"העולם שמעבר שלום! זוהי מערכת לניתוב שיחות. אם ידוע לך המספר המבוקש, אנא הקש אותו עכשיו. להלן רשימת השלוחות לבחירה. למנכ"ל החברה - הקש אחת. לעורכת - הקש שתיים. להנהלת חשבונות - הקש שלוש. לסטודיו - הקש ארבע. למחלקת המנויים - הקש חמש."

הוא הקיש חמש.

באוזניו נשמעה מנגינה שמיימית שנקטעה לאחר כמה שניות.

"מחלקת מנויים, מדברת תפארת, איך אפשר לעזור?"

הוא נשם עמוק ופתח את הסברו בנוקשות מה.

"מדבר אברהם אור הנר. אני רוצה לבטל את המנוי שלי," הוא אמר.

"אין בעיה, מר אור הנר. אפשר רק לשאול למה?"

"החלטתי שאני לא רוצה להיות מנוי יותר לירחון שלכם."

"אני רואה שאתה מנוי כבר שמונה שנים. קרה משהו שגרם לך להחליט לבטל?"

"אל תמשכי אותי בלשון." אמר אור הנר.

"תן לי לנחש," היא אמרה בקול נעים, "זה בגלל שפרסמנו כתבה על החייזרים?" 

"כן. אני מבין שאני לא היחידי שזה הפריע לו."

"לא, יש עוד מנויים שלא מאמינים בחייזרים."

"אני דווקא כן מאמין בחייזרים." אמר.

"אז מה הבעיה?" 

"הציניות. הציניות של הירחון שלכם הוא הבעיה."

"הא?"

"הכתבת שלכם לעגה לאנשים שהחייזרים יצרו איתם קשר. היא רמזה בפירוש שהם מדמים או ממציאים שהחייזרים בחרו בגג הבית שלהם כמנחת לכלי רכב חלליים."

"אני לא חושבת שהיא אמרה שהם מנסים במודע לרמות."

"את רואה? גם את לא מאמינה בחייזרים."

" אני פשוט לא יודעת על זה מספיק."

"את מאמינה שיש חייזרים?"

"יכול להיות."

"יש או אין?"

"אני לא יודעת. אם אתה טוען שיש, אז בטח יש."

"יש ועוד איך. על הגג של הבית שלי."

"או. קיי. הבנתי. יש חייזרים מעל לבית שלך. זה לא מפריע לי אם לך זה לא מפריע."

"אני אמרתי שזה לא מפריע? בטח שזה מפריע. גם הצווחות, גם הלשלשת וגם הכינים."