אני זוכר טוב את שבוע הלוחמה בשטח בנוי את הרחוב המתפתל עם הבתים מדמי הכפר פה חוליה תפסה מחסה. שם צלף אויב. הקירות מכוסי קלת"זים רימון>כניסה> וצרור את חגי ששכח לחכות שהרימון יתפוצץ ונכנס את פני המ"מ הלבנות אפילו אחרי שראה שחגי יצא בלי שריטה (היום היו עושים מזה עניין גדול) את דורי שבתרגול ירה בי בטעות כדור ח"ק בעין ועיוור אותי לכמה ימים. החיפויים, לוחמה תוך כדי חשיבה. תוך תקשורת. רימון עשן נזרק. אני נכנס. אני לבדי לבדי. עשן מתפזר. . . ורק היום אני רואה את המקום נושם את האויר רואה את הנוף
שומע קולות מרחוק וקולות שעדיין לא
וחושב על ההיסטוריה. |