לבן זוגי היקר, מחר 10 חודשים, יש מחשב. יש לו גם אינטרנט, והוא אפילו נכנס לאתר הזה מדי פעם. הוא מכחיש שזה בשביל לבדוק מה אני כותבת, אבל בכל כחש יש שקר. אז אני לא כותבת.
לפני שהכרנו זה היה היומן האישי שלי. רק אנשים שלא באמת הכירו אותי (או כאלה שהכירו אותי מספיק טוב בשביל לא להזדעזע) קראו את היומן שלי. עכשיו זה הפך לבעייתי.
כשיש בן זוג ורוצים שהוא ישאר בסביבה כדי להכיר את הנכדים, צריך להיות סלקטיבי במידע. הוא צריך לדעת את כל האמת אבל האמת היא שאין באמת אמת אובייקטיבית. אני לא מסבירה את המשפט הזה, הוא נכון תחבירית.
הייתי שמחה להתלבט איתכם חבריי הוירטואלים(מי פחות ומי יותר) על הבחירה שלי בחיי הבורגנות באזור על פני הרווקה התל אביבית שהייתי, אבל הוא עלול להפגע. הייתי שמחה לחלוק איתכם מחשבות כמו "הטבעת מתי?" אך הוא עלול לפרש את זה לא נכון. הייתי נזכרת בשמחה בגברים שפגשתי, באנשים שחלפו על פניי, ובאלכוהול שזרם לי בדם, אבל הנוסטלגיה עלולה להתפרש לא נכון.
לא נשאר לי במה להתחלק, רק בעובדות, ביומיום. וזה משעמם אפילו אותי.
לא נותרה ברירה. אני חייבת לחזור ליומן האמיתי, של פעם, עם הדפים והמנעול, ולמצוא לו מסתור ממש טוב, אולי מתחת לאחת הבלטות בחצר. אם תחפשו ותמצאו איפה הסתרתי אותו, אתם מוזמנים לככב, ולהוסיף פתקאות תגובה.
|