כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    צדק, צדק, צדק

    15 תגובות   יום חמישי, 21/6/07, 16:40

    כשהייתי ילדה מאוד אהבתי לשחק.

    בעצם, גם היום אני אוהבת לשחק אבל המשחקים של המבוגרים הם סבוכים יותר והכללים שלהם פחות ברורים.

     

     בכל אופן, בין משחקי ה"פְּנים" החביבים עלי היו משחקי הטריוויה על גרסותיהם השונות ובהעדר קורבן אחר נאלצתי לשחק עם אחותי הקטנה. 

     בכל פעם שהגעתי לקטגוריה של "פתגמים וסלנג" ידעתי שנחתּי על חוף מבטחים. השפה העברית תמיד היתה כוס התה שלי וברוב המקרים סיימתי את הסיבוב כשהכרטיס הצהוב (זה שסימל את הקטגוריה) מונח אחר כבוד בכף ידי.

     

     אלא שבאותו משחק התעוררה סערה בכוס התה והכל בגלל הצורך להוסיף את המילה השלישית בפתגם שהחל במילים "צדק, צדק..."מסיבה תמוהה כלשהי, דווקא פתגם זה לא היה שגור בפי ואחרי ניסיונות כושלים לאחזר את המילה השלישית, הסוררת, מנבכי זכרוני, חשבתי שאולי חכמינו או מי שלא המציא אותו, הלך על פשטות לשון ההמעטה ובחרתי ב"צדק" כמשלימה. 

     

     אחותי הסתכלה עלי לשנייה במבט מופתע ואז פרצנו שתינו בצחוק מתגלגל כמו שרק ילדים יודעים.

     פער הידע הזה שלי הפך לאנקדוטה משפחתית שצוחקים עליה עד היום, ומי שמכיר אותי מחוץ לקפה יכול להבין גם את המימד האירוני שקיים בעובדה שדווקא בפתגם הזה כשלתי. 

     

     

     מאז כבר הספקתי להפנים את הפתגם כהווייתו ואפילו לרדוף קצת צדק. לפעמים גם הצלחתי לתפוס אותו, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר. הנקודה היא שעד היום אני לא תמיד בטוחה שאני יודעת איפה הצדק נמצא. וכיוון שלא מדובר בפוסט פילוסופי עמום (ובגלל המורה לספרות שתמיד טענה שההקדמות שלי ארוכות מדי) אני אגיע לעניין הרגיש, שהוא מצעד הגאווה בירושלים.  

     

     

     עוד פחות משעה יתחיל המצעד שמסעיר את המדינה מזה מספר חודשים. איומים באלימות ובהטמנת מטעני חבלה, רטוריקה דתית מתלהמת ואפילו שביתת הכבאים לא יצליחו לכבות את הלהט של הקהילה ההומו- לסבית לצעוד בבירה והשאלה היחידה שאני שואלת את עצמי היא, למה ההתעקשות הדווקנית על צעידה בירושלים? 

     

    כשאמרתי את זה לעינב היא הסתכלה עלי במבט פגוע ואמרה שאני האחרונה שהיא ציפתה ממנה לתגובה הזאת. שזאת החירות שנחגגת במדינה דמוקרטית – סובלנות כלפי דעות שונות ועמידה על הזכות הבסיסית להשמעת דעות שאתה אינך מאמין בהן, כל עוד יש מיעוט שכן.

    שאלתי אותה אם לא נכון להתחשב ברגשות של המיעוט (או אולי הרוב, לא בדקתי סטטיסטית) החרדי המתגורר בירושלים ולבחור בעיר אחרת לצעדה. כל עיר.

    עינב הסבירה לי לאט ובעייפות כי ההומואים והלסביות שגרים בירושלים רוצים את הנראות הזאת בעיר שבה הם גרים. את הלגיטימיות להיות מחוץ לארון לא רק בטיולים לתל-אביב ולאמסטרדם. כי כל אחד מהם עשה תהליך ארוך – יותר או פחות, של יציאה מהארון הפרטי שלו ועדיין רחוקה הדרך להכרה בזכויות החוקיות שלהם. 

     

    ביני לביני תהיתי אם לא עדיף לקדם את הזכויות המדיניות והחוקיות באמצעות חקיקה, אבל זאת היתה טענה כל כך מגוחכת שאפילו לא העזתי להשמיעה בקול רם, שכן כמו שרק עליה ברייטינג – ולא נאומים חוצבי להבות של בימאים זוכי פרס האקדמיה הישראלית (מה?) תקדם יצירת סדרות מקור, בסוף יהיו אלה שיפור המודעות והבאז הציבורי אשר יגרמו לשינוי תחיקתי.  

    ובכל זאת, משהו בסיפור הזה של המצעד הצליח לטרוד את מנוחתי. בהתחלה היה לי מאוד ברור שהדבר שמרגיז אותי כל-כך קשור להתעקשות המיותרת לצעוד בירושלים וליצירת הפרובוקציה הרגילה של מצעד הגאווה:

    כל שנה אני מתקשה להבין איך הקהילה, שכל פרט בה יודע עד כמה הבחירה בחיים גאים אינה רק בחירה מינית, מתעקשת לרדד את המצעד הזה להתחרמנות המונית רועשת וצבעונית.

     

    ברמה האישית זה לא מפריע לי – כמה מחברותי הטובות ביותר לסביות ויש לי מקום חם בלב לקהילה. אבל לאנשים שקשה עם כל הסיפור החד- מיני, זה כמו הוכחה ניצחת שמדובר בסך-הכל בסוג של התפקרות, לא יותר.

    וכשחבר שלי הציע שמדובר ביישום של זכות ההתארגנות והביטוי ושאנחנו חייבים לעמוד מול הכפייה הדתית ויהי מה, שצפתי עליו שנראה לי הגיוני שנתמודד עם חזית הכפייה במקומות החשובים באמת – הגיוס לצה"ל, חסימת כבישים, עידוד הנון-פרודוקטיביות באמצעות מענקי לידה ולימודים וכל הקלייזמר הזה, במקום להתעסק בהתקטננות הילדותית הזאת. 

     

    ואז זה היכה בי: המיעוט הזה, הצבעוני, המוזר, המקסים, המתוקשר וההטרוגני, מתחיל במאבק שאנחנו עצלים מדי, בורגנים מדי או אפאתיים מדי להתחילו! הם אלה שיעמדו שם היום וידרשו את הזכות שלהם פשוט להיות, ולקבל הכל, כמו שמגיע להם, בעוד שאנחנו נמשיך לקטר גם מחר על איך שהמדינה הזאת הפכה לממגורת אינטרסים משומנת רוחשת טפילים לרוב. וגם ביום הזכרון הבא נשיר ברגש את "אין לי ארץ אחרת" אבל נחלום על קנדה. 

     

    השנה מנסיבות שאינן לחלוטין תלויות בי, נבצר ממני.

    בעזרת השם – או לפחות אם הוא לא יפריע, בשנה הבאה בירושלים הבנויה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/8/10 18:36:

      טוב שהוצאת את הפוסט הזה מהארון. ידעתי שאנחנו אחיות:-)

        27/6/07 17:33:

       

      צטט: bronte 2007-06-24 12:10:33

       

      צטט: el_greco 2007-06-23 00:08:01

      צטט: bronte 2007-06-22 23:29:51

       צטט: el_greco 2007-06-21 21:14:12

      נניח שיש לנו כמות אנרגיה מוגבלת למאבקים. היכן אנו ממצים אותה? במלחמה ברחובות או בלוביזם בכנסת?

      פעולה גוררת פעולה שכנגד. החרדים רבים מאנשי הקהילה, מאורגנים יותר, ציבוריים יותר... יכולים בקלות רבה יותר להפגין את עוצמתם הפוליטית והאלקטורט שלהם.

      לכן המצעד הזה הוא גול עצמי.

      הפעם, בניגוד לבדר"כ, לא מסכימה איתך.

      הם תמיד יהיו חזקים יותר, מאורגנים יותר ושחורים יותר.

      אז מה אנחנו צריכים להסיק מזה? שעדיף לא להתעמת איתם לעולם?

      לא, כי בינתיים מאוד מצליח לנו המנעות מעימותים..

       אז אם את יודעת מה הבדרך כלל שלי, כבר ודאי הבנת שאני לא מאלה שנגד עימותים וכסאח כשצריך וראוי.

      רוב האוכלוסיה הישראלית שוביניסטית והומופובית, אז כדי לעודד דברים כמו ברית הזוגיות למשל, תמונה של שני גברים בורוד מתנשקים בירושלים רק מעורר אנטגוניזם.

      מלחמות צריך לנהל בחכמה, ולבחור שדות קרב שניתן לנצח בהם.

      אנטגוניזם.... גם השחורים עוררו אנטגוניזם בצעדה לוושינגטון  וגם הסופרג'יסטיות שנדנדו שהן רוצות זכות לבחור את המנהיגים שלהן (במיוחד כשלתוך המאבק שלהן פלשה מלחמת העולם הראשונה והן נתפשו כלא פטריוטיות בשל הקטנוניות שלהן להמשיך בשלהן).

      אולי דווקא ההתעקשות על הנראות הזאת, על ה- "in your face" תגרור לנורמליזציה ברמה שבה איש לא יתרגש לראות זוג חד-מיני מתנשק.

      ולגבי שדות הקרב - פרקטית אני מסכימה. ערכית, אני לא בטוחה שהייתי זונחת את כל טחנות הרוח, גם אם בדרך כמה אבירים ייצאו מדעתם. ברמה הקולקטיבית זה נותן תקווה לשינוי..

      אמילי,

      בדיוק כך!

        24/6/07 12:10:

       

      צטט: el_greco 2007-06-23 00:08:01

      צטט: bronte 2007-06-22 23:29:51

       צטט: el_greco 2007-06-21 21:14:12

      נניח שיש לנו כמות אנרגיה מוגבלת למאבקים. היכן אנו ממצים אותה? במלחמה ברחובות או בלוביזם בכנסת?

      פעולה גוררת פעולה שכנגד. החרדים רבים מאנשי הקהילה, מאורגנים יותר, ציבוריים יותר... יכולים בקלות רבה יותר להפגין את עוצמתם הפוליטית והאלקטורט שלהם.

      לכן המצעד הזה הוא גול עצמי.

      הפעם, בניגוד לבדר"כ, לא מסכימה איתך.

      הם תמיד יהיו חזקים יותר, מאורגנים יותר ושחורים יותר.

      אז מה אנחנו צריכים להסיק מזה? שעדיף לא להתעמת איתם לעולם?

      לא, כי בינתיים מאוד מצליח לנו המנעות מעימותים..

       אז אם את יודעת מה הבדרך כלל שלי, כבר ודאי הבנת שאני לא מאלה שנגד עימותים וכסאח כשצריך וראוי.

      רוב האוכלוסיה הישראלית שוביניסטית והומופובית, אז כדי לעודד דברים כמו ברית הזוגיות למשל, תמונה של שני גברים בורוד מתנשקים בירושלים רק מעורר אנטגוניזם.

      מלחמות צריך לנהל בחכמה, ולבחור שדות קרב שניתן לנצח בהם.

      אנטגוניזם.... גם השחורים עוררו אנטגוניזם בצעדה לוושינגטון  וגם הסופרג'יסטיות שנדנדו שהן רוצות זכות לבחור את המנהיגים שלהן (במיוחד כשלתוך המאבק שלהן פלשה מלחמת העולם הראשונה והן נתפשו כלא פטריוטיות בשל הקטנוניות שלהן להמשיך בשלהן).

      אולי דווקא ההתעקשות על הנראות הזאת, על ה- "in your face" תגרור לנורמליזציה ברמה שבה איש לא יתרגש לראות זוג חד-מיני מתנשק.

      ולגבי שדות הקרב - פרקטית אני מסכימה. ערכית, אני לא בטוחה שהייתי זונחת את כל טחנות הרוח, גם אם בדרך כמה אבירים ייצאו מדעתם. ברמה הקולקטיבית זה נותן תקווה לשינוי..

        23/6/07 07:42:
      אמילי יקרה,
      אז ככה הולך המשפט?
      באמת ?
      ואותי לימדו משהו דומה:
      [
      "סדק, סדק תרדוף"
      או שלא
        23/6/07 00:08:

      צטט: bronte 2007-06-22 23:29:51

       צטט: el_greco 2007-06-21 21:14:12

      נניח שיש לנו כמות אנרגיה מוגבלת למאבקים. היכן אנו ממצים אותה? במלחמה ברחובות או בלוביזם בכנסת?

      פעולה גוררת פעולה שכנגד. החרדים רבים מאנשי הקהילה, מאורגנים יותר, ציבוריים יותר... יכולים בקלות רבה יותר להפגין את עוצמתם הפוליטית והאלקטורט שלהם.

      לכן המצעד הזה הוא גול עצמי.

      הפעם, בניגוד לבדר"כ, לא מסכימה איתך.

      הם תמיד יהיו חזקים יותר, מאורגנים יותר ושחורים יותר.

      אז מה אנחנו צריכים להסיק מזה? שעדיף לא להתעמת איתם לעולם?

      לא, כי בינתיים מאוד מצליח לנו המנעות מעימותים..

       אז אם את יודעת מה הבדרך כלל שלי, כבר ודאי הבנת שאני לא מאלה שנגד עימותים וכסאח כשצריך וראוי.

      רוב האוכלוסיה הישראלית שוביניסטית והומופובית, אז כדי לעודד דברים כמו ברית הזוגיות למשל, תמונה של שני גברים בורוד מתנשקים בירושלים רק מעורר אנטגוניזם.

      מלחמות צריך לנהל בחכמה, ולבחור שדות קרב שניתן לנצח בהם.
        22/6/07 23:38:

       

      צטט: מו קושלה 2007-06-22 11:45:55

      מלבד זאת שאני מסכימה עם כל הכתוב בפוסט (ולא יכולה להימנע מלהקניט אותך.. איך לא ידעת על תרדוף.. ואגב אגב, אני חושבת שהיו אלו הקלפים הצהובים שעסקו בספרות ופתגמים), אני רוצה להזכיר שדווקא הציבור ההומו- לסבי הוא המיעוט בירושלים ולא החרדים. ולכל אחד יש את הקשיים שלו ומהשקשה לו לראות- לי ממש ממש קשה לראות נערה צעירה ביום קיץ לוהט לבושה בחצאית כבדה ארוכה שחורה עם גרביונים שחורים עבים כמובן ונעלי לכה, שחורות, סגורות היטב וחולצת שרוול ארוכה שמכסה הכל הכל הכל. קשה לי.

      נו ו.. אני חיה עם זה.

      שיחיו גם הם עם מה שקשה להם. ויש בצבעוניות הזו שמחה ואהבה שאי אפשר למצוא במקום אחר.

       

      וכמו שכתבת היטב- לפחות מישהו פה עדיין עושה מהפכות..

       

      * ואני מעתה קוראת שלך קבועה. :)

      יש! מגניב

       

        22/6/07 23:36:

       

      צטט: tomer rotlein 2007-06-22 02:39:01

      אוף. נגמרו לי הכוכבים. אחד בהקפה.

      רשמתי לפני, שלא תחשוב שתוכל להתחמק...לשון

      ולגבי האמירה שסטרייטים לא מסוגלים להבין את זה - סורי, לא קונה. אני חושבת שזה עניין של החלטה לגבי האמירה שצריכה להיות למצעד וצורת ההסברה והיחצון.

      ושוב, לא שמפריע לי שזוגות חד-מיניים מתנשקים ומתגפפים בפומבי, אבל אולי כדאי שזה ייעשה "בטעם טוב" (ולא, אין לי הצעה לפרשנות למושג הזה ומיקום הקו בין טעם טוב לרע).

        22/6/07 23:29:

       

      צטט: el_greco 2007-06-21 21:14:12

      נניח שיש לנו כמות אנרגיה מוגבלת למאבקים. היכן אנו ממצים אותה? במלחמה ברחובות או בלוביזם בכנסת?

      פעולה גוררת פעולה שכנגד. החרדים רבים מאנשי הקהילה, מאורגנים יותר, ציבוריים יותר... יכולים בקלות רבה יותר להפגין את עוצמתם הפוליטית והאלקטורט שלהם.

      לכן המצעד הזה הוא גול עצמי. 

      הפעם, בניגוד לבדר"כ, לא מסכימה איתך.

      הם תמיד יהיו חזקים יותר, מאורגנים יותר ושחורים יותר.

      אז מה אנחנו צריכים להסיק מזה? שעדיף לא להתעמת איתם לעולם?

      לא, כי בינתיים מאוד מצליח לנו המנעות מעימותים..

        22/6/07 23:24:

       

      צטט: ננס אדום 2007-06-21 17:45:21

      "ממגורת"?

      הפעם הגזמת!  


      "...כל שנה אני מתקשה להבין איך הקהילה, שכל פרט בה יודע עד כמה הבחירה בחיים גאים אינה רק בחירה מינית, מתעקשת לרדד את המצעד הזה להתחרמנות המונית רועשת וצבעונית..."

      מסכים עם כל אות וצבע.

      אתה צודק. הגזמתי.

      קורה לי לא מעט...

       

        22/6/07 11:45:

      מלבד זאת שאני מסכימה עם כל הכתוב בפוסט (ולא יכולה להימנע מלהקניט אותך.. איך לא ידעת על תרדוף.. ואגב אגב, אני חושבת שהיו אלו הקלפים הצהובים שעסקו בספרות ופתגמים), אני רוצה להזכיר שדווקא הציבור ההומו- לסבי הוא המיעוט בירושלים ולא החרדים. ולכל אחד יש את הקשיים שלו ומהשקשה לו לראות- לי ממש ממש קשה לראות נערה צעירה ביום קיץ לוהט לבושה בחצאית כבדה ארוכה שחורה עם גרביונים שחורים עבים כמובן ונעלי לכה, שחורות, סגורות היטב וחולצת שרוול ארוכה שמכסה הכל הכל הכל. קשה לי.

      נו ו.. אני חיה עם זה.

      שיחיו גם הם עם מה שקשה להם. ויש בצבעוניות הזו שמחה ואהבה שאי אפשר למצוא במקום אחר.

       

      וכמו שכתבת היטב- לפחות מישהו פה עדיין עושה מהפכות..

       

      * ואני מעתה קוראת שלך קבועה. :)

        22/6/07 02:39:
      אוף. נגמרו לי הכוכבים. אחד בהקפה.
        22/6/07 02:36:

      בואו נתחיל מהסוף:

       

      המצעד הזה קרה. וטוב שהוא קרה. אני לא יודע אם אני תומך באמירה שלך לפיה הקהילה (ההומו לסבית) היא זו שמתחילה מהפיכה, אבל ברור דבר אחד - היא בפירוש לא מוותרת על הזכויות שלה. מבחינתי זה מספיק.

      גם אני שאלתי את עצמי למה הם כ"כ פרובוקטיביים, אני מבין שכולם כאן מסכימים לכך ואני גם חושב שאני יודע לענות: מדובר בהשתחררות. זה משהו שקשה לציבור הסטרייטים להבין. אבל מעבר לכך, צריך להבין שמדובר במשהו שהוא גלובאלי, ולא רק ישראלי.

      אבל, אני מבקש את דעתכם לעניין הבא: מעבר לדמוקרטיה ולזכות העומדת לאנשים להביע מה שהם רוצים להביע קיימת גם זכות ואפילו חובת  הביצוע והזכות לא להתנצל על הביצוע או לא לפחד ממנו. (ביצוע המצעד)

      ולכן המצעד הזה קרה. ואובטח כמו שהוא אובטח - כי זו תפקידה של המשטרה - להבטיח את הביצוע.

       

      ואת, ברונטית, מקבלת כוכב. כי גם את לא מוותרת על זכות הבעת הדעה.

        21/6/07 21:14:

      נניח שיש לנו כמות אנרגיה מוגבלת למאבקים. היכן אנו ממצים אותה? במלחמה ברחובות או בלוביזם בכנסת?

      פעולה גוררת פעולה שכנגד. החרדים רבים מאנשי הקהילה, מאורגנים יותר, ציבוריים יותר... יכולים בקלות רבה יותר להפגין את עוצמתם הפוליטית והאלקטורט שלהם.

      לכן המצעד הזה הוא גול עצמי. 

        21/6/07 17:45:

      "ממגורת"?

      הפעם הגזמת!  


      "...כל שנה אני מתקשה להבין איך הקהילה, שכל פרט בה יודע עד כמה הבחירה בחיים גאים אינה רק בחירה מינית, מתעקשת לרדד את המצעד הזה להתחרמנות המונית רועשת וצבעונית..."

      מסכים עם כל אות וצבע.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין