Present Perfect
כי החיים סקסיים להחריד, היצירה חופנת בנו רגעים והרגש, הוא חורץ בנו סימנים ומזנב בנו ליצור, ליצור ליצור.
(סיומת של ספר, לא משנה מאיזו עדה)
פוסטים פופולאריים
-
וידוי אישי - המלצה לסרט "הנרי וג'ון"
29/5/07 | 3996 צפיות
-
היום בו הכוכבים נפלו
13/6/07 | 1301 צפיות
-
Post Mortem
5/6/07 | 591 צפיות
-
קריסת קודש
24/8/07 | 1528 צפיות
-
מילון המונחים השלם: מאפיה, מאפיוזו
14/7/07 | 1812 צפיות
-
האיש הגדול ואני
12/7/07 | 1169 צפיות
פוסטים אחרונים
- אף לא מילה 26/4/09
- אישקטאינסופי 27/2/09
- מערג צרוף 25/1/09
- הזמנה חגיגית למשהו אחר 13/1/09
- הקשיבי לשינה הפועה שם 24/11/08
- Twilight Man, אתה כה חסר לי. 27/8/08
Twilight Man, אתה כה חסר לי.
אוףףףף. הרגע שמעתי על כך. וחוץ מקווים דקיקים של עצבות שנקוו פה ושם בלא צפוי הזה, נזכרתי באחד הפוסטים הראשונים שהעליתי כאן בקפה, לפני יותר משנה שהוקדש לענק הצנום הזה, אייבי נתן. אז... בקפוץ-קפוץ הזה של הרגע, העליתי אותו שוב לכאן. בשבילי, להביט בו ולחוש, רק עוד קצת, מדמותו המתפוגגת ממסכי הנפש.
----- נכתב ב- 15.6.2007-----
אייבי נתן - נשבע לך, אתה כל כך חסר לי.
איך כל יום בקול השלום, בדקה לשבע בערב היית מכניס בי ריגושים ועקצוצים של המתנה. ואני, בן תשחורת בסדיר, מונה רחשים אקראיים של רדיו לתום שתיקתך הסמיכה כל כך בזכרוני.
איך היית בוודאי יושב לך שם, משסה בספינתך את תוואי המים הטריטוריאליים של המדינה הרוטטת הזאת שלנו, ומכריז בנחרצות כמעט אוטיסטית, שעם שקיעת החמה, כולם, אבל כולם, יקשיבו לדקת הדומיה המחתרתית שלך.
ואיך, ברחש לחש רדיופוני אלמותי, מבעד לגלי האתר, לדקת הדומיה שלך הייתה נוכחות ועוצמת אגרוף ששיתקה אותי ורבים אחרים. תמיד דמיינתי מה לעזאזל אתה עושה שם, בדקה הזאת. על מה אתה חושב. האם אתה מרגיש בשינויים שחלים במאזין לשתיקה? האם משהו נחמץ בך כשאתה מונה את השניות שלי, של כולנו?
והיום, מורד ישן חדש שלי, אתה יושב קפוץ וספון בכסא גלגלים קפוא-מזח, והנענוע הגלי השקט היחיד שוכן בוודאי רק בדמיונך. ועד כמה שזה כואב, רוב היום שלך מורכב כנראה מדקת דומיה חדגונית אחת גדולה.
הייתי שם מליון דולר כדי לדעת על מה אתה חושב שם, מורד שחור-לבן שלי, בדוק המזוגג של עיניך, בדקת הדומיה התמידית והנוקבת שלך. בבית האבות הסיעודי המריח ניאון ומוות איטי מתקתק.
אייבי יה סאחבי, בשיא חייך, היית מחתרתי כמו קטיפה, קוצני כמיטב אלו שהקדימו את זמנם, מחוספס סטייל ג'ון-וויין בנחישות הבלתי נשלטת שלך להוות עתיד אחר, בין גלים וקצף, בעבור כולנו. השירים שגלשו נגוהות מירכתי הספינה הרעועה שלך בואכה חופי הבריות הספיגו בדבש מתוק-חמוץ-מריר את סלעי התבגרותי.הנאיביות של העתיד בעבורו נלחמת, מצמררת בחסרונה בהווה המזורגג שלנו.
והחוצפה שלך להעז ולראות באויב לא מגולח - מלאך שסרח, העמיקה בי חדור מעבר לכל צקצוקו של מדינאי נערץ או מלמולי אידיאולוגיה ניצית. היית בלתי-חוקי, אך מחובק mainstream. היית מורד, אך עם ניואנסים אירופאים משהו. ראית יונים לבנות מבעד ללשלשת המלים שנצברו על חומות השנאה הזאת שליבו אחרים בנו.
היית מאצ'יסטה של השמאלנים, אך גם ימניים נשאבו לדקת הדומיה האישית ישראלית שלך. היית מונוטוני אך רבגוני להצעיק. המראת לגבהים של התרסקות ומאסר. הנצת בשונאיך ואויביך זרעים שמבשילים לאט בשמש הישראלית הבוגדנית שלנו.
קשה לי להתנתק מהתחושה שאלוהים אולי "ניתק אותך" כדי להגן עליך מפני אטימות ההווה ומותו בטרם עת של החזון. הוא חשש שתיסדק, שתתנפץ אלי סלעי המציאות, אתה והספינה הרעועה שלך. מרגיש לי שאלוהים החליט להקפיא את שליחותך להווה ראוי יותר מאיתנו.
אז בינתיים, אתה נמק לך בעליבות השיתוק שקיבלת מתנה. תר בעיניים כלות אחר לחצן העלייה לשידור שלך, כל ערב בדקה לשבע, כל יום כל חודש. ולא מוצא. לא מוצא.
אז, בעוד דקה ממש, עם תום הפוסט הזה, נדומם מנועי גלישת אינטרנט לדקת דומיה אחת, לכר החולמים הלכודים, ליוצרי העתיד שנותקו מאהבה, ולספינה השקועה שהדגים מנשקים בה זיכרונות קפואים, בלי תאריך תפוגה. באהבה, איש יקר מוטי.
|
תגובות אחרונות
-
גלית נעמן
בתגובה על אישקטאינסופי
-
נעמי ק
בתגובה על בחזרה אל הרחם, גרסה ביתית
-
רפאלה
בתגובה על תוואי חי במיץ גווניו
-
בלאק סמארה
בתגובה על אף לא מילה
-
שטוטית
בתגובה על משברים של חורף מתבגר
-
אילנה שמול
בתגובה על האומן הוא הציור או האומן?
תגובות (78)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הנצחה מאוד מרגשת
לאישיות שכבר איננה...
--------------------
מבחינתי, הצדקת בגדול את הנאמר בכרטיסך:
הנך תורם לקהילה...!
כי לפעמים, הקהילה טיפה שוכחת את האיש שהיה...
תודה *
גם לי. חסר.
חשתי שעם מותו, מתה גם התקווה.
אחרון הענקים, בהליכתו אחרי החלום.
אהבתי את האיש הזה.
כואב הלב, הדרך בה הסתיימו חייו.
תודה לך שהבאת.
יהי זכרו ברוך.
זוכרת אותו, מצדיעה לו, ואני בטוחה שרוחו ונשמתו עדיין איתנו,
הלוואי ויקום אדם וידע לחקותו למען השלום....
איש עשייה, איש של אהבת אמת.... פשוט בן אדם!!!
מעיין
הגעתי לכאן מאוחר אומנם. אבל מוטב מאוחר מאף פעם :)
השיטוט ברשת ביום כיפור הביא אותי לשימחתי להגיע לפוסטים מסוג זה.
קבל כוכב על פוסט נהדר.
הוא היה כזה איש מדהים.... לא סתם אומרים שהטובים הולכים ראשונים. (רמז-אנחנו כנראה לא משהו:-))
היזכרת לי נוסטלגיה. רשימה מרגשת מאוד. תודה*
על זה נאמר
אייבי נתן אלוהים לקח.
הייתי שם בדקה הזו
האמנתי בה
תודה על שהחזרת אותי לרגע הזה
שבת ברוכה
לאייבי ידידי היקר .
שא ברכה בדרכך במרומים.
שב בנחת בין צדיקים.
.
איך עם קליפת אגוז חצית אוקיינוסים,
ודור שלם הילהבת במעשים,
על מעלליך ומעשיך ,
עוד יספרו צ'יזבטים,
.
את המנגינה ששרת עדיין מנגנים,
" NO MORE WAR"
שר גם הנשיא סאדאת ,
"NO MORE BLOODSHED"
ומנחם בגין כאן בלט,
וכך נוצרה לה שירתך,
שתיתנגן לעד.
כל כך הרבה אנשים זוכרים אותו וחושבים עליו.
כתבת עליו יפה וראוי.
חבר יקר
כמה יפה ידעת
לכתוב על איש גדול
רב עשיה הוא יחסר
דור שהולם ונעלם
אם מה נשאר
חבל
תודה לך
יום נפלא
קריספי זה טעים.
מעלי כבר כל כך אמרו....
כתבת מקסים. קיביני מאט אהבתי את האיש הזה..
ומזמן אני מתגעגעת אליו
היי עלם חמודות
כתבת יפה
והשארת טעם מתקתק של נוסטלגיה על הלשון
אהבתי את המוזיקה
ואת מסע הפרסום לשתית מים
זו הייתה ההברקה שלו והמלחמה הפרטית בעולם הפרסום.
שתו רק מים
והספינה שתתה הרבה מים ...
כאן קול השלום
עם שקיעת הספינה
נעמוד דקה דומיה לזכר קורבנות השלום בעולם כולו.
איבי נתן ואיבי לקח יהי שם השלום מבורך!
חברי היקר והמופלא,
קראתי את מילותיך
אשר נכתבו לפני מותו
וזה לכשעצמו הפעים בי.
THE VOICE OF פיס...
נשמע מעולה
מגרונך,
גם החמלה המדהימה
שמתנגנת לה בינות המילים.
תודה שהזכרת
תודה ש-אתה-אתה
היי חבר יקר שלי,
אייבי הנכב והיקר, הלך מעמנו.יהיה זכרו ברוך.
הערצתיו בלי גבול.
כתבת להפליא. חבר משכמו ומעלה שתרם לנו רבות. פקח עיני "עיוורים".
הגבתי להרבה עליו...
לא אשעמם את הקוראים בעוד מילים..
כל מילה שלך - פנינה.
שלך
רפאלה*
הספד נפלא.
איש של חזון
איש של אהבה
איש של שלום!
הרגשתי אותו שוב,
דרך מילותיך, הערצתי
אותו שוב, איתך!
יהי זכרו ברוך!
חלק מחבריו שמרו ודאגו לו, כמו מייק, הבעלים של "קפה מרסנד".
באהבה גם ממני.
יהא זכרו ברוך.
כל כך עצוב לחשוב איך אייבי סיים את חייו....
אייבי נתן הוא מנופי ילדותי. ילדי מכירים אותו באמצעות זכרונותי ונושאים את המסרים שלו.
אחי
כמה התגעגעתי לשידורים של the voice of פיס
(פיחדתי לכתוב פיס באנגלית שלא יתקנו כאן אלף פעם)
כתוב כמו שרק אתה יודע.
נשיקות מותק.
ברגע ששמעתי שמת הרגשתי זקן
הנצת בשונאיך ואויביך זרעים שמבשילים לאט בשמש הישראלית הבוגדנית שלנו.
.
והכי מפתיע בעצם לא כל כך מפתיע
שפתאום במותו כולם נזכרים
אך במשך כל שנות החולי
מעטים הושיטו יד
.
עצוב וגם טראגי
.
איש מיוחד במינו
.
תודה על הפוסט הזה
.
}{שטוטית_עוד תשוב
הלוואי וזה היה נכון, לצערי אני לא מאמינה שהתכוונות זו עשיה.
האמת היא שפעם אחת נגשתי, ומצאתי את עצמי מגמגמת משהו במבוכה.....
ועוד יותר מצער שהסוף הנורא היה ארוך מאוד, זה היה לפני שנים,
ולפי מה שהבנתי הוא די נזנח על ידי חבריו.
מורשת שלמה,
ואנחנו שגדלנו עליה, על ה"הטפה "לשלום,
על ההקשבה לצלילי קול השלום התחנה הפיראטית:) כמה ציני,
השלום הוא פיראט..
אז אנחנו שגדלנו עליה ,
עלינו מוטל להמשיך, את הדרך של האיש ההוא וההוא וההוא..
תודה לך:)
תיארת נפלא את האיש וחזונו
ועליו אפשר להגיד
"היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"
התחברתי מאוד לתחושותיך
קחי אהבה בתמורה. אצלי זה ממוסגר בלב, חדר ימני מעל האח.
נשיקות בחזרה.
קראתי, שיננתי את שאני מכיר היטב, אפילו דמיינתי את הקצב, החספוס, רחשי הרקע של השידור ב- AM של אז, ואת הכניסה הרכה של הצלילים בלאט-בלאט אחרי דקת הדומיה.
לא סולח לך. בכלל לא. כועס שהיה בך ספק בכלל, אם לפרסם את זה או לא, דווקא כאן. מעולה. עובדה - רצתי לקרוא.
(ותודה שבאת)
כן, הפסיק לסבול. אותנו הוא השאיר כאן להתמודד עם הרדידות, היעדר החזון, והשיקולים הצרים של החיפוש אחר עתיד טוב יותר, לי ולילדיי. גיבור ילדות אמיתי. לא סתם מדומיין או מספר שתורגם לעברית. אמיתי, אמיץ, בועט, מדומם לדקה, ושכנפיים עבורו היו לא רק במדי טייס. מצטרף לנחמה שלך.
הי אוסטרליה, כיף שבאתגם כן. אכן, נדמה שבשנים האחרונות יותר מדי טובים הולכים. אולי מישהו מכנס אותם למשימה שלה הם נדרשים, כדי לעזור לנו כאן למטה? לא יודע, איני נביא אם כי אני שוטה מוגז (רק כשאני זעוף).
בכל אופן, מקסים שהגעת.
מצחיק, אבל יש לי יותר אסוציאציות של קול השלום משירי אולדיז, מאשר לכל דבר אחר. כנראה שהכל מתחבר נכון כשזה מעוגן במסרים עמוקים יותר.
איריס מקסימה, תודה שהגבת. אכן, ראיתי את התמונות שלו כשהוא נמק בעליבותו. צל חיוור ובלתי נתפס של העוצמה שהיתה בו, באיש הזה. גם לי אין מה להוסיף חוץ מתודה, שבאת.
הי קסם. כתבתי לעצמי, ואם לאחרים ולך זה מזכיר, הרי שתודה לך. נגעת בי.
הזכרונות צלולים-צלולים. הקרקעית שם עכורה.
תודה!
עד היום מודפס וממוסגר אצלי בצרפתית ובאנגלית, את שאמר בדקה לשבע.
כל מילה שלך , כאילו יצאה מליבי. אוהבת *שלך שרי
וואו איזו מחווה נהדרת לאיש כל כך אהוב ויקר
גם אני כתבתי עליו פוסט הכולל משפטי מחץ מתוך אותו ג'ינגל מפורסם שהיה משודר בתחנה כל שעה עגולה. משפטים כל כך חכמים שהם מרגשים באמת. אני בדרך כלל לא נוהגת לעשות זאת ( לפרסם ככה פוסט שלי).. מקווה שתסלח לי אבל המשפטים הללו חייבים להקרא על ידי כל אדם שאכפת לו ממה שקורה בעולם הזה וגם מעצמו..
http://cafe.themarker.com/view.php?t=595937
אני חושבת שהמורשת שלו פשוט חייבת לעבור הלאה..
עוד גיבור ילדות OUT
הנחמה היחידה היא שהוא הפסיק לסבול.
כל הטובים הולכים ואייבי הוא היה משהו.
את הילדות שלי העברתי איתו בקול השלום
עוד אחד הלך מאיתנו והמדינה שלנו נעלמת
אחזור.....
כבר 15 שנה אני מתגעגע לאיש הגדול מהרדיו.
קמתי בבוקר ופתחתי את העיתון עם הקפה כמו בכל בוקר, קראתי על אייבי נתן והתכווץ ליבי למראה התמונה האחרונה שלו זקן וחולה, חשבתי לעצמי שזב לה הוגן לפרסם כזו תמונה עצובה.
התכוונתי לחפש תמונה של איייבי מימיו המפוארים בקול השלום לפרסם אותה פה ולכתוב פוסט משלי עד שקראתי את מה שכתבת וחשבתי שאין לי מה להוסיף חוץ מלומר לך שהמילים שלך נפלאות, תודה.
איריס
תודה על המילים האלה שבך
על זכרונות כ"כ צלולים
מהולים בריח ים
*
אכן. אבל אני, את החרון הזה הספציפי, כבר מיציתי עוד בשיפולי חייו. הם מעניינים לי את התחת. הם ימנפו את זה בעבור ההווה הפונקציונלי שלהם. איני זקוק להם לצייר בעבורי תמונת גיבור, וכשיעטרו עצמם בעיטורי עוז ורעות, אני אקשיב לשידורים ישנים של הגיבור האישי של כולנו, ואסניף אותו ישירות לווריד בלי מתווכים וצבעי מאכל.
Indeed Plonk. Fresh and sparkly. I wish the salt was to be appreciated by others as well.
Bless.
אכן, איתן, א. ברוך יקבל אותו בחיוך מזוקן ואופייני ויאמר לו שסוף סוף יוכל לעוף כאן באמת, ושום מציאות לא תעמיס עליו את אילוציה. הזכרת גיבור שני שלי. מקווה שישמרו לנו מקום על החוף הענקי שם, כשנרצה לרצות לראות אתם שקיעות קטנות של אינסוף.
אכן. הוא גיבור של תקופה, לדעתי. ללא קשר לזהות אידיאולוגית או מערכת אמונות. הוא העז לחלום. דבר שכמעט ולא קיים בבני הדור.
הי רונית. אכן, עצוב. אולי היה מוטב לו עילו נחסך ממנו סבל השנים האחרונות, והיה מקדים את הפיכתו לאגדה. מצד שני, מי שמני לדמיין את הסבל שלו.
תודה איש. אכן, העברתי לילות רבים של מוזיקה בשירות הצבאי, ובקורס הקצינים שלי התענגתי על כל גניבת אי אלו דקות איכות של ניגוני לילה זעירים. אכן, בלי חרטא ומילות שיווק, יהי זכרו ברוך שם.
יו, מדהים שראית אותו. ראיתי תמונות שלו בסוף בסוף וזה היה די שוק בשבילי.
בקשר לביישנות, אם דמיינת את זה, כבר עשית את זה. אני בטוח.
הי קרין. מבטיח לקפוץ ולקרוא. זכרו ופועלו חשוב שישמרו ולא יתפוגגו.
אכן. והמים, אלו היו סוערים מאי פעם, ואמיתיים כל כך שיכולת להאמין שזה באמת יצליח. תודה שבאת, איש.
הי יקירה. נעים לדעת שהזיכרון הוביל גם לפוסט שלי. כתבתי לעצמי ממש. כן, יום עצוב. אין בו אכזריות של הרגע ומוראות של הלם, אלא עצבות על דעיכה של סוג של חלום והעזה בדור שנגמר ופס.
הי אישון, חבר שלי. זה נכתב כשהוא היה עוד חי (אם אפשר לקרוא לזה כך). אמש, כבר לא היו לי יותר מדי אנרגיות להספיד. לא מאמין בהספד. להיזכר בחיות שלו זה דבר שלעולם לא מת, לא מתכלה.
אכן דון קישוט של החייים שלנו כאן. תודה מקסימה. אלך לקרוא את הפוסט של אן. לא נמצאתי כאן בימים האחרונים.
מדי פעם, ברכיבות הבוקר או הלילה שלי בירקון-טיילת, אני עוצר ולוחץ על לוח הזיכרון שמשוקע בקיר ואז מחייך לעצמי קלות כשאני שומע את ההקלטה האלמותית של בקולו הסדוק משהו של אייבי.
אורית, תודה שהגעת לכאן. צודקת, אני מהמר על כך שמרבית החברים כאן לא חוו את הדקה לשבע ואת התוכנית. אני מהמר על כך שעליו ועל פועלו, ללא קשר לאידיאולוגיה אישית, הם שמעו.
הי לבנה. עצוב. ביחוד כשענק כזה נמק בעליבות בסוף ימיו ואלמלא מספר חברים, זה היה יכול להיות אפילו גרוע יותר
ועכשיו- כל ה"בוהמה" מימי אייבי אשר סבבה אותו וסבאה במסיבות והתחככויות בינה לבין עצמה, אשר נהנתה מכרטיסים חינם לכל מיני הופעות ו/או אירועים שאייבי היה דואג לחלק להם- כל אלה שזנחו אותו בימיו הקשים לאחר שחלה, כל האנשים האלה שבמשך שנים רבות כף רגלם לא דרכה אצלו לביקור חולים ולעידוד נפשו הכואבת- יעלו ויופיעו אחד אחד אצל כל הרפי רשפים והרזי ברקאיים ויספרו איזה חברים טובים שלו הם היו וכמה האיש היה גדול ונהדר ואיזה אומץ וחזון היה לו.
מקהלת הצבועים עומדת בפתח וכל אחר ישיר לנו סולו מלוווה בדמעון תנין בתורו.
fresh water
he was
אייבי נתן קליפורניה ושלום.
תמסור ל א. ברוך דרישת - שלום,
הוא כבר יקבל אותך יפה שם.
עוד לפני שכולם חשבו שזה אפשרי, ישב האיש הזה עם שכנים.
גיבור או לא?
מעניין כמה בני 20 וקצת יודעים מי הוא
לא היה לי מושג, חשבתי שכבר מזמן הוא איניינו והפך לאגדה, בעצם האיש היה כבר אגדה מהלכת בימי חייו
כמה עצוב
רונית
אייבי
רק בגללך לא נרדמתי בשמירות
היית הדבר האמיתי
בלי חרטא
יהי זכרך ברוך
עצוב, גדלתי על קול השלום כמו כולם.
בשנים האחרונות ראיתי אותו, הוא התגורר בבניין לידי
רתוק לכסא גלגלים עם המטפל שלו
רציתי לגשת ולומר לו, אבל התביישתי.
יהי זכרו של לוחם השלום ברוך.
עצוב. גם אני כתבתי על זה פוסט.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=595212
קברניט ספינת חלומות הילדות.
כששמעתי על מותו.
חשבתי עליך. זכרתי את הפוסט.
עצוב היום עם מותו של האיש שעל ברכיו גדלתי.
פוסט פורץ גבולות.
מוטי מופלא. מלאך נדיר שהשכינה נתנה לו מתנה מילים...
הפוסט שלך על אייבי אהובינו החולם התמים הדון קישוט הנצחי וסנשו גם...
הפוסט שלך והפוסט של אן על רוז הקטנה - חרצו לי בין העיניים קמט קשה. והדמעות לא רוצות לבכות כרגע.
אבל אני עוד אבכה. על הרוע הנורא, הזדוני. על שבריריות גורי בן אדם בן אם הם בני 4 או בני 60.
דקה לשתיקה. לכניעה. לזכרון.
מוטי - אי אפשר לשכוח את ימי ספינת השלום (בעצם רוב האנשים כאן צעירים מדי בשביל לזכור...) !
אייבי היה - איש מיוחד עם חזון גדול !
תודה על העלאת זכרו...
אינספייר,
הסוף של הגיבור הוא קצת עצוב...
אבל בשבילי הוא ישאר גיבור...
מתגעגעת לשידורים של "קול השלום",
מתגעגעת לאייבי נתן.