בהרצאה של היום, התחוורה לי חשיבותה של הגדרה. יש לי תפקיד. מעבר לתפקיד, אני עושה עוד מיליון דברים, בלתי מוגדרים. כמו מרבה רגליים כזה, רגל פה רגל שם, אבל לא יושבת על הגדר לרגע... (בכל זאת שורשים פולניים, אתם יודעים איפה אני כבר אנוח). אז בעצם - אני אשמה, כי אני לא אוהבת לא לעשות כלום, אז אני מחפשת לי מה לעשות ומוצאת, ואנשים התרגלו, ופונים אלי. אלא מאי, באיזה שהוא שלב, כשזה נעשה מובן מאליו שאעשה מה שמבקשים, זה כבר לא מוצא חן לי יותר. "את עושה את זה ממש טוב ומהר", הם אומרים. "אז מה", אמרתי היום בשיחה, "אני גם מנקה טוב, זה לא אומר שאחליף פה את המנקה. אני גם גומרת מהר, זה לא אומר שאשכב עם כל אחד". עכשיו יש לי שיעורי בית, לכתוב הגדרת תפקיד :-))
|
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חחח... סליחה שהזעקתי אותך. הגדרות הם בהחלט עניין טריקי. הבעיה היא כשהולכים לאיבוד בתוך חוסר ההגדרות. למעשה, אני אמשיך לעבוד כמו שאני עובדת כבר שנים: מהלב. הסביבה שלי, היא שצריכה את ההגדרות...
שבת נפלאה,
תודה ורד, התגובות שלך תמיד מעלות בי חיוך :-)
היה משעשע לקרוא את הפוסט שלך ואת התגובות של הקוראים.
כיף להתחיל ככה את הבוקר- עם חיוך על הפנים.
שיהיה לך סופ"ש מקסים בלי הגדרה...
בדיוק בדיוק בדיוק - זה.
אני עובדת במקום שאני מאוד אוהבת, ועושה את כל שאני עושה באהבה גדולה וברצון, וללא שום תגמול.
אז כל עוד יש נפש חפצה מולי, הכל בסדר, אבל כשיש מישהו שמנצל - אני מוחה. לקח לי זמן, אבל יש לי הזדמנות עכשיו לשים דברים במקומם, ויהיה טפשי מצדי לא לעשות זאת.
מה זתומרת? יש לי דברים לעשות...
אהלן תמר
גם אני חשה הזדהות אדירה עם הפוסט.
הדברים יש בהם המון לא רק לגבי עבודה או עיסוק של אדם, לגבי כל דבר בחיים.
לאחרונה שמתי לב שיש אנשים שלוקחים רצון טוב של מישהו או משהו שהוא עושה היטב ובמיומנות, שהם רגילים שהוא עושה -כמובנת מאליה.
בחוצפתם גם מתרעמים עליו שהוא אינו עונה לציפיות שלהם כאשר הם פונים אליו כמובן מאליו, אינו ממשיך לעשות זאת, שם אותם במקומם, או סתם אינו יכול.
מה זאת אומרת?
(אבל תמיד הוא עושה זאת, והוא עושה זאת כך כך טוב....)
לי? משעמם? מפיתום, יש לי תערוכה לבקר בקרוב :-))) אגב, באמת לא כתבתי שום הגדרות.
משום מה יש לי הרגשה שקצת מצ'עמם לך.... (מדליק לך *, לכי לישון.בלי הגדרות ובלי בטיח...)
חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי, ומי לא באה???? עינתוש!
הזדהיתי מאד עם הפוסט הזה, חבל שאין לי בוסית .
יש לי טריק מצוין עבורך, בפרטי :-)
צדיקות?!
למי כוונתך?
אניאז ככה
צר לי לאכזב, אבל אני כאן. לא עזבתי ולא מתכוון לעזוב
הקודקוד מלא בשכל
ואני שואל את עצמי: "מה זה שתי פולניות שמאחדות כוחות ?"
יש לי תשובה אבל זה כבר גובל בניסיון התאבדות
אני
טוב מאוד שיצאת את הארץ, מסתבר שנותר מעט שכל בקודקוד
אתה מטורף איש, כשנאחד כוחות מולך, לא ישאר ממך זכר :)))
למה לא??? זה הרבה יותר כייף :))
אוה, ג'נטלמן באזורנו! נפלא אתה.א) כן
ב) תהיתי כמה זמן תתאפקי...
ג) הארגומנט הזה נאמר כלשונו למנהלת ביה"ס...
שאלה לא רלוונטית
היא פולניה
אני
נב- ארזתי ויצאתי מהארץ
היא גומרת לנקות מהר.
למה את חושבת שבניתי עליה בתור מנקה ?
תוך שעה והבית גמור.
למה להרוס, למה ? :)
את גומרת מהר????
:))))
חחח... אז זהו, שזה לא ברשימת היעדים שלי...
מאחר ואת מנקה טוב,
ומאחר ואני מגדיר טוב,
ומאחר ואני גר רבע שעה ממך,
ומאחר ואני צריך מנקה,
מה דעתך שאגדיר אותך כאחראית
משק הבית שלי ? :)
יותר מקורי מזה לא יכולתי להיות
הדברים הם מאוד לא פשוטים, אבל אם אני רוצה להתקדם לאן שאני רוצה, אני צריכה סדר שיהיה.
נכון, שנוצר מצב מסוים שקשה לשנותו, אבל אם יש לי יעד, הוא שווה מאמץ.
מה, את מכירה אותי עד כדי כך טוב? :-))גם למרצה יש תפקיד
להיות בשטח ולראות את המצוקות זה לא תמיד
עומד בקנה אחד עם פראזות נחמדות
לילה של קסם
אוהו, הגדרת תפקיד לכל מה שאת עושה? לדעתי, יצא לך ספר.
לא בהכרח. גבולות הם חשובים ומהווים מסגרת שניתן לפרוץ לעתים.
אל תשימי הגדרות.
זה כמו לשים סורגים ולא לתת לאנשים להתקרב אלייך.
הנתינה ללא תמורה היא מַעֲלָה אצילה של האדם והחיים שלו אינם עומדים על המקום הם תמיד בתנועה.
אחרי שהרגלת אותם שאת מובנת מאליה, תרגילי אותם שהבקשה שלהם היא בגדר רצון ולא בגדר עובדה. את מה שנתת בקלות, את תמיד יכולה לקחת. אני למדתי גם להגיד לא. בסוף זה משתלם.