מזה זמן נתקלתי פה במינהג נאה של ציטוט גדולים אשר מצליחים לבטא הרבה יותר טוב את שבעל הבלוג מרגיש

כאן הגדול מכולם 

ציפור המכנסיים הקטנה   /  חנוך לוין

 פעם, בעודני ילד, גיליתי במכנסי כפתור,

כאשר פתחתי אותו, ראיתי תחתיו ציפור

ציפור קטנה רטובת מקור,

"ילד", היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הכי גדול". 

אחר כך נעשיתי נער, וליטפתי בלילות את הציפור

היא פרשה כנף כל הלילה, רוטטת מכוח עצור

את כל תקוותי תליתי בציפור

"נער" ,היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הגדול". 

ציפור מכנסי השבת שלי,

ציפור תחתוני המתוחים,

זמיר מנגינת הלילות שלי,

דרור חלומותיי הנשכחים.

 בא היום, נעשיתי גבר, יצאתי בלילות עם הציפור,

והייתי מוצא לה טרף, פה חור וגם שם איזה חור,

והיא ניקרה ללא מעצור,

"גבר", היא אמרה לי, "אני אביא לך את האושר הכי גדול". 

שנים חלפו, הזדקנתי, היא נעשתה קצת עייפה, הציפור,

פה ושם היה כבר צורך להושיט לה יד ולעזור,

לפעמים היא הייתה מתנמנמת בחור,

"חבר", היא אמרה לי, "תעיר אותי כשיבוא האושר הגדול".

   ציפור מכנסי השבת שלי, 

 ציפור תחתוני המתוחים, 

זמיר מנגינת הלילות שלי, 

דרור חלומותיי הנשכחים.

עכשיו הכל כבר עבר, ובמכנסי עוד רועדת ציפור,

ציפור קטנה ומצומקת, כל הלילה רועדת מקור,

ודמעה יבשה בקצה המקור,

"סבא", היא לוחשת לי, "טעיתי, אתה יכול לסגור את הכפתור".