה ולא להכנס לסיפור המחריד של אותה משפחה קרועה ואומללה, אלא לחיות את חיינו באהבה ובהודיה גדולה על כח מה שיש לנו (והיה לנו).

       

      A rose is a rose is a rose is a rose

        26/8/08 16:58:

      בהחלט.

      אבל מה שאני התכוונתי אליו נשען על תיאוריה פסיכואנליטית על נפש האדם באשר היא בכל תקופה ובכל מקום.

        26/8/08 16:30:

      צטט: ד ל י ה 2008-08-26 14:38:07

      בנוסף על מה שכתבת:

       

      הסיפורים האלה משיקים לחרדות הקשות הכי מודחקות שבנו. בדרך כלל רק בחלומות אנחנו חווים תחושות של קיטוע, דימויים של אין אונים, הטלת מום, התפוררות והתפקעות הגוף. הדימויים האלה רודפים את הדמיון האנושי, ולכן סיפורים כאלה על זוועות אמיתיות מציתים אותו.

       

      לכל עת המיתולגיות המכוננות של זהותה

       

        26/8/08 14:38:

      בנוסף על מה שכתבת:

       

      הסיפורים האלה משיקים לחרדות הקשות הכי מודחקות שבנו. בדרך כלל רק בחלומות אנחנו חווים תחושות של קיטוע, דימויים של אין אונים, הטלת מום, התפוררות והתפקעות הגוף. הדימויים האלה רודפים את הדמיון האנושי, ולכן סיפורים כאלה על זוועות אמיתיות מציתים אותו.

        26/8/08 13:51:

      זה לא העיניין של זכות הציבור לדעת.

       

      העיניין הוא שכולם כבר יודעים הכל לפני שהכל מתפרסם.

      פשוט משטרת המחשבות כאן לא לומדת כלום !

        26/8/08 13:16:


      מוליק,

      כתבת כל כך יפה ועם המון רגישות, ואכן המשפט שלך כי "רוז המסכנה נוצלה כל חייה וכנראה מעולם לא זכתה לכבוד והאושר המגיעים באופן טיבעי לכל ילד". כל כך נכון וכל כך כואב. נראה לי שהדרך הנכונה (בשבילי לפחות), היא לא להתעסק בזה ולא להכנס לסיפור המחריד של אותה משפחה קרועה ואומללה, אלא לחיות את חיינו באהבה ובהודיה גדולה על כח מה שיש לנו (והיה לנו).

        26/8/08 12:36:

      מולי,

       

      תמונתה של רוז ועיניה הכחולות והעצובות (נראה שהעצב הנשקף מעיניה יכול להכיל חיים שלמים) לא מרפות ממני. נראה לי שראיתי את הפנים הללו בחודשים האחרונים ודיווחתי על כך למשטרה. בהינתן מעט מדי אינפורמציה משאירים לנו אמצעי התקשורת למלא את הנתונים החסרים מדמיוננו. והדמיון מאיים להטביע באינסוף אפשרוית עגומות יותר או פחות.

       

      באופן אישי אני משתדלת לא להטיל רפש באיש, הסיפור כנראה סבוך מאוד, ונראה לי שיש הרבה גורמים המעורבים בפרשה הזו ואחראים לזוועה.

       

      כמובן שבעידן תקשורתי כמו זה שבוא אנו חיים יש הרבה גורמים שיעשו רווח מסיפור זה כדי לקדם מכירת עיתונים, רייטינג טלויזיוני, וכו'.

       

      אבל אני לא רואה דרך אחרת לטפל בנושא. זו דרכו של עולם, לא?

       

      אני מקווה לטוב בהינתן אלטרנטיבות עגומות.

       

      סיגל

        26/8/08 12:11:


      התמהיל העסקי ניזון מתרבות חברתית,

      ולהיפך. 

      ני לא יודע אם המעגל יסכר

      לא מאמין במהפכות, כן בתהליך

       

      אני משתדל לזכור שהכל מתגמד מול האישי

        26/8/08 11:42:

      מולי,

      אני מסכים עם מה שכתבת על יצר המציצנות,

      החשיפה לחריגים שהופכת את הקורא לנורמלי בחייו הטובים,

      לרהב ולרדיפה אחר פרסום של "המקורבים" ו"יודעי הדבר"

       

      אתמול, במיוחד אחרי "הלילה" עם גיא זהר, החלטתי שאני לא משתתף במשחק

      גיא זוהר התייחס ל"איך אומרים במגבלות הצנזורה" וממש נתן מדריך לצופה המתעניין

       

      ואני מצידי כיביתי את הטלוויזיה והחלטתי שאני לא חופר.

      אין לי מה להוסיף, אין לי מה לתרום, אני מכבד את הפרטיות ואקרא אחר שהכל יתפרסם מבלי להיכנס לפורנוגרפיה של הפרטים

      בהמשך, כמו שאמר גיא זהר, נשפוט גם האם הצנזורה היתה במקומה

        26/8/08 11:26:

      כבר ידוע שמדובר במקרה פרטי לגמרי ולא כמו שהשמועות דיברו ולכן אני מסכימה איתך שבמקרה הזה ממש לא זכות הציבור להציץ


      הסיפור כבר מתגלגל באתר החדשות הצרפתי. עוד מעט יוסר צו האיסור על הפרסום.

       

      כל מה שכתבת כאן לכבודה של השושנה האבודה הוא באמת סוג של נחמה לחיים שהיו מנת חלקה ...

       

      גם אם יתברר שהסיפור עצוב יותר ומפלצתי יותר ונורא יותר ממה שחרושת השמועות מסוגלת להעלות על דעתה, מציצנות היא תכונה אנושית וכל השאר בסיפור הזה לא בלקסיקון האנושי במבחינת הציבור השפוי.

       

       

      וכמה יפה כתבת לכבודה. תודה.

      ניצה

       

        26/8/08 10:50:

      צטט: ליבלוב 2008-08-26 10:01:44

      צטט: מולי בנטמן 2008-08-26 00:02:45

      צטט: ליבלוב 2008-08-25 23:59:45


      לא מכירה אותך אבל אתה מלא ברגישות.

      לצערי אכן, דם אש ותמרות עשן מייצרים אצלנו החברה את האדרנלין לה אנו זקוקים

      כדי להרגיש "קיימים". עצוב לאן שהגענו.

      אם עוד מותר ולא מאוחר להחזיק בתקווה שתמצא בריאה ושלימה.

       

      אני לא חושב שזו בעיה מקומית שלנו

      יש עוד מקומות כה רבים שסובלים מהסימפטומים.

       

      על כן כתבתי בלשון "החברה" - כמי שמתיחסת לדבר כחולה רעה של החברה מלשון

      society. ההתנהגות הזו כבר מזמן אינה סמפטום - אלא המחלה עצמה. של החברה

      כולה - כאן ומעבר לים.

       

       

       

       

       

      הסקרנות ומציצנות אינן תכונות חדשות הבעיה היא בעיקר של מימדים ותפוצה

      הבעיה הגדולה ביותר שהיא אפשר לעצור את זה כי איש לא יוותר על סיפור שמוכר

       

        26/8/08 10:01:

      צטט: מולי בנטמן 2008-08-26 00:02:45

      צטט: ליבלוב 2008-08-25 23:59:45


      לא מכירה אותך אבל אתה מלא ברגישות.

      לצערי אכן, דם אש ותמרות עשן מייצרים אצלנו החברה את האדרנלין לה אנו זקוקים

      כדי להרגיש "קיימים". עצוב לאן שהגענו.

      אם עוד מותר ולא מאוחר להחזיק בתקווה שתמצא בריאה ושלימה.

       

      אני לא חושב שזו בעיה מקומית שלנו

      יש עוד מקומות כה רבים שסובלים מהסימפטומים.

       

      על כן כתבתי בלשון "החברה" - כמי שמתיחסת לדבר כחולה רעה של החברה מלשון

      society. ההתנהגות הזו כבר מזמן אינה סמפטום - אלא המחלה עצמה. של החברה

      כולה - כאן ומעבר לים.

       

       

       

       

        26/8/08 08:20:

      צטט: ליאי 2008-08-26 00:36:57


      אכן, כותרות העיתונים כבר מביכות, אבל ה"חגיגה" הפורנוגרפית שתהיה בסופ"ש הקרוב תשבור להערכתי שיאים חדשים.

       

      עצוב.

      סוף השבוע הולך להיות עגום

      ואני מדמיין את הכותרות היצרתיות על פרחים

       

        26/8/08 07:32:


      ברור שאפשר להבין שזה קשור למשהו במשפחה בגלל צו איסור הפרסום והזמן הרב שחלף.

      אתה כל כך צודק שלכל אחד זכורה היטב זוועה שקשורה בפשע נגד ילדים, אין פשע חמור מזה! לעולם לא אשכח את הקיץ בו נחטף אורון ירדן, כל יום כתבתי ביומן שלי שאני מתפללת שימצאו אותו.

      אני לא בטוחה שאני רוצה (ויכולה) לדעת את כל הפרטים, עד כה נמנעתי מלקרוא. חוץ מזה אסור לשכוח שהיום גם ילדים קטנים ובני נוער חשופים לתקשורת, אז אולי יותר טוב שהם לא יודעים לקרוא בין השורות.

        26/8/08 07:09:

      צטט: פתאום 2008-08-26 00:08:33

      גם אני חושבת שרוז הילדה האבודה נוצלה כל חייה ומעולם לא זכתה לזכות הפשוטה של כל ילד לחיות במקום בטוח. אנשים נמשכים לאפל - סוג של נקרופיליה. העיתונים מספקים את יצר המציצנות הכעור  וגם הם משתמשים בילדה המסכנה כאילו היתה חפץ. חפץ למכור איטם! כמה מיותר

       

       

      המפחיד בפרשת העילמותה של רוז שזוהי רק ההתחלה
        26/8/08 00:36:


      אכן, כותרות העיתונים כבר מביכות, אבל ה"חגיגה" הפורנוגרפית שתהיה בסופ"ש הקרוב תשבור להערכתי שיאים חדשים.

       

      עצוב.

        26/8/08 00:08:
      גם אני חושבת שרוז הילדה האבודה נוצלה כל חייה ומעולם לא זכתה לזכות הפשוטה של כל ילד לחיות במקום בטוח. אנשים נמשכים לאפל - סוג של נקרופיליה. העיתונים מספקים את יצר המציצנות הכעור  וגם הם משתמשים בילדה המסכנה כאילו היתה חפץ. חפץ למכור איטם! כמה מיותר
        26/8/08 00:02:

      צטט: ליבלוב 2008-08-25 23:59:45


      לא מכירה אותך אבל אתה מלא ברגישות.

      לצערי אכן, דם אש ותמרות עשן מייצרים אצלנו החברה את האדרנלין לה אנו זקוקים

      כדי להרגיש "קיימים". עצוב לאן שהגענו.

      אם עוד מותר ולא מאוחר להחזיק בתקווה שתמצא בריאה ושלימה.

       

      אני לא חושב שזו בעיה מקומית שלנו

      יש עוד מקומות כה רבים שסובלים מהסימפטומים.

       

       

        26/8/08 00:00:

      צטט: pega doll 2008-08-25 23:49:48

      זה בדיוק מה שאני חשתי כשקראתי היום בידיעות אחרונות את המידע

      כל מה שהיה שם זה רהב של העיתון - שהוא יודע אבל לא יכול לספר!

      ואז , בבוקסה , הם הביאו את מקרה הודיה קדם כ"מקרה דומה". כך שלא צריך הרבה לנחש...

      פשוט  - להקיא! ואגב, כבר חודש שאני מנסה לבטל את המנוי לעיתון - ולא מצליחה כי תמיד מעבירים אותי לזה "שאחראי" על הביטול, ומייבשים אותי על הקו עד שאני מתייאשת. יש רעיונות את נפטרים מהמפחידון הזה? 

       

      גם כאשר לא תהיי מנויה לעיתון הוא ירדף אחריך מדוכני הפיצוציות בכותרות רבות השראה.

       

        25/8/08 23:59:


      לא מכירה אותך אבל אתה מלא ברגישות.

      לצערי אכן, דם אש ותמרות עשן מייצרים אצלנו החברה את האדרנלין לה אנו זקוקים

      כדי להרגיש "קיימים". עצוב לאן שהגענו.

      אם עוד מותר ולא מאוחר להחזיק בתקווה שתמצא בריאה ושלימה.

        25/8/08 23:49:

      זה בדיוק מה שאני חשתי כשקראתי היום בידיעות אחרונות את המידע

      כל מה שהיה שם זה רהב של העיתון - שהוא יודע אבל לא יכול לספר!

      ואז , בבוקסה , הם הביאו את מקרה הודיה קדם כ"מקרה דומה". כך שלא צריך הרבה לנחש...

      פשוט  - להקיא! ואגב, כבר חודש שאני מנסה לבטל את המנוי לעיתון - ולא מצליחה כי תמיד מעבירים אותי לזה "שאחראי" על הביטול, ומייבשים אותי על הקו עד שאני מתייאשת. יש רעיונות את נפטרים מהמפחידון הזה? 

        25/8/08 23:46:

      צטט: הלכתי, תיכף אשוב... 2008-08-25 23:43:03

      אתה כותב כאילו אתה יודע בדיוק מה הסיפור איתה. איך אתה יודע?

      הפרט היחיד החדש שהוסיפו עכשיו ביומן חצות זה שהיא דוברת צרפתית שוטף ומעט עברית.

      מחריד!!!!!!

      אני לא יודע מה עלה בגורלה אני  רק חושב שאפשר בקלות לשער דרך הפרסומים השונים

      את מעט האופציות האפשריות שלא מותירות מקום רב לדמיון. 

       

      אתה כותב כאילו אתה יודע בדיוק מה הסיפור איתה. איך אתה יודע?

      הפרט היחיד החדש שהוסיפו עכשיו ביומן חצות זה שהיא דוברת צרפתית שוטף ומעט עברית.

      מחריד!!!!!!

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין