לעורב, על פי משלי איזופוס, נמאס להיות ציפור אפרורית בעלת קול צורמני, לקראת תחרות מלך היופי של הציפורים, אסף העורב בשקידה נוצות שנשרו מציפורים ססגוניות, וביום התחרות שזר אותן בין נוצותיו השחורות והשמנוניות, המראה המנצח תפס דקות ספורות בלבד, עד שהציפורים החלו לזהות כל אחת את נוצותיה...

עריית פתח תקוה מאסה בתדמית הפתח תקואית שדבקה בעיר, והחליטה להפוך אותה לשכיית חמדה אדריכלית, הנושא הועלה בישיבה של ועדת חן ויופי שהקיימה אי שם בחורף 2005, מאחר ולא הוזמנתי לישיבה, לא כמעצבת, ולא כנציגת התושבים, (אז עוד גרתי בעיר), אנסה לדמיין איך התנהלה הישיבה,על מנת להבין כיצד קרה שהכוונות החיוביות הפכו את מרכז העיר לסלט קקפוני:

"אישתי שרה ואני, יחד עם חיים גיסתי ויפה אישתו" התחיל הפקיד א., "היינו בסוכות בברצלונה, ווי ויי, לא יאומן הגאודי הזה, מיכל, תרשמי בפרוטוקול לברר איפה משיגים ספספלים כאלה עם קרמיקות שבורות"...

"ואנחנו, נסענו עם הבן לטיול בר מצוה בלונדון" הוסיף הגזבר ח. "אין, אין, אני אומר לכם, תאי הטלפון האדומים האלה, זה משהו מהמם, זה החלום שלי"...

וכך נערמו על שלחן הישיבה נוצותיהן של ערים אחרות, כל שנותר היה להזמין ולבצע, מעניין שלצורך הפיילוט נבחר להתהדר בנוצות קטע בן 200 מ' מתוך רחוב חיים עוזר, שעובר למרגלות בניין העיריה, ויקרא להלן שדרת שאנז-חיים-עוזר-אליזה!  

אני הולכת ברחוב, וכואב לי הלב, אני רואה אנשים נחמדים, עושים סידורים בסתם יום של חול בתוך גיבוב התפלצות היקרות והמגוחכות, בסגנון מעורב פסאודו אירופאי, מהלכים על מרצפות מטונפות שלא ראו מכונת ניקוי, ואפילו לא מטאטא מאז שהונחו ברחוב. אני חושבת שפתח תקוה, העיר בה נולדתי וחייתי בה רוב שנותיי, יכולה לדרוש מעצמה יותר.

אם מישהו שמע פעם על ברשה, זה בגלל שהוא חובב כדורגל רציני, או שהוא קנה פעם שיש למטבח של מותג הנושא שם זה, אף אחד לא שמע על ברשה בגלל עיצוב הרחוב שלה.

אבל לפני כשלוש שנים, חודשו בברשה כמה רחובות, בינהם ויה קרוציפיסה די רוזה, ציר תנועה די ראשי, הגיסים שלי גרים שם, וערך הדירה שלהם עלה מאז שיפוץ הרחוב.השיפוץ כלל עדכון צירי הרכב הפרטי, התחבורה הציבורית, שבילי אופניים והולכי רגל, ריצוף, וכל פרטי ריהוט הרחוב: תאורה, פחי אשפה, עמודים ותחנות אוטובוס, עמודי שפה, וכולם מחוברים בחיבור יפה נקי ומינימליסטי לרצפה הנקיה! התמונות לפניכם, וכל מילה מיותרת. 

זה נכון שלברשה יש פור רציני על פתח תקוה, בכל מה שנוגע לירק, עצים, גבעות וטרסות, אך עם זאת רואים שהושקעה מחשבה, תראו כמה יפה משתלבים עמודי התאורה האציליים בנוף, ואיזו הרמוניה הושגה בקומפלקס ספסל-סככה-עמוד-פח-אשפה המרכיב את תחנת האוטובוס, גם אם לא כולם הוזמנו מאותו קטלוג.

כשהגיעו לטיפול בארונות החשמל, ויתרו על הצורך לתת לתלמידי חטיבת הביניים המקומית לצייר עליהם ציורים נאיביים צבעוניים, והשאירו אותם ככה, נטורל. אפילו הגרפיטי שרוסס עליהם משתלב באופן חינני ותורם לאותנטיות של התמונה הארופאית השלווה. 

"טוב, באיטליה יש כסף" יאמר הפקיד העירוני, וכמה עלו עשרות תאי הטלפון האדומים שרוכזו באותם 200 מ' שלאורך שאנז-חיים-עוזר- אליזה?? 

"ו...באיטליה יש... מעצבים מוכשרים!" תוסיף הפקידה, הלווו! דיס איז טו טאוזנט אנד אייט! מדינת ישראל שופעת בכח אדם מוכשר ואמביציוזי של מעצבים שרעבים להזדמנויות להשפיע, לתרום לאסתתיקה הסביבתית, לרווחת התושבים.

למה בכל פעם שצריך לעצב משהו מייבאים טייקון עיצוב מחו"ל, ראו גשרי קלטרווה.

"חוצמזה, מזג האויר באיטליה, הרבה יותר ידידותי"

טוב, אף אחד לא אמר לכם לרצף את כל השאנז-חיים-עוזר-אליזה, באבן לבנה מסותתת עדינה ויוקרתית, אלפי שנות ריצוף במיטב ערי אגן הים התיכון הן מקור השראה ולימוד עצום בעניין.

די עם התרוצים, די עם התבוסתנות, תנו למקצוענים לעשות העבודה.

אם ברשה יכולה גם פתח תקוה יכולה !!! 

לסיור מפורט וחוייתי ברחוב חיים עוזר בפ"ת ובעוד מקומות מעניינים כאלו, מומלץ לבקר בבלוג המצויין של גיא שחר .