האבחנות של קומניוס נשענות על דימויים פשוטים וישירים לטבע.

אחד מהם הוא דמוי הילדים לצמחים, המחנכים לגננים והכיתה לגינה. זה לא במקרה שאנו משתמשים במונחים 'גן ילדים' ו'גננת' עד היום.

זרע הצמח אינו זקוק שיסבירו לו מה עליו להיות. פוטנציאל הצמיחה מצוי בו בתוכו. גם אי אפשר לטפח זרע להיות מה שלא נועד להיות. לפיכך, תפקיד המחנך דומה לתפקיד הגנן: לשפר את תנאי הסביבה כך שהפוטנציאל הטבעי יוכל להתממש. בטח לא להפריע.

עוד על ההשוואה בין ילדים לצמחים ראו:

"מימוש הפוטנציאל הטמון" - קישור לפוסט

"המתנות של פרובל" (האיש שהמציא את גן הילדים) - קישור לפוסט

דימוי הגן נוגע גם לעקרון "חינוך לכל" (קישור לפוסט) :

הגינה היא יפה ועשירה ככל שיש בה מגוון של צמחים, נבדלים בגובהם, בצבעם, במועדי פריחה והבשלה וכדומה. ואם כך זה בטבע, טוען קומניוס, ראוי שכך יהיה גם בבית הספר.

ומסקנתו - כל הצעירים, משני המינים, ישלחו לבית הספר. כל כך פשוט.

"במטע שלנו אנו אוהבים שיהיו לא רק עצים אשר מבשילים פירות בתחילת העונה, אלא גם כאלה שהם מאחרים להבשיל. מדוע אם כך אנו שואפים שבגן הידע הספרותי, רק כיתה אחת של יכולת חשיבה, המהירים והפעילים, יהיו מותרים? מי ייתן שאף אחד לא יוּצָא מן הכלל, אלא אם כן אלוהים מנע ממנו חושים ושכל."