מאחר וניחנתי בנטייה לשוטטות לילית וחיבה לדברים שהחוק אינו בהכרח רואה בעין יפה, רווח לי מאוד לגלות את Prisonblogs.net.
מטרת Prisonblogs היא לתת קול למי שמצא את עצמו כלוא מאחורי הסורגים, ולאפשר להם לספר את הסיפורים שלהם, לנהל מעקב אחר המאבקים המשפטיים שלהם, להביא דיווחים על היחס והתנאים בבתי הכלא, ולדאוג לתקשורת בינם לבין העולם החיצוני.
כארגון התנדבותי, Prisonblogs.net משדכת בין אסירים ומתנדבים המעלים את דברי האסירים לרשת הבלוגים של הארגון, כאשר לכל אסיר יש בלוג אישי משלו.
מאחר והפרוייקט צומח במהרה וכל הזמן יש צורך בעוד מתנדבים שישמשו כספונסרים לאסירים, אם ברצונכם וביכולתכם לסייע, הירשמו. גם אם אין ביכולתכם לעזור, מומלץ לבקר באתר - לכל אחד מגיע קול.
|
המפרסםהמדהים
בתגובה על עונג שבת. או: לעזאזל עם ה-iPhone
Donneron
בתגובה על Mitsoku San - Maneki Neko, dechu!
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן. ברגע שתאי הזיכרון חזרו לתפקד,
התחלתי פתאום להרגיש מצויין...
אני מבינה שהחלמת.
למרות הקשר האדוק שלו עם אוכלוסיית האסירים, וחרף השמועות שהתרוצצו בתחילת הקריירה שלו, ג'וני קאש מעולם לא היה אסיר ולא נכלא בבית כלא. לא בסן קוונטין ולא באף כלא אחר.
הוא בילה "לילה בבית מעצר", מספר פעמים, בעקבות שכרות וסמים - אך מעולם לא היה אסיר ולא "ישב" בכלא.
כמו שמתכננים (או לא) פיגועים דרך האינטרנט, כך גם יתכננו (או לא) בריחות מהכלא.
למרות שאני בעד חיים הרבה יותר קשים לאסירים, אם על ידי פרסומות בבלוגים שלהם הם יוכלו להחזיר קצת מעלויות הנזקים שהם גרמו/ גורמים, אני בעד.
בנוסף, אם יצא משם אפילו עוד Johnny Cash אחד, אז זה שווה את זה.
ולציטוט
San Quentin, may you rot and burn in hell.
May your walls fall and may I live to tell.
May all the world forget you ever stood.
And may all the world regret you did no good.
זו בעיה מאוד מורכבת, וההתייחסות אליה תהיה שונה, קרוה לודאי, בכל ארץ וארץ.
הכנסת אוכלוסיית האסירים לחזית הבלוגוספירה, יש בה משהו המאמץ את האוכלוסי בחזרה אל החברה, מאפשר לה להתבטא ולתקשר עם העולם באופן בלתי-אמצעי, בלתי מתווך.
אני, ואולי גם רבים אחרים, חושבים שזה צעד בכיוון הנכון, אבל האם כולם חושבים ככה? אל תתנו לעצמכם להתבלבל לרגע, יש סיבה להיתוק הזה. ישנם אנשים רבים שמרוויחים מזה, פוליטית, אידאולוגית וכמובן כלכלית. מה יוצא להם מזה? מחקרים הוכיחו שככל שאוכלוסיית האסירים היא יותר נבדלת משאר האוכלוסיה ויותר אוטונומית, הסיכויים שהחברים בה ישובו לפשוע ויישארו בתוך אותה קבוצת וכלוסין, גובהים יותר.
אבל לעיתים, קם מישהו, שמבין שלמרות האחריות האישית של פושע הל מעשיו, הנושא מורכב יותר. יש אחריות חברתית, יש "אשמה" של החברה כולה. ולחברה כולה צריך להיות חלק בפתרון, אם יש כזה.
?? Can anyone say Johnny Cash ??
מתוך עיון בבלוגים באתר Prisonblogs.net, עליי להודות כי עוד לא נתקלתי בפוסטים שעניינם תיאום אסונות עם גורמים מחוץ לכתלי בית הכלא.
מה שכן ראיתי היו דיונים מעניינים בנושאי זכויות אסירים, עדכונים מרתקים לגבי מאבקים משפטיים וערעורים של אסירים שנידונו לעונש מוות, והרבה חומר למחשבה.
לא חשבתי על זה מספיק וגם מודה שלא קראתי את כל הספרות הרלוונטית בענין.
איני יודע למשל אם מצנזרים מכתבים מהכלא.
דעתי האישית היא נגד צנזורה ובעד ביקורת אחר מעשה. כלומר אם האסיר מתאם דרך הבלוג שלו עם ידידיו מחוץ לכלא דרכי בריחה כי אז יש מקום להענישו, אך לאפשר לדברים להיכתב.
אני מניח שזו אינה עמדת המערכת השלטונית, שהרי היא התנגדה גם לכתיבת טור בעיתון.
אז הפחד שלך הוא מתכנים בלתי מצונזרים של אסירים, כלומר?
האם יש יותצר הצדקה בהכרח לצנזר אותם מאשר אותי או אותך?
שלא יקל הדבר בעינייך
שירות בתי הסוהר שלל מאסיר (גולן) את זכותו לשלוח טורים לעיתון. בית המשפט העליון, ורק בדעת רוב, התיר לו זאת
אני אפילו יכול לעלות בדעתי טענה שגם אם עיתון מותר, בלוג אסור, שכן אין מי שיערוך אותו
יוזמה מבורכת, אבל אני בספק אם בארץ היא יכולה לתפוס.
אסירים משוחררים, ששילמו כבר את חובם לחברה, ימשיכו להיחשב כאזרחים סוג ב'. אז על אחת כמה וכמה בעודם יושבים מאחורי סריג ובריח