כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים

    אני אפרסם כאן את הסיפורים שלי ומפעם לפעם גם מאמרים.

    את הסיפורים שלי גמרתי לספר.
    נותרו מאמרים. ומוסיקה שאני אוהב.

    0

    ברכה צפירה

    7 תגובות   יום רביעי, 27/8/08, 09:23


    לפני כשנה יצא לאור דיסק משוחזר משיריה של ברכה צפירה. דמות מעולם הזמר הישראלי שכמעט ונשכחה. היום מזכירים אותה בעיקר כאמו של אריאל זילבר. אך ברכה צפירה הייתה אישה חשובה יותר כיוצר מאשר כאמו של... היא הייתה אישיות צבעונית שכדאי להזכיר.

    כבר בילדותי ברכה צפירה הייתה זמרת כמעט נשכחת ובכל זאת כמה משיריה הצטלצלו באזני. שירי ילדים, שירי רועים ושירי ביאליק."עלי גבעה". "שעון בן חיל". "שיר הגז".  "בין נהר פרת לנהר חידקל", "עלי גבעה", "שתו העדרים" "יש לי גן".  "למדבר שאנו"  "מי יבנה בית" "חמוטל" "צילי וגילי" ועוד כאלו שהתנגנו לנו כילדים והיא הייתה המבצעת הראשונה שלהם.    לימים מצאתי בחנות תקליט שלה בהדפסה צרפתית דווקא. בארץ אי אפשר היה למצוא תקליטים שלה. התקליט היה " ארוך נגן" אך בפורמט קטן שהוקלטו עליו רק שלושה שירים מכל צד. אני חושב שהשיר התרגעות מהתקליט ההוא היה השיר שהיה הכי אהוב עלי וליווה אותי זמן רב. לימים  הצליחו להציל הקלטות ישנות שלה מקול ישראל היא הקליטה כמה דברים חדשים וביחד הוצא לכבודה אוסף בין שני תקליטים שגם הוא נעלם. בדיסק החדש מופיעים אותם שירים שהקליטה בשנות השלושים והארבעים. קולה צעיר עדיין וצלול. גישתה המיוחדת לשירה כובשת את האוזן מיד.  אני מניח שהפסנתרן המלווה אותה בהקלטות הוא נחום נרדי שכתב לה הרבה וליווה בהופעות חיות שבאותם ימים נקראו קונצרטים. 

    הדיסק מחולק בין שירי "מולדת ורועים" שירי "ילדים" ושירי "עדות". ולטעמי הוא תענוג צרוף לא רק מבחינה נוסטלגית אלא בשל איכותו המיוחדת של קולה ויכולת ההבעה שלה. חבל רק שחלק מההקלטות עמומות מעט ולא הצליחו לנקות אותן יותר. היא הייתה הראשונה מבין הזמרות התימניות ששרו בארץ אך היא הלכה בדרך אחרת כך שעם הזמן הפופולאריות שלה הפכה להיות שולית. ובכל זאת היא החשובה בזמרות שהיו בשנים ההן. לא שושנה דמארי שבאה אחריה, לא אהובה צדוק לא אסתר גמליאלית לא חנה אהרוני או כל תימניות אחרות שבאו והלכו. היא לא הייתה זמרת תימנית עממית. הייתה בה איכות אמנותית ממין שונה לגמרי. מעטים יודעים  שהשיר שני שושנים היה במקור של צפירה ולא של שושנה דמארי.

     לא ידוע תאריך לידה מדויק שלה, במקומות אחדים מוזכרת שנת 1910 באחרים 1914-5 דבר אחד ברור. היא נפטרה ב1988.ברכה צפירה התייתמה בילדותה המוקדמת. אמא מתה בלידתה ואביה שלוש שנים מאוחר יותר. היא חייתה אצל משפחות אומנות. אחר כך למדה בפנימית "שפיה". אצל אותן משפחות בירושלים למדה אידיש ושמעה את שירי המכורה האירופית ואת שירי השכנים בני העדות השונות, כולל שירים ערביים. כך הפכה להיות אנציקלופדיה של שירי עדות ירושלמיות. והכירה לא פחות מזה את נגינות הליטורגיה של בתי הכנסת השונים היא גלתה בעצמה את הצורך לשיר בפנימית שפייה, אך הנרייטה סולד ששמעה אותה וראתה בה איכות דרמטית שלחה אותה לתל אביב ללמוד דרמה דווקא. בתל אביב התחברה עם " חברה טרסק" חבורה בוהמית שמלבד מסיבות בוהמיות ניסתה לעשות גישור בין תרבות המזרח כפי שהשתקפה להם אז לבין התרבות האירופית. צפירה הושפעה מהם והלכה בדרכם. היא גרה בכרם התימנים ומתחברת מחדש לשורשים התימניים שלה.

     היא הצטרפה לתאטרון "הקומקום" ( הוקם על ידי אביגדור המאירי) הבמאי הרוסי א.ד.דיקי שבא לביים בהבימה שמע אותה, התרשם והציע לשלוח אותה לגרמניה ללמוד אצל ריינהרדט. היא למדה גם מוסיקולוגיה, דבר שאפשר לה עד ימיה האחרונים להתבטא בשפה מקצועית הרבה יותר ובהבנה עמוקה של המוסיקה הקלאסית ודרך ההתבטאות בה. אך היא למדה תאטרון אצל ריינהרדט והוסיפה לעצמה נופך של הופעה דרמטית. בברלין פגשה את הפסנתרן נחום נרדי ודרכיהם התחברו לא רק מבחינה מוסיקלית. הם נישאו. העירוב של פסנתרן מזרח אירופאי וזמרת תימנייה היה מוזר בתחילה. בברלין למדתי לשיר שוברט, אמרה, אך ידעתי שלא זה הכיוון שלי.

    נרדי הביא את סלסולי החליל לפסנתר. המלחינים של אותם ימים אהבו אותה. עמירן, פוגצ'וב, ואחרים. הם מצאו בה את המבצעת האידיאלית לצורת הכתיבה שלהם שניסתה למצוא דרך מוסיקלית חדשה שתחבר בין צלילי הבדווים והערבים ובין השירה האירופאית שהביאו אתם העולים.  מאוחר יותר יהיו אלו המלחינים הקלאסיים לברי, פאול בן חיים,  עדן פרטוש ואחרים שאתם עבדה. אך דווקא עיבודים חדשים אלו של מוסיקאים קלאסיים הרחיקו ממנה את המאזינים הקבועים של שירי "עם"..

    היא הייתה אישה מצחיקה מאוד בחייה וידעה לספר סיפורים על עצמה עם נופך של התבדחות עצמית, בעיקר כששילבה גרמנית ואידיש בסיפורים. היא סיפרה איך הייתה מדהימה את הגרמנים שהיו מדברים בפניה על " השוורצע" הקטנה והיא הייתה עונה להם בשפתם המצוחצחת. מכיוון שדיברה אידיש שוטפת  המעבר לגרמנית היה לה קל. כשהופיעה יחפה על הבמה הרגישה שהיא נלחמת בתרבות " הדנקה שיין - ביטה שיין "כשחזרה לארץ החלה להופיע. שירים רבים נכתבו בהשראתה ובשבילה. כשהייתה שומעת איזו נגינת חליל מרועה ערבי  היא הלכה לאחד המלחינים, לרוב נרדי אך לא רק, ובקשה שישתמשו במנגינה ויכתבו לה שיר. היא רצה ממלחין למשורר לוחצת ודורשת שיתאימו את החומרים שלהם לדרך ההתבטאות המיוחדת לה.

    נרדי אתו החלה את פעילותה חיפש גם הוא כמו חלק מהכותבים האחרים את הדרך לשלב בין הסולמות הקלאסיים לערביים ושיתוף הפעולה שלהם הוליד כמה ממיטב השירים שלה. הנישואין לא החזיקו מעמד. נולדה להם בת, נעמה נרדי שהייתה זמרת אופרה, אחר כך התחתנה עם נגן בפילהרמונית, ממנו נולד לה בנה המוכר כזמר אריאל זילבר.

    היא החלה אוספת שירי עדות ופיוטי תפילה וחג וביקשה ממשוררים שיכתבו להם מלים אחרות, חילוניות. בשנת 1936 הרחיבה את הרפרטואר שלה ולמדה שירי לדינו.  קונצרט שהיה אמור להתקיים באוהל שם בתל אביב כמעט ובוטל כי לא הרשו לה לשיר בשפה זרה ורק בהתערבות אנשי שם בוטל האיסור.

    לפרקי התהילים שבקשה שיולחנו למענה ופיוטי התפילות דרשה התייחסות מיוחדת. לא כמו בשירה טבעית אלא בעיבודים מוסיקאליים כבדי ראש והבנה מוסיקאלית עמוקה.מתחילת דרכה הייתה טיפוס לוחם וקנאי למוסיקה המיוחדת. היא שמשה השראה ליוצרים אך מצד שני הוציאה לעצמה שם של אשה קשה ובלתי נסבלת ואולי בגלל זה לא הקליטה מספיק ומעולם לא הוזמנה לטלוויזיה כשכבר הייתה כזאת בארץ. לכן אין שום תיעוד צילומי של הופעותיה. 

    בקונצרט שלה בוורשה לא ידעו איך להתייחס " לתיימנר " הזאת. השרה צלילים צורמים כל כך. ועומדת על הבמה בשיער פרוע ויחפה. פרופסור אינשטיין שישב באולם בגרמניה ביקש לפגוש אותה ודווקא הוא היה זה שהסביר לה על הפזורה התימנית החשובה. בניו יורק פגשה את בלה ברטוק הזקן שאסף שירי צוענים בהונגריה והיה קשור למוטיבים עממים. הוא התרשם משירתה עמוקות. הם דיברו על אידיאולוגיה מוסיקלית. כך מצאה את עצמה מדי פעם פוגשת מוסיקאים מהשורה הראשונה והם מצאו בה בת שיח הולמת. אני מאלה שיכולים לפתוח כל פרטיטורה קלאסית ומסוגלת לשיר אותה. לא רק שירה עממית.  נרדי זהבי עמירן שלם וכל האחרים שאפו להביא לשילוב בין הנימה המקומית לנימה האירופית וכך נולדה מוסיקה כמעט קלאסית. לא מזרחית של ממש אך רחוקה מהשירים הרוסיים שזומזמו כאן בימים ההם. חיבורים בין מוסיקה בדווית ומוסיקה חסידית. אין עוד מקום שהיה בו סיכוי ליצירת מוסיקה חדשנית כזאת. אלא שאחרי קום המדינה חיפשו את מה שהיה "פטריוטי" קל ולעוס אהבת הארץ אינסטנט. החומר החדש לא התאים לי ואני לא התאמתי לו. אני לא הייתי יוצרת. רציתי להנציח את שירי העדות אך בדרך חדשנית. אני לא יוצרת פולקלור. אני משמרת את האינטרוולים התימניים  ערביים מזרחיים המקוריים אך בדרך מודרנית. הם הרי לא באמת שירים הקשורים לארץ, לא בריתמוס ולא בצורה. הם לא פולקלור מקומי. הם מעשה אמנות מוסיקלית.

    כשגילתה שבנה אריאל זילבר כותב שירים הפכה עולמות, הגיע עד לאולפן באבי רוד בלונדון להשמיע את אגדה יפנית ובטי בם לרינגו סטאר.

     אחר כך זמרים שונים לקחו שירים שלי, עיבדו אותם מחדש שיתאימו לאוזן הדורשת קלות שמיעה ולא הזכירו את שמי. נכון שאני אשה בלתי נסבלת, משוגעת לדבר אחד, בגלל זה להשכיח את המוסיקה שלי?היא כתבה ספר "קולות רבים אצילותה של השתייכות מחייבת" וכשנעלמה קריירת הזמרה שלה החלה לצייר וערכה כמה תערוכות.

     הייתי בין הראשונים לשיר עם הפילהרמונית. אך העיבודים שנעשו בשבילי לא היו הרחבת העיבוד הקיים לצליל גדול. העיבודים שלי הם מוסיקה קלאסית. אני שרה " לידר" מקומיים. שירה קלאסית.

    צפירה הייתה מקיימת קונצרטים מדי פעם, לרוב במוזיאון. בשורה הראשונה תמיד ישבה חנה רובינא. אותי ליוותה רביעיית מיתרים ופסנתר. לא גיטרות.לצערי לא נולדה זמרת גדולה חדשה. רבקה זוהר הייתה יכולה להיות כזאת, אך היא בחרה דרך חיים אחרת. עופרים עזבה. אומרת צפירה. בימי היו צריכים מיתרי קול מעובדים לא מספיק לפתוח פה ולנהום ולקרוא לזה שירה טבעית. השיר האחרון בדיסק הוא מהמופע הנוסטלגי " היה היו זמנים" שהעלו חיים חפר ודן בן אמוץ. זמרים שכבר היו אגדות אז הוזמנו לשחזר את שיריהם הישנים. ברכה צפירה שרה את שירה

    " תל אביב" הנימה הנוסטלגית פרודית ניכרת בביצוע הזה. טוב שהצליחו להציל את ההקלטות הללו.**חלק מהדברים נלקחו מתוך ראיון שחווה אלברשטיין ערכה עם ברכה צפירה ושודר בגלי צה"ל..

     

     

    הקלטה אחת אוטנטית של צפירה מצאתי. את השיר התרגעות אני מציד בביצוע  המופלא של אספר עופרים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/1/09 14:49:


      איזו הפתעה לגלות שחוזרים למאמר ישן שלי.

       תודה תודה

       חהל שאת כבר לא " בקשר" עם אריאל שנים אני מחפש את השיר השני ( לא אגדה יפנית) מהסרט דניאל ווקס

      הוא לא הקליט אותו כנראה אף פעם. ( אני יושב על ראש מגדל, אותי הגשם לא יבריח .... או משהו כזה)

      שוב

      המון תודה

        4/1/09 22:12:
      < כל הכבוד ושאפו על המאמר המפרגן,והנפלא שלך, אי אפשר לכתוב יותר נכון על ברכה צפירה, לי יש היסטוריה ארוכה הקשורה אליה ואם תסתכל בעמוד שלי תראה ציור שציירתי אותה," בזמנו" כתנוקת הייתי בקבוץ גן שמואל גם אריאל בנה היה בקבוץ, מאחר ואבי היה מוסיקאי ולמרות שאני בעצמי לא הכרתיהו מאחר ונרצח בהיותי תנוקת בכל אפן הם הרבו לבקרו בחדרו בקבוץ בעת שבאו לבקר את אריאל,כל זה התגלה לי מאוחר יותר כאשר הכרתי את אריאל בנסיבות אחרות והיינו "חברים רומנטיים"תקופה ארוכה אז הוא היה בחור מקסים מלא שובבות ורוח חפשיה מאז משהו חמור קרה לו כפי שכולם יודעים לצערי... בכל אפן באותה תקופה נקשרו ביני ובין ברכה קשרים מיוחדים כאשר גרתי עם אריאל בביתם בשלמה המלך שם הכרתי את נעמה ,אוי, זה ספור ארוך בפני עצמו, הלוואי ומשהו בעל כשרון היה כותב את ספור חייה אותו ליוויתי מאז חזרתה לישראל, איזה יופי, איזו נשמה ואיזה כשרון!!! שמעתי אותה כאשר ליותה את עצמה בפסנתר בעת שמחלתה קטעה את הופעותיה בתיאטרון הסקאלה (הייתה מחליפתה לעת הצרך של קאלאס דבר שאינו ידוע בארץ) בזמנים הקשים הללו הייתי בקשר קבוע אתה ואףפ דאגתי לה עם כמה ממכרי לדירה קבועה(העיריה הסכימה להשתתף בדמי מפתח שחזר לאחר מותה ה טראגי לעיריה, את הדיסק המחודש של ברכה ארגנה נעמה מביתה כאשר כבר לא יצאה ממנו שנים, היתה מסוגלת לכל דבר אפילו ארגנה את חתונתי אצל עורך דינה באיטליה, באמת ש הייתי יכולה לןכתוב רומן דוסטויבסקאי (לו היה הכשרון) בנושא,התעייפתי על כן אסיים,תודה לך. אורנה .
        4/1/09 21:58:

        27/11/08 01:35:

      לא יכלתי להבליג - - - הכרתי את כל הדמויות שבתסריט - - - אכן, על הבמה, היתה ברכה - אם הזמרה העברית, מחוננת בקול פעמונים צלול, נשמה יצירתית, תרבותיות, ידע מוסיקלי עמוק והבנה.

      כפי שכתבת, היא היתה בעלת אישיות קשה, אך שנים רבות היא התמקדה בציור ואת לפיד ההמשכיות המוסיקלית שלה העבירה לילדיה, אריאל ונעמה. ברכה היתה ציירת ביינונית וזמרת גדולה. ההפסד כולו שלנו!  

        27/8/08 23:00:

      גדולת הזמרות בעברית

      רק אסתר עופרים ושולי נתן

      התקרבו לרמתה

      תודה על פוסט מאיר ומעיר

        27/8/08 21:49:

      צטט: atreyu 2008-08-27 17:40:02


      דני דן..

      אתה כזה הכל יודע וכל כך חכם.

      התגעגעתי קצת נעלמתי והנה הופ חזרתי.

      אפילו לכתוב.

      חיבוק.

       

      ,תודה תודה

       

      האמת שאני לא עזה חכם\אבל כך זמן שהזכרון שלי עדיין מתפקד חלקית אני מצליח לדלות ממנו פה ושם משהו חיוך

        27/8/08 17:40:


      דני דן..

      אתה כזה הכל יודע וכל כך חכם.

      התגעגעתי קצת נעלמתי והנה הופ חזרתי.

      אפילו לכתוב.

      חיבוק.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דני.ל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין