רחוב החלונות הקופצים
עמום וחרישי...
ובפתחו המסיכות.
מונחות.
ערימה.
מוכנות לשימוש מיידי.
לכל דורש.
והפוסעים בו.
מציצנים.
עטויי אשליית מוגנות
מנופצת.
עדויי צלקות
צרובי כאב
מכחישי תקוה בוערת.
מתעכבים בי
מביטים בי
מפזרת לכל עבר-
חתיכות נשמה,
רגעים קפואים של גוף
ומשתקפים
בהבהובי שברירי אני שלי
חשוף.
פגיע.
משתוללים בלי שליטה.
רחוב החלונות הקופצים,
בוהק בצעקה אילמת ובשוליו-
שלל מסיכות שבורות
מרוסקות
זכרון היותכם. |