כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    לשקר אין רגליים (אפילו אם הוא נראה לכם קטן)

    31 תגובות   יום חמישי, 21/6/07, 20:29

    משום מה יש הורים חושבים שזה ממש בסדר לסבן את הילדים שלהם, לרמות אותם בדברים הקטנים, לנפנף אותם כדי שיפסיקו להציק, להבטיח הבטחות סרק ולזרוק מילים באוויר. אם לומר את זה במילים קצת יותר בוטות הרבה הורים פשוט משקרים לילדים שלהם.

     

    אני זוכרת מקרה אחד במיוחד, הייתי אז בת פחות מ-5. אמא שלי הבטיחה שתיקח אותי איתה לעבודה שלה (היום לא ברור לי בכלל למה חשבתי שיהיה מעניין לי שם, אבל אז רציתי, כנראה בעיקר כדי להיות איתה וכדי לא להיות בגן, ובעצם הסיבה לא ממש חשובה כאן), היא אמרה שרק נעבור דרך הגן והיא תיקח אותי איתה, ואז הגענו לגן, והיא פשוט התכוונה להשאיר אותי שם. כשהבנתי את זה נורא כעסתי, בכיתי וצעקתי ובעטתי, ובסוף היא בכל זאת הלכה, השאירה אותי שם. ואמנם נרגעתי אחרי זמן קצר, זה נכון, אבל אין לי ספק שזו לא הדרך לעשות את זה. כי היא הבטיחה לי, ואני האמנתי לה, והיא שברה את המילה שלה שהיתה כל כך חשובה בעיניי.

     

    וכמה פעמים אמהות בסופר או בחנות הצעצועים מבטיחות לילד, נקנה לך את זה אחר-כך או שנקנה למחרת, ובסוף מגיעות לקופה ולא קונות, והימים עוברים והן לא קונות.  והן חושבות שהילד שכח, אבל הרבה פעמים הוא לא. הוא אמנם ילד, אבל הזכרון שלו לא תמיד נדיף. לפעמים זה נשאר לו, לפעמים אפילו לנצח, צרוב לו בזכרון.

     

    אז למה בעצם הורים עושים את זה? למה הם משקרים לילדים שלהם?

    אז קודם כל הם חושבים שהם לא מבינים כלום, כי הם הרי ילדים קטנים, אז מה כבר הם מבינים. והם באמת חושבים שזה ממש לא נורא ושעדיף לעשות את זה כרגע, כי זה ירגיע את הילד לאותו רגע וזה מספיק מבחינתם, ההורים קיבלו מה שרצו בדרך הזו, שקט תעשייתי. הם לא באמת חושבים על הילד כשהם עושים את זה, זה חושבים רק על עצמם. והם חושבים שהילדים יישכחו, יישכחו את ההבטחות שלא יקיימו לעולם, ישכחו את העובדה שרימו אותם, יישכחו את תחושת הציפייה הגדולה שהיתה ואת תחושת האכזבה והתסכול. וזה לא נכון, יש ילדים שזוכרים, יש הרבה ילדים שזוכרים.

    והרי זה הרבה יותר קל להבטיח (ולשקר) מאשר להגיד "לא, אנחנו לא נקנה את זה", הרבה יותר פשוט להבטיח שנקנה את זה מחר, ולקוות שהילד ישכח.  הם מנסים לחסוך את העימות, המיותר לדעתם, בדרך לא דרך.

     

    אז יש פה שתי בעיות, האחת שיש ילדים שלא שוכחים, והם נפגעים וכואבים וכועסים על היחס המזלזל הזה. והאמת שלא מגיע לילדים יחס כזה, ילדים הם אנשים קטנים, ורובם מבינים, בעיקר כשמנסים להסביר להם, ולפעמים גם אין ברירה וצריך להציב להם עובדות, הם יקבלו את זה, לא תהיה להם ברירה. ילדים הם הרבה יותר חכמים ממה שחושבים, צריך לתת להם הרבה יותר קרדיט ולא לזלזל במוחם על אף שהוא די צעיר. האם מישהו מאיתנו היה מעיז לעשות את זה למישהו מבוגר ולחשוב שהוא יישכח את זה מיד או שייסלח על כמובן מאליו? נראה לי שלא.

    הבעייה השנייה היא שהילדים האלה לומדים מאיתנו, הילדים האלה מחקים את ההתנהגות שלנו, לומדים איך מתנהל העולם, את זה הם לומדים דרך העיניים שלהם, ומה שהם רואים בבית זה כנראה מה שהם יעשו בעצמם בעתיד, לנו יש השפעה רבה על עיצוב האישיות שלהם. לא היינו רוצים לגדל ילדים לשקרים ולהראות להם שמותר להזיז את האמת קצת הצידה כל פעם שזה יותר נוח. תחשבו כמה זה לא הגיוני, כועסים על הילדים כשהם משקרים, כשבעצם זה מה שהם ראו במו עיניהם בבית.

    אנחנו כולנו לכאורה דוגלים כל הזמן בלומר אמת אבל לא באמת תמיד חיים ככה, האחד בפה ואחד בלב הזה ממש לא במקום, אנחנו הדוגמא של הילדים האלה. דוגמא אישית הרבה יותר משמעותית מהצהרות שמתבררות כריקות מתוכן.

     

    אבל הורים לא משקרים רק לילדים שלהם. הם חוטאים בשקרים לבנים הרבה פעמים לאחרים בנוכחות הילדים שלהם ולפעמים אפילו נעזרים בילדים. הם בעצם הרבה פעמים מחנכים את הילדים לדבר שקר. כשהם אומרים להם לומר בטלפון שהם לא נמצאים, או להגיד לשכנה שאמא נחה עכשיו, או שהם רואים את ההורים מתחמקים בשקרים לבנים מארוחה משפחתית שאין להם כוח אליה ועוד כל מיני מהסוג הזה.

     

    ואסיים בציטוט של מנהל בית ספר פרטי שאמר:"הורים משלמים שכר לימוד גבוה מאוד כדי שילדיהם ילמדו אצלנו יחד עם חשבון וכימיה גם קצת מוסר. ואז, בחופשה, הם לוקחים את ילדם לפארק השעשועים, ומשקרים בנוגע לגילו כדי לחסוך 5 ש"ח בדמי הכניסה. כדי לחסוך חמישה שקלים הם הורסים חינוך של 15 אלף שקלים".

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/7/07 09:03:

       

      צטט: rina ray 2007-07-24 19:24:46

      נושא עמוק, אבל אני אקצר:

       

      שקרים לבנים ביחסים הם בעיני חיפוף בתקשורת, ולעיתים לחפף זה מתאים לסיטואציה. לא תמיד מתאים ולא תמיד ראוי לגייס את כל כלי התקשורת האסרטיבית ולומר את כל האמת. אבל - כל האמור לעולם לא עם ילדים. כל חיפוף עם ילדים מגיע אח"כ עם תשלום בריבית דה ריבית. בעיקר בגלל נושא הדוגמא האישית. מערכת יחסים עם ילדים היא השקעה ואני לוקחת אותה מאד ברצינות, מתוך הראיה לטווח רחוק שלהם כאנשים בוגרים (אנחנו לא מגדלים ילדים, אנחנו מגדלים בוגרים לעתיד). כנ"ל במערכות יחסים קרובות - לא רואה מקום לחיפוף של האמת ולמניפולציות. קטנות. מכירה הרבה אנשים שמסוגלים לזה וחיים עם זה לגמרי בשלום. לי זה לא מתאים.

      תיארתי לי שכך תעני בקשר לילדים. אין מקום לחיפוף האמת עם הקרובים לנו ביותר, האמת פה נכונה יותר מכל שקר מקומי. ותודה רבה שהגבת.

      צטט: nati99 2007-07-24 22:19:04

      ליזה יקרה הפוסטים שלך משובחים, אין לי ספק שאני לא היחידי שחושב כך. אבל לדעתי הצנועה זהו אחד מהמשובחים שבהם וצר לי שאין לי כוכבים על מנת שאוכל לחלק כוכבים:( כאבא לילדה בת 5 צר לי כל כך לראות הורים שמזלזלים באינטיליגנציה הבסיסית של הילדים שלהם, זה ממש מעציב ומכעיס. אני אישית לא מנסה לתקן את העולם - אני יודע שאין לי סיכוי, אבל אם את בפוסט הזה גרמת להורה אחד לחשוב פעם שניה לפני שהוא משקר אפילו שקר לבן לילד שלו, זה שווה עולם ומלואו. עבור הילד, ההורה הוא הכל, ולכן שקר, כל שקר פוגע מאות מונים. על זאת "רק שמור אותי מאוהביי, משונאי אשמר בעצמי."

      מקווה שבאמת הורים יבינו כמה שקרים כאלה פוגעים בילדים שלהם במקום רק לחשוב כמה זה מקל להם על החיים מדי פעם בפעם. אני מאוד זוכרת דברים מהילדות (ובכלל) ולכן קל לי גם להעלות את הנקודות שהיו בעייתיות לדעתי וללמוד מהן, ילדים זוכרים, ילדים נפגעים, ילדים נעלבים, ילדים הם הרבה יותר חכמים ממה שאנחנו חושבים בדרך כלל.

      והתגובה שלך - שווה הרבה יותר מכוכב. תודה רבה.

        24/7/07 22:19:
      ליזה יקרה הפוסטים שלך משובחים, אין לי ספק שאני לא היחידי שחושב כך. אבל לדעתי הצנועה זהו אחד מהמשובחים שבהם וצר לי שאין לי כוכבים על מנת שאוכל לחלק כוכבים:( כאבא לילדה בת 5 צר לי כל כך לראות הורים שמזלזלים באינטיליגנציה הבסיסית של הילדים שלהם, זה ממש מעציב ומכעיס. אני אישית לא מנסה לתקן את העולם - אני יודע שאין לי סיכוי, אבל אם את בפוסט הזה גרמת להורה אחד לחשוב פעם שניה לפני שהוא משקר אפילו שקר לבן לילד שלו, זה שווה עולם ומלואו. עבור הילד, ההורה הוא הכל, ולכן שקר, כל שקר פוגע מאות מונים. על זאת "רק שמור אותי מאוהביי, משונאי אשמר בעצמי."
        24/7/07 19:24:

      נושא עמוק, אבל אני אקצר:

       

      שקרים לבנים ביחסים הם בעיני חיפוף בתקשורת, ולעיתים לחפף זה מתאים לסיטואציה. לא תמיד מתאים ולא תמיד ראוי לגייס את כל כלי התקשורת האסרטיבית ולומר את כל האמת. אבל - כל האמור לעולם לא עם ילדים. כל חיפוף עם ילדים מגיע אח"כ עם תשלום בריבית דה ריבית. בעיקר בגלל נושא הדוגמא האישית. מערכת יחסים עם ילדים היא השקעה ואני לוקחת אותה מאד ברצינות, מתוך הראיה לטווח רחוק שלהם כאנשים בוגרים (אנחנו לא מגדלים ילדים, אנחנו מגדלים בוגרים לעתיד). כנ"ל במערכות יחסים קרובות - לא רואה מקום לחיפוף של האמת ולמניפולציות. קטנות. מכירה הרבה אנשים שמסוגלים לזה וחיים עם זה לגמרי בשלום. לי זה לא מתאים.

       

        22/6/07 23:38:

       

      צטט: ארז טביב 2007-06-22 20:17:51

      צודקת

      תודה מחייך

      צטט: יאיר אולמרט 2007-06-22 21:25:50

      ליזה,

       

      כולם "ביזבזו" את הכוכבים על הפוסט הקודם.

       

      אני הבאתי לך אחד כשלא צפוף סביבי.

       

      :))) 

      הכוכב שלך זורח פה. יש לך את זה, תזמון מדהים וקסם אישי שכובש. תודה רבה.

      צטט: revitalll 2007-06-22 21:41:39

       

       

      ליז,

       

      פוסט נפלא ובכלל את כותבת נהדר!

       

      מאיפה כל הזמן הזה???? חח

       

      מנסה כוכב... רגע...

      תודה רבה וגם על הכוכב.

      הנושאים מגיעים מכל עבר ויש כל כך הרבה מהם וממש מכריחים אותי לכתוב עליהם פוסט, אז בלית ברירה אני כותבת קורץ

       

        22/6/07 23:35:

       

      צטט: אורית גפני 2007-06-21 23:17:17

      אין ספק שלילדים צריך להתייחס בכבוד בדיוק כמו למבוגר.

      אבל.. כפי שכבר נאמר פה, לפעמים צריך "לעגל פינות" על מנת שהילד לא יפגע.

      לעיתים (לא עלינו..), יש מקרים שהילד צעיר מידי בכדי להתמודד עם הדברים ואז נדרש מאיתנו להציג לו תמונה מרוככת.

      אין ספק - חומר חשוב לכל הורה!

      יש הבדל גדול בין "לעגל פינות" כמו שאת קוראת לזה כדי לא לפגוע, לבין השקרים שנועדו להשתיק את הילד כדי שלהורה יהיה שקט. עלינו לחשוב בכל פעם על טובתו של הילד, במקרה הראשון נציג תמונה חלקית ומרוככת (לאו דווקא שקר), במקרה השני, לומר את האמת ולא להתפתות לדבר שקר. 

      צטט: אביב מצא 2007-06-22 00:07:17

      ילדים לומדים המון מההורים.

      אפשר לייפות עבורם דברים כי מגיעות להם שנים ראשונות של חסד, אבל אסור לשקר.

      להיות שקרן אגב, זה אופי. מי שמשקר לבן זוגו, לחבר או לבוס שלו, ישקר גם לילדיו.

      חותמת על כל מילה.

      צטט: יואב עינהר 2007-06-22 00:13:45

      אנחנו לומדים לשקר כי אנחנו צריכים לדעת לשקר.

      כי זה יצר השרדות.

      אני לא מאמינה שזה חייב להיות ככה, נראה לי שיותר ויותר אנשים מבינים שאפשר לחיות גם אחרת, עם יושר וכנות ובלי השקרים הפתלתלים הללו.

      צטט: ללי* 2007-06-22 00:19:36

      מסכימה עם כל מילה. לדעתי חלק מהבעיה נובע (בגיל קצת יותר מבוגר) מזה שההורה מפחד לעמוד מול הילד.

      "כן, ניסע איתך שבוע הבא לירושלים" "בסדר, נקנה לך אופניים חדשות בחופש הגדול" , מפחדים שאם יגידו לא אז יצטרכו לעמוד מול ויכוח בלתי פוסק עם הילד אז הם מעדיפים להגיד כן ו"מקסימום" אחר כך לא לקיים.

      וזה כ-ל כ-ך פסול בעיני!

      העימות עם הילד עדיף על פני האכזבה שתגרם לו, ועל פני משבר האמון שנגרם לו בכל פעם מחדש (מילים חזקות, אבל גם התחושות אצל הילד הפגוע).

      צטט: מיכל גזית 2007-06-22 05:37:21

      איך את מספיקה כל כך הרבה?

      וואוו,

      פוסט ביום,

      ועוד עובדת, ועוד אמא, ובטח עוד כמה דברים.

      ראית שקפצת שוב לראש הפוסטים המעניינים?

       

      ולגבי הפוסט,

      שוב,

      כרגיל,

      מסכימה עם כל מילה,

      וזה לא שקר לבן

      זו האמת הכי אמיתית,

      ככה לימדו אותי))

      האמת הכי אמיתית היא דבר נפלא, גם כשהיא כואבת היא פחות כואבת משקרים, אפילו לבנים.

      פוסט ביום, זה הרבה? רשימת ההמתנה של הנושאים שלי ארוכה מדי והיא רק הולכת ומתארכת.

      צטט: oscarlet 2007-06-22 07:47:28

      זה הרבה יותר מורכב מאיך שאת מציגה את זה .חלק מהתפקיד (או הרצון המובן) של ההורה הוא ליצור את הסביבה הכי טובה והכי מוגנת שאפשר לתת לילד, וזה אי אפשר לעשות עם אמת צורבת בפרצוף. הדוגמא הכי מפורסמת שנשחקה עד דק בקולנוע/טלוויזיה האמריקאית זה סנטה קלאוס. מי שמספר לילד שאין סנטה תמיד מוצג כרשע. למה שההורה יספר לילד שיש כזאת חיה? כי זה יוצר עולם תמים ומתוק, של רוך ואגדות וסבא נחמד שמחלק מתנות, וכי זה עוזר לדרבן את הילד להתנהג יפה (אחרת סבא סנטה לא יחלק מתנות).

       

      ואולי... ואריאציות על האמת זה חלק מהעולם. במיוחד של הילדים.

      את התשובה שלי (זו שהתכוונתי לכתוב) כבר כתב רני בצורה נפלאה. אז אני מפנה אותך לשם.

      יש הבדל גדול בין לא לשקר לאמת צורבת בפרצוף.

      העולם מעניין ומסקרן ומשמש כמטרה למחקר טהור ואמיתי אצל ילדים גם בלי להוסיף עליו, אבל אין רע באגדות בעיניי.

      צטט: michal_he 2007-06-22 19:51:31

      אני כל-כך מבינה על מה את מדברת בקשר לאמא שלך.

      הכי הרג אותי שכשאני הייתי משקרת להם בשביל לשמור על פרטיותי המינימלית,
      היא היתה שואלת אותי בעלבון , תדהמה ואכזבה:

      ככה חינכנו אותך? אנחנו שיקרנו לך פעם?

      מוכר?

      אני לא שיקרתי, פשוט הייתי אומרת להם שזה לא עניינם (גם מזה הם נעלבו מן הסתם). אבל את צודקת, ההורים מיתממים בנושא הזה, הם "שוכחים" כמה הם שיקרו, כי מבחינתם אלו היו שקרים לבנים וקטנים ולא משמעותיים, ומבחינתנו זה היה מפח נפש ענקי.
        22/6/07 23:26:

       

      צטט: רזלול 2007-06-21 21:55:04

      די , תנוחי , לא עומדים בקצב..........

      מאיפה כל הזמן הזה ?................................

      מחר יום ללא מילים ... רק תמונות!

      במיוחד בשבילך - היום יום ללא מילים. אולי באמת אעלה תמונה. למרות שכתבתי פוסט, אני שומרת אותו למחר.

      אם זה היה לוקח לי המון זמן לא הייתי עושה את זה - בממוצע לוקח לי לכתוב פוסט כחצי שעה, התגובות לעומת זאת - זה כבר סיפור יותר ארוך...

      צטט: בתיה בכר 2007-06-21 22:22:36

      את צודקת, לפני כמה חודשים ריקי כהן כתבה מאמר על שקרים של ההורים (נדמה לי שזו היתה סדרת מאמרים), היו טוקבקים סוערים.

      לצערי כולנו משקרים, שקרים לבנים. קיבלת מכה - נשיקה וזה יעבור, מחר תרגישי טוב... את יודעת דברים מהסוג הזה.

      אני משתדלת להימנע, רוב הזמן עומדת בזה (אם אגיד שכל הזמן אשקר).

      השקרים שציינת פחות נוראים בעיניי, למרות שלגבי הבטחה שמחר תרגישי יותר טוב תמיד אפשר לומר "אני מקווה שמחר תרגישי יותר טוב". אבל אלו בהחלט לא שקרים כדי לזלזל בילד ולהשתיק אותו, ולכן זה באמת שונה.

      להשתדל זה הכי חשוב, כי כל אחד עלול פה ושם למעוד.

      צטט: v is for vivi 2007-06-21 22:43:37

      כל מילה.

      קשה לי עם זה מאוד.

      תודה לך vivi. אנחנו יכולים רק לנסות לשנות ולתקן עבור ילדינו שלנו.

      צטט: לא-רואה-ממטר 2007-06-21 22:49:11

      לא יודעת... אולי זה גם בגלל שילד לא נראה אישיות בעייני ההורה? יעני, אישיות שמגיע לה כבוד. וזה גם תלוי בהורה.

      אם הוא שקרן באופיו, הוא ירמה כל אחד, ולא רק את ילדיו (כפי שציינת).

      ואם ההורה ישר כמו סרגל (כמו אמא שלי למשל), הוא יפלוט לך את האמת בפרצוף  מבלי להתחשב, שגם זה בעיניי מוגזם.

      קיצר, זה דואלי מאד. אני אישת לפעמים משקרת לבן שלי כדי לעגל פינות. אבל משתדלת שיהיו כמה שפחות מקרים כאלה.

      שקרנים בהחלט מרמים כל אחד, אבל לפעמים להורים זה נראה סביר למרוח את הילד, זה אפילו לא נראה להם כמו שקר של ממש. גם הורים ישרים בדרך כלל עלולים לעשות את הטעות הזו.

      יש הבדל גדול בין להיות ישר ולא לשקר לבין לומר כל מה שאתה חושב, וגם דרך האמירה חשובה. אנחנו צריכים לחשוב מה להגיד ואיך להגיד, וגם לא חייבים להגיד הכל, זה תלוי גם בגילו של הילד וברמת ההבנה שלו. לא צריך להטיח את כל האמת בפרצוף ובטח שלא מבלי להתחשב. המרחק בין לא לשקר לבין האופציה הזו גדול מאוד, צריך להשתמש בכלים שיש לנו כדי לא לשקר, לומר אמת, אך לא לפגוע.

      צטט: אורישש 2007-06-21 23:15:24

       

       

      הורים שרק אומרים את האמת לילדים שלהם מייצרים ילדים חנונים תמימים שלא מבינים כשמשקרים להם ולא מסוגלים לשקר, גם כשצריך.

      מנסיון. 

       השאלה האם צריך ומתי צריך. יש לך תשובה לשאלה הזאת? כי לי אין. (או אולי בעצם יש לי והיא שלא צריך).

        22/6/07 23:18:

       

      צטט: levana feldman 2007-06-21 20:45:04

      ליזה,

      אפשר גם אחרת...

      איני מבינה את הצורך ל"סבן" את הילדים ולשקר להם.

      ילדים לומדים בעיקר דרך חיקוי- די מהר הם ילמדו לשקר...

      מסכימה איתך כל כך. חבל שישנם הורים שלא מבינים כמה זה חמור וכמה הילדים מבינים את זה.

      צטט: process 2007-06-21 20:50:23

      ליזה, זו בעיה חברתית, היא לא מצטמצמת  ליחסי הורים ילדים.

      פעם חשבתי שלשקר בבית משפט זה חטא נורא ופשע פלילי. בעשור האחרון העבודה שלי אילצה אותי להשתתף בלא מעט עימותים משפטיים. ראיתי עורכי דין כותבים תלי-תלים של שקרים ומנסחים תצהירים כוזבים; ראיתי אנשים עומדים על דוכן העדים, ומשקרים במצח נחושה - גם כאשר השופט ידע שהם משקרים.

      רק דבר אחד לא ראיתי: שופט שמעניש עורך דין או עד ששיקר.

      אז מה אנחנו רוצים מההורים?

      אני משוכנע שאצלך זה אחרת.

      מפחיד ההתפשטות של העניין, גם לי נראה שאמורים לרעוד מפחד בעיקר מפני אמות המוסר בעת מתן עדות, כנראה שלא לכולם זה ככה.

      אבל אולי זה חלקית בגלל ההורים הללו?

       

      אני מהילדים שזוכרים, ואולי דווקא בגלל זה אהיה מההורים שלא משקרים.

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-06-21 20:51:49

      מסכימה. כמה שזה קשה אני משתדלת מאד להמנע מהבטחות אלא אם כן אני בטוחה שאממש. כמה שזה נשמע לא אמיתי - אני אדם שלא נוטה לשקר. פשוט לא מתאים לי. לכן מניחה/ מקווה שגם בעניין של בנותיי זה יעזור לי.

      בכל מקרה - ואני לא תמיד מצליחה - צריך להקפיד בהתנהגותנו לידם כמה שאפשר. אגב - זה לא ישנה את העובדה שעל ספת הפסיכולוג שלהם נצא רע.

       הרבה יותר קשה לחיות עם שקרים, גם לא נראה לי נעים לחיות ככה, וגם אם אתה משקר תוך רצון שלא להיתפס צריך להיות מאוד עיקבי ושקר מוביל לשקר וזה נראה לי נורא.

      ילדים לומדים מההורים המון, זה אחד הדברים שחינוך הכי משפיע עליו, מאחלת להן וגם לך שיהיו כמוך.

      תמיד נעשה טעויות כהורים, ותמיד נהיה אשמים, אבל צריך למזער את הנזקים כמה שרק אפשר.

      צטט: אורון חדי 2007-06-21 21:23:53

      גזרתי ושמרתי.

       

      כשאני והפולניה נחליט על ילדים (עניין של כמה שנים טובות...) - נקרא ביחד וניישם.קורץ

      קודם כל, תתחדש על התמונה.

      והכי חשוב, באמת אל תשכח ליישם.

      צטט: איירבוס-max 2007-06-21 21:40:06

      צריך לבקש מהנהלת הקפה שישנו את הפורמט:

      במקום כוכבים - לבבות.

       

      איך הייתי מציף אותך ברגע זה ממש!

       

      כל מילה אמת צרופה.

      וזה מיצויה:

      "ילדים הם אנשים קטנים, ורובם מבינים"

      חנוך יקירי,

      הרעיון נפלא, ואולם נראה לי כי הנהלת הקפה תעדיף להישאר במתכונת הנוכחית. כי מה ניתן למישהו במקום כוכב אדום? אולי לב שבור? וזה הרי הרבה יותר כואב מאשר כוכב אדום.

      עלית על המשפט הכי חשוב בפוסט, וזו דרך חיים להתייחס לאנשים כאנשים, ואתה הרי כבר כזה, ואני כל כך שמחה שאתה פה.

        22/6/07 21:42:

       

       

      יש!

       

      שבת נפלאה!

       

        22/6/07 21:41:

       

       

      ליז,

       

      פוסט נפלא ובכלל את כותבת נהדר!

       

      מאיפה כל הזמן הזה???? חח

       

      מנסה כוכב... רגע...

       

        22/6/07 21:25:

      ליזה,

       

      כולם "ביזבזו" את הכוכבים על הפוסט הקודם.

       

      אני הבאתי לך אחד כשלא צפוף סביבי.

       

      :))) 

        22/6/07 20:17:

      צודקת

        22/6/07 19:51:

      אני כל-כך מבינה על מה את מדברת בקשר לאמא שלך.

      הכי הרג אותי שכשאני הייתי משקרת להם בשביל לשמור על פרטיותי המינימלית,
      היא היתה שואלת אותי בעלבון , תדהמה ואכזבה:

      ככה חינכנו אותך? אנחנו שיקרנו לך פעם?

      מוכר?

        22/6/07 16:47:

      בהמשך לכמה תגובות לפני:

      אני חושב שיש כמה סוגי שקרים וצריך להבחין בינהם:

      • 1. "שקרים" שמטרתם להגן על התמימות והתקווה של גיל הילדות, בסגנון סנטה קלאוס, אליהו הנביא, שאר אגדות ואמצעים אחרים להסתיר מילדינו (ולו זמנית) את הכיעור והרשעות של המציאות
      • 2. שקרים שמטרתם להשיג משהו כגון שקט, התנהגות טובה, והפרתם היא שבירת אימון כמתואר, בבהירות האופינית של ליזה, בפוסט.
      • בראשונים אפשר ואף רצוי להשתמש (במידה, הכל במידה). מהשניים יש להימנע.

      וזה מביא אותי לדבר אחר אותו אני מתעב: תרבות המתיחות בסגנון "חייך אכלת אותה". איכס!

        22/6/07 09:36:

       

      יש הרבה מאוד דברים שהורים עושים ואומרים שפוגעים בילד.  הרבה עוולות.אני איתך במה שכתבת.

      אני רק חושבת שהדברים אינם חד משמעיים. ומרבית השקרים באים ממקום מאוד תמים - של ההורים, מקום מגן. כמו שכתבו לפני, ליצור עולם תמים וקסום עבור הילד.

      אני חושבת שלא פשוט להיות הורים (אין לי נסיון אישי, רק התבוננות וקשר לילדים) ולפעמים שוכחים שהורים הם קודם כל בני אדם, אנושיים. והם טועים. ומותר להם לטעות, ובעצם זה תהליך התפתחותינו. כאנשים.

      ובכלל, הורים חושבים דרך הילדים שלהם. בכל הדורות. פחות עליהם. קשה מאוד לנתק את עצמינו מהאגואיסטיות של הבאת ילדים.

       

      "ילדיכם אינם ילדיכם

      כי פרי געגועי החיים אל עצמם.

      באים המה דרככם אך לא מכם,

      חיים עימכם אך אינם שייכים לכם.

      תנו לילדיכם את אהבתכם

      אך לא את מחשבותיכם,

      כי להם הגיגיהם.

      גופם ישכן בבתיכם,

      אך לא נשמתם

      כי נשמתם מסתופפת בבית המחר-

      שם לא תוכלו לבוא אף בחלומותיכם..."

       

      ג'ובראן חליל ג'ובראן

       

       

        22/6/07 07:47:

      זה הרבה יותר מורכב מאיך שאת מציגה את זה .חלק מהתפקיד (או הרצון המובן) של ההורה הוא ליצור את הסביבה הכי טובה והכי מוגנת שאפשר לתת לילד, וזה אי אפשר לעשות עם אמת צורבת בפרצוף. הדוגמא הכי מפורסמת שנשחקה עד דק בקולנוע/טלוויזיה האמריקאית זה סנטה קלאוס. מי שמספר לילד שאין סנטה תמיד מוצג כרשע. למה שההורה יספר לילד שיש כזאת חיה? כי זה יוצר עולם תמים ומתוק, של רוך ואגדות וסבא נחמד שמחלק מתנות, וכי זה עוזר לדרבן את הילד להתנהג יפה (אחרת סבא סנטה לא יחלק מתנות).

       

      ואולי... ואריאציות על האמת זה חלק מהעולם. במיוחד של הילדים.

       

       

        22/6/07 05:37:

      איך את מספיקה כל כך הרבה?

      וואוו,

      פוסט ביום,

      ועוד עובדת, ועוד אמא, ובטח עוד כמה דברים.

      ראית שקפצת שוב לראש הפוסטים המעניינים?

       

      ולגבי הפוסט,

      שוב,

      כרגיל,

      מסכימה עם כל מילה,

      וזה לא שקר לבן

      זו האמת הכי אמיתית,

      ככה לימדו אותי))

        22/6/07 00:19:

      מסכימה עם כל מילה. לדעתי חלק מהבעיה נובע (בגיל קצת יותר מבוגר) מזה שההורה מפחד לעמוד מול הילד.

      "כן, ניסע איתך שבוע הבא לירושלים" "בסדר, נקנה לך אופניים חדשות בחופש הגדול" , מפחדים שאם יגידו לא אז יצטרכו לעמוד מול ויכוח בלתי פוסק עם הילד אז הם מעדיפים להגיד כן ו"מקסימום" אחר כך לא לקיים.

      וזה כ-ל כ-ך פסול בעיני!

        22/6/07 00:13:

      אנחנו לומדים לשקר כי אנחנו צריכים לדעת לשקר.

      כי זה יצר השרדות.

       

        22/6/07 00:07:

      ילדים לומדים המון מההורים.

      אפשר לייפות עבורם דברים כי מגיעות להם שנים ראשונות של חסד, אבל אסור לשקר.

      להיות שקרן אגב, זה אופי. מי שמשקר לבן זוגו, לחבר או לבוס שלו, ישקר גם לילדיו.

        21/6/07 23:17:

      אין ספק שלילדים צריך להתייחס בכבוד בדיוק כמו למבוגר.

      אבל.. כפי שכבר נאמר פה, לפעמים צריך "לעגל פינות" על מנת שהילד לא יפגע.

      לעיתים (לא עלינו..), יש מקרים שהילד צעיר מידי בכדי להתמודד עם הדברים ואז נדרש מאיתנו להציג לו תמונה מרוככת.

      אין ספק - חומר חשוב לכל הורה!

        21/6/07 23:15:

       

       

      הורים שרק אומרים את האמת לילדים שלהם מייצרים ילדים חנונים תמימים שלא מבינים כשמשקרים להם ולא מסוגלים לשקר, גם כשצריך.

      מנסיון. 

        21/6/07 22:49:

      לא יודעת... אולי זה גם בגלל שילד לא נראה אישיות בעייני ההורה? יעני, אישיות שמגיע לה כבוד. וזה גם תלוי בהורה.

      אם הוא שקרן באופיו, הוא ירמה כל אחד, ולא רק את ילדיו (כפי שציינת).

      ואם ההורה ישר כמו סרגל (כמו אמא שלי למשל), הוא יפלוט לך את האמת בפרצוף  מבלי להתחשב, שגם זה בעיניי מוגזם.

      קיצר, זה דואלי מאד. אני אישת לפעמים משקרת לבן שלי כדי לעגל פינות. אבל משתדלת שיהיו כמה שפחות מקרים כאלה.

        21/6/07 22:43:

      כל מילה.

      קשה לי עם זה מאוד.

        21/6/07 22:22:

      את צודקת, לפני כמה חודשים ריקי כהן כתבה מאמר על שקרים של ההורים (נדמה לי שזו היתה סדרת מאמרים), היו טוקבקים סוערים.

      לצערי כולנו משקרים, שקרים לבנים. קיבלת מכה - נשיקה וזה יעבור, מחר תרגישי טוב... את יודעת דברים מהסוג הזה.

      אני משתדלת להימנע, רוב הזמן עומדת בזה (אם אגיד שכל הזמן אשקר).

        21/6/07 21:55:

      די , תנוחי , לא עומדים בקצב..........

      מאיפה כל הזמן הזה ?................................

      מחר יום ללא מילים ... רק תמונות!

        21/6/07 21:40:

      צריך לבקש מהנהלת הקפה שישנו את הפורמט:

      במקום כוכבים - לבבות.

       

      איך הייתי מציף אותך ברגע זה ממש!

       

      כל מילה אמת צרופה.

      וזה מיצויה:

      "ילדים הם אנשים קטנים, ורובם מבינים"

        21/6/07 21:23:

      גזרתי ושמרתי.

       

      כשאני והפולניה נחליט על ילדים (עניין של כמה שנים טובות...) - נקרא ביחד וניישם.קורץ

       

       

      מסכימה. כמה שזה קשה אני משתדלת מאד להמנע מהבטחות אלא אם כן אני בטוחה שאממש. כמה שזה נשמע לא אמיתי - אני אדם שלא נוטה לשקר. פשוט לא מתאים לי. לכן מניחה/ מקווה שגם בעניין של בנותיי זה יעזור לי.

      בכל מקרה - ואני לא תמיד מצליחה - צריך להקפיד בהתנהגותנו לידם כמה שאפשר. אגב - זה לא ישנה את העובדה שעל ספת הפסיכולוג שלהם נצא רע.

        21/6/07 20:50:

      ליזה, זו בעיה חברתית, היא לא מצטמצמת  ליחסי הורים ילדים.

      פעם חשבתי שלשקר בבית משפט זה חטא נורא ופשע פלילי. בעשור האחרון העבודה שלי אילצה אותי להשתתף בלא מעט עימותים משפטיים. ראיתי עורכי דין כותבים תלי-תלים של שקרים ומנסחים תצהירים כוזבים; ראיתי אנשים עומדים על דוכן העדים, ומשקרים במצח נחושה - גם כאשר השופט ידע שהם משקרים.

      רק דבר אחד לא ראיתי: שופט שמעניש עורך דין או עד ששיקר.

      אז מה אנחנו רוצים מההורים?

      אני משוכנע שאצלך זה אחרת.

        21/6/07 20:45:

      ליזה,

      אפשר גם אחרת...

      איני מבינה את הצורך ל"סבן" את הילדים ולשקר להם.

      ילדים לומדים בעיקר דרך חיקוי- די מהר הם ילמדו לשקר...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין