הקואצ'יה
...ואז הגיעה פייה שימושית והגשימה לי משאלה שלא ביקשתי - מאז אני מאמן.
פוסטים פופולאריים
-
איך להיות זה שלא מפטרים אותו?
14/4/10 | 626 צפיות
-
בחירות 2008
8/6/08 | 577 צפיות
-
השבוע נדרשתי לעבור בפתחה של לשכת רווחה עירונית
8/6/08 | 619 צפיות
-
הברית
8/6/08 | 594 צפיות
-
העתיד כמנוע דיזל
8/6/08 | 799 צפיות
-
הגיע הזמן להצביע ללטאה
31/1/09 | 469 צפיות
פוסטים אחרונים
- איך מצליחים לכתוב כל כך הרבה? 23/8/14
- 4.7 מיליון ש"ח 11/6/12
- אירועים טובים לשיווק 14/1/12
- השיעור שהיה צריך ללמד את כולם, ואף אחד לא מלמד אותו 7/5/11
- איך אתם מגיבים לבעיות? 20/3/11
- אמונות מגבילות 30/11/10
העתיד כהווה, ההווה כעבר.
לפני זמן מה העליתי בפוסט אחר את השאלה "תארו לעצמכם איזה שינוי היה יכול להתחולל בעולם אילו היינו נוהגים "לגרוק" רעיונות ונושאים לפני שהיינו בוחרים בפעולה? (לגרוק – "להבין עד כדי כך שמושא התצפית הופך לחלק מן הצופה". ידיעה אבוסולטית של דבר, על כל ההיבטים וההשלכות שלו).
כמובן, איננו יודעים לעשות זאת, ואילו ידענו, לא היינו מגיעים לפעול הרבה בחיינו הקצרים.
בחשיבה יצירתית נהוג הכלל שגם אם דוחים רעיון מסיבה כלשהי, צריך לפני כן לזהות מה טוב ברעיון, ולבחון האם ניתן להשתמש בחלק הזה. החלק הטוב בלגרוק הוא הביטחון בכך שהפעולה שנקטנו בה היא הפעולה הנכונה, הפעולה, למעשה, היחידה שצריכה להיעשות, מכיוון שהבחירה בה הביאה בחשבון את כל ההיבטים וההשלכות האפשריים.
איננו יודעים לגרוק, ולכן כנראה לא נוכל לזכות ברמת ביטחון כזו בפעולותינו. אבל האם ניתן לדמות את הגריקה במתודה שתביא לרמת ביטחון גבוהה ככל האפשר? קרובה ככל האפשר לאותו מקסימום תיאורטי אפשרי? מהו, בכלל הביטחון המקסימלי האפשרי מבחינה מעשית? איך נמדוד אותו?
לצורך העניין, פעולה תיחשב נכונה אם תוצאותיה הן התוצאות הרצויות. מאחר ואני כותב כמאמן, אני מתייחס כאן לתוצאות הרצויות מנקודת המבט של המתאמן (ברגע שנכניס נקודות מבט נוספות לשיקול, כל העניין ישקע בבוץ). כלומר, הביטחון התיאורטי המקסימלי יושג כאשר המתאמן יידע, בוודאות, שהפעולה בה הוא עומד לנקוט תביא לתוצאות שהוא רוצה להשיג.
הביטחון המעשי המקסימלי יהיה, בהכרח, משהו פחות מוודאות כזו. הבעיה העיקרית היא, שאין לנו כדור בדולח, ואיננו יודעים לקבוע בוודאות שהתוצאה הרצויה תושג בזכות הפעולה שבה ננקוט. אנחנו יכולים רק לשפוט בדיעבד את התוצאה, ולהסיק מכך (מאוחר מדי) האם נקטנו בפעולה הנכונה או לא.
האמנם? ואם נהפוך את הכיוון? אם אנחנו יכולים לשפוט רק בדיעבד, אולי נתחיל מהסוף? אולי במקום לנסות להחליט איזו פעולה תשיג תוצאה רצויה, עלינו להתנהג כאילו התוצאה הרצויה כבר הושגה, ולשאול את עצמנו, אחורנית – איזה פעולה או רצף פעולות הביא לתוצאה הזו? בהשאלה, אנחנו לא עומדים בתחתית ההר ושואלים את עצמנו איזה שביל מגיע לפסגה. במקום זה, אנחנו מעמידים את עצמנו בפיסגה, ושואלים את עצמנו איזה שביל יוצא מכאן ומגיע למרגלות ההר.
נשמע מופרך? תחשבו שוב. בואו נשתמש בדוגמה.
אריאל, עובד במרכז שרות, והיום התמנה להיות אחראי משמרת. זו פעם ראשונה בחייו שהוא ממונה על אנשים אחרים, וחרד להצלחתו. אריאל רוצה להצליח כמנהל של אנשים. אריאל רוצה רמת ביטחון גבוהה שהפעולות שבהן ינקוט החל ממחר יהיו הנכונות, דהיינו יביאו לתוצאה הרצויה שהיא הצלחתו כמנהל של אנשים. באנלוגיה, אריאל נמצא בתחתית ההר, ורוצה להגיע לפסגה. הוא לא בטוח באיזה דרך עליו ללכת כדי להגיע לשם. במקום לשאול את עצמו מה יעשה כעת, אני מציע לאריאל לעשות את הדבר ההפוך. "אתה כבר מנהל מוצלח של אנשים. מה זה מנהל מוצלח של אנשים?" - אתה כבר בפסגה. איך זה נראה שם בפסגה? אריאל חושב ומתאר את הפסגה שלו - "מנהל מוצלח זה מנהל שהצוות שלו מעריך אותו ומבצע את הוראותיו. מנהל מוצלח יודע להפעיל את הצוות שלו כך שיעמוד במשימה וישיג תוצאות גבוהות במדדי השרות". זו הפיסגה של אריאל.
אני שואל "איך לדעתך הגעת למצב שהצוות מעריך אותך? בזכות מה השגת את הנכונות שלהם לבצע את ההוראות שלך? איך ידעת להפעיל את הצוות בצורה נכונה להשגת המשימה?" מהו השביל שבו הגעת לפסגה הזו?
אריאל חושב שוב ועונה "אני חושב שהם יעריכו אותי ויבצעו את ההוראות אם ידעו שאני קודם כל מקצועי, שולט בחומר, יודע מה צריך לעשות ויודע לפתור בעיות, ושאני מתנהג בצורה הוגנת ואנושית כלפיהם. אדע להפעיל אותם נכון בזכות הבנה ברורה של המשימה של הצוות, בזכות כך שאכיר את חברי הצוות – יכולותיהם, חסרונותיהם וכו' – ובזכות כך שאדע לכוון אותם לביצוע נכון במקום שמתאים להם". אריאל הרחיב כרגע את המבט ותיאר מספר שבילים המוליכים לפסגה שלו, אבל עדיין לא ברור מהיכן מגיעים השבילים האלו.
"OK", אני ממשיך " מה עשית כדי להיות מקצועי, כדי להכיר את הצוות ולהתנהג אליו באנושיות הוגנת, כדי להבין את המשימה שלך?"
"להתנהג בצורה אנושית והוגנת זה לא בעיה, זה באופי שלי ואני עושה כך באופן טבעי (אריאל הגיע לקצה השביל בנקודה זו – בנושא זה "ירדנו מההר"). אני חושב שאני מבין את המשימה שלי, אבל כנראה כדאי שאבקש ממנהל השרות הנחיות ברורות וגם הסבר איך מה שהצוות עושה מתחבר לשאר המרכז ומטרותיו (אני עוד לא בקצה השביל, אבל אני יודע איך להגיע מכאן לשם). אני אחד הטובים בצוות היום – זו אחת הסיבות שקודמתי – אני חייב לוודא שאשאר כזה. אני חושב שאדאג לעבור כל יום על רשימת כל האירועים של הצוות, ואם אתקל במשהו שאינני מכיר או מבין, אשאל את המנהל שלי או את המנהל הטכני. חוץ מזה כדאי שאמשיך לשבת מידי פעם בעמדות השרות כדי שלא אשכח איך זה ואמשיך להיתקל בעצמי בנושאים (גם כאן, אריאל עדיין לא ירד מההר, אבל הוא רואה את הדרך משם למקום שבו הוא נמצא היום). "וזה מספיק? כל מה שצריך להיעשות כדי שתהיה מנהל מוצלח מסתכם בפעילות אישית שלך עצמך?" אולי יש איזה תהום או מכשול באחד מקטעי השביל שאינך רואה? "אה, כמובן שאני לא עושה הכל לבד. אני חייב לוודא גם שכולם יודעים את התפקידים שלהם כראוי ומבצעים אותם כראוי - לחלק הזה יש לנו מערכות בקרה טובות" יש תהום שם בצד שמאל, אבל כעת שראיתי אותה אני יכול לעקוף אותה. "אז בוא נשלים את התמונה – מה אתה עושה מחר בבוקר?"
בינגו. רמת ביטחון גבוהה ביותר. הדרך הזו מוביל לתוצאה הרצויה – אנחנו יודעים - הרי כבר היינו שם וחזרנו משם ביחד. מה דעתכם? |
תגובות אחרונות
-
אהובהקליין
בתגובה על איך מצליחים לכתוב כל כך הרבה?
-
פטשניק
בתגובה על תרגיל חינוכי על יסודות האימון
-
נורית לרנר
בתגובה על אין צורך לבקש סליחה
-
adi_marker
בתגובה על הלקוח תמיד צודק
-
nogalavi
בתגובה על ערב בקורסיקה
-
ילדים של אל-ה'ים *
בתגובה על Abstract in Red
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה. כמובן אינני לוקח קרדיט על העמצאת החשיבה התוצאתית. ואפילו לא על עצם הרעיון ללכת הפוך - אלו רעיונות כל כך ותיקים שאינני יודע אם מישהו בהיסטוריה רשאי לתבוע אותם לעצמו.
העליתי זאת כאן כאופציה מפני שבקורסים שאני מלמד נוכחתי שיש לא מעט אנשים המתקשים ליישם את החשיבה התוצאתית בהשגת יעד ספציפי, ונוטים לגלוש חזרה לעשייה "תהליכית" שנותנת משקל יתר לנקודת המוצא.
שלום ידידי,
מכיר "חשיבה מארגנת" מול "חשיבה לומדת"?
ע"פ החשיבה המארגנת קל לומר: "אז מה חדש? האם לא זה מה שאנחנו עושים תדיר עם מתאמנים, מזמינים אותם למקום החזון, פסגת ההר באנלוגיה שלך, כדי שיתכננו משם את דרכם.." אז מה חדש? זה דומה למהה שכבר מוכר לי נקסט.
אני בוחר להתבונן על הרשימה שלך במחשבה לומדת, כדי לאפשר לעצמי לומר "איזה יופי, איך הצלחת לתת לבוש נוסף יפהפה לרעיון של "איך לתכנן לעצמי את הדרך הנכונה ביותר להגשמת חלומי". הוספת לי כלי נוסף, מטאפורה נוספת, תודה.
לא זהה. וגם הדרך לא בהכרח תהיה אותה דרך.
לGrok אין שורש. קודם כל כי היא נוצרה באנגלית, ובאנגלית אין שורשים (זה מאפיין של משפחת השפות השמיות) וחוץ מזה זה בכלל פועל של תושבי המאדים.
אין ספק שפרספקטיבה של היינו שם.. מייצרת תחושת עוצמה ומסוגלות.
הענין הוא שליצר את הדרך... הוא תהליך זהה... לא?
גם מלמעלה וגם מלמטה יש המון דברים שלא גרקנו ?
( מילה מסריחה לגרוק... מה השורש ג'רק ?)