0

0 תגובות   יום רביעי, 27/8/08, 16:44

   רק בליל עשויה להיחשף המאהבת, אך לא משום שהחשיכה היא כבגד נוסף העוטה את הגוף. החשיכה מניחה לאדם לעזוב את פעילותו היומית, והאדם העייף מעבודה רעה, עשוי לרגע להתיר את רסן המצפון המדכא אותו במשך היום לקפוא על שמריו. לעומתו, האדם העירני ימצא בשעות הליל את אי הפעילות שלו כמבהילה. בעל כורחו הוא הופך לבודד, מנותק מיתר החברה הפעילה. בשעות כאלה, המוח משוטט בין החפצים שזהותם הקבועה, המאורגנת היטב, מטשטשת באפילה. ערפל ואי וודאות מחשבתית אינם האויב של האדם. האויב הוא הביטחון העצמי המוגזם ביחסו אל אחרים כקבועים-היטב במחשבה ובדיבור; הוא הביטחון המוגזם ביחס אל החפצים המתים, הדומם. רק בטשטוש ה"אני", לרגע קט, האדם יכול לאהוב את האחר מבלי לרצות שיעשה כרצונו, הוא עצמו נחשף לעצמו, כבעל תלות נוראה באהבה, בצורך להיות נאהב. התלות העצומה הזאת מתפרשת עבורנו כחולשה. האדם ה"חזק" לכאורה לא תלוי באיש. אך עצמאותו לעולם נותרת בגדר סתירה לאי-העצמאות הממשית - לתלות של האדם בכוחות כלכליים, פוליטיים, תקשורתיים, תלות מטילת אימה שאותה אין הוא מבין ואין הוא מצליח לתפוס בכוליותה. רק בליל התלות הזאת מטשטשת, הכוח של המערכת נח לרגע, והתלות האחרת עשויה להרים מעט את ראשה.

דרג את התוכן: