ביליתי עם הילדים שלי, שלושה ימים. מסקנה אחת חשובה יש לי. "יבוטל החופש הגדול לאלתר!!!" אין ספק, שבילוי עם הילדים הוא זמן איכות, אך בילוי כזה, כשהילדים כבר משתגעים ללא מסגרת, הוא משהו אחר לגמרי. השעמום שלהם הוא נוראי. הטלוויזיה, שממלאת את זמנם, כבר משעממת. השעון הביולוגי שלהם כבר השתגע. הולכים לישון קצת מאוחר מהרגיל וקמים מאוחר מהרגיל. נאלצנו להתחלק בשבוע האחרון של החופש, רעייתי ואני, בשמירה על הילדים כי אין סידור אחר. שלושת הימים הראשונים של השבוע, הם התור שלי. ניצלתי את היום הראשון של החופש שלנו לסידורים. נסעתי לתקן את האופנים, ביקרתי בעבודה לסיים כמה דברים, ביקרתי חברה טובה שלא ראיתי המון זמן. היה נחמד מאוד. בדרך חזרה, יהונתן (שנה וחצי) ישן את מנוחת הצהריים שלו. הגענו הביתה, הכנתי ארוחת צהרים וכשסיימו לאכול, נחו קצת מול הטלויזיה ושיחקנו במשחקים בחדר שלהם. אחר הצהריים, ירדנו לגן השעשועים עד הערב. רעייתי חזרה מהעבודה בנתיים, ושיגרת הערב המשיכה. למחרת - אתמול, יצאנו מהבית בבוקר ונסענו לבית הספר של יואב לקחת ספרי לימוד ומשם נסענו לעבודה שלי. אומנם הילדים בחופש אך כל העולם ממשיך לעבוד... כשסיימתי את החובות שלי בעבודה, יצאנו לטיול רגלי בטבע. טילנו בגבעות מרר ליד גדרה. קצת הליכה בטבע. אכלנו ארוחת בוהריים בשטח וחזרנו הביתה בגלל החום. מקלחות והילדים נחו ושיחקו בעוד אני מכין את ארוחת הצהרים. יהונתן פרש לישון בצהריים ואיתן נח בחדר מול הטלויזיה. יואב, נח מול המחשב. אחר הצהריים, יצאנו לגן השעשועים שוב והפעם, איתן ויואב עם אופניים כשאני רץ אחרי יהונתן. חזרנו הביתה, מקלחות וארוחת ערב ושיגרת הערב הרגילה. יואב הזמין חבר לישון אצלו. שרצו כל הערב והלילה מול הטלויזיה ושיחקו בפלייסטיישן עד שלוש לפנות בוקר. חופש. לא? היום, קמנו בבוקר. יואב ויובל עדיין ישנו. לקחתי את שני הקטנים לים. מזג אויר היה נעים. בלי שמש קופחת. בצהריים, כשהילדים קצת שפוכים מעיפות, חזרנו והתאמצתי כל הדרך להשאיר אותם ערים. בבית, כשהם במקלחת, חיממתי אוכל ובישלתי תפו"א לפירה. כשיצאו מהמקלחת, סיימתי להכין את ארוחת הצהריים. לאחר הארוחה, יואב ואיתן פרשו לטלויזיה ולמחשב ויהונתן הלך לישון. אחר הצהריים, נסעתי עם יואב לחוג אופניים עם הנערים שאני מדריך. יואב כבר היה איתי ואיתם והשתלב יפה עם הרגשת שליחות. לאט לאט הוא מבין מה זה נערים עם פיגור שכלי. עכשיו, איתן ויהונתן ישנים. תמו שלושה ימים של חופש אך של עבודה רבה בלתי פוסקת. הריבים בין הילדים, הקטנוניות, השעמום שלהם שעל אף נסיונותי להפיג את השעמום, עדיין מופיע ומתסכל אותם.
החופש הגדול תקוע כמו עצם בגרון. בזבוז נוראי של חודשיים. ביולי, מיד אחרי הגנים ובתי הספר, יש קייטנות. חודש אוגוסט הוא אסון. הורים לוקחים ימי חופש מאולץ כדי לספק תעסוקה לילדים המשועממים ללא מסגרת. החופש הזה ארוך מדי. יבוטל החופש הגדול לאלתר! |