פרדיגמה.
מהי פרדיגמה? פרדיגמה היא תבנית הווייתית שמשקפת זהות שחיה במציאות.
בתהליך ההתפתחות האבולוציונית שלנו ישנן שלוש פרדיגמות, וישנן עוד שתי פרדיגמות הקשורות לנושא הקוסמי והרוחני.
פרדיגמה ראשונה היא תבנית הווייתית שבה אנחנו חיים מתוך אינסטינקט בלבד ופועלים באופן אוטומטי ללא כול מודעות עצמית, אבל מחוברים לזהותנו ולמציאות האמיתית בהרמוניה עם הטבע, שבה חיינו ושאותה כבר מימשנו.
פרדיגמה שנייה היא תבנית הווייתית שבה סיימנו עם הפרדיגמה הראשונה, ועברנו לחיות באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו בלבד, שניתקו אותנו מזהותנו ומהמציאות האמיתית ומההרמוניה עם הטבע, פרדיגמה שבה אנחנו נמצאים וחיים בה כיום.
פרדיגמה שלישית היא תבנית הווייתית שאליה אנחנו שואפים לעבור מפרדיגמת הרגשות, שתקדם אותנו לשלב התפתחותי מתקדם יותר, אם הדבר נעשה במודע או שהוא נעשה שלא במודע, תבנית שבה נהיה רגועים, רציונליים וענייניים, מודעים לעצמנו ולעצם קיומנו, נהיה בריאים יותר, נבטל את תהליך הזקנה ואף נהיה נצחיים, פרדיגמה שמבטלת את שתי הפרדיגמות הקודמות שציינתי.
פרדיגמה שלישית זו תאפשר לנו לגאול את עצמנו מהייסורים שאיתם אנחנו חיים כיצורים רגישים כיום.
בתהליך ההתפתחות הקוסמית שלנו ישנה פרדיגמה אחת נוספת לשלוש שכבר עברנו.
פרדיגמה רבעית היא תבנית הווייתית שתאפשר לנו לאחר התיקון, הטרנספורמציה, השינוי והמעבר התודעתי שעברנו עם ובעזרת הגוף הפיזי שלנו למודעות ונצחיות, להמשיך ולהתקיים גם לאחר התרחשות תופעת המוות כתודעה, שיתרחש כנראה כתוצאה מתהליך קוסמי שבו כוכב הבית שלנו יעבור, ולא יאפשר לנו את המשך החיים עליו עם הגוף.
אנסה להסביר, בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הוא כלי, אמצעי ביולוגי שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
הגוף תפקידו לשמש כהשתקפות, כמראה, לתודעה שצריכה לעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי ומעבר למודעות עצמית ונצחיות.
התודעה היא אנרגיה בעלת צורה כדורית המאפשרת את ההולוגרמה, שמאפשרת את הצפייה בעצמנו ובמציאות שאנחנו נמצאים וחיים בה עם הגוף.
לאחר התרחשות תופעת המוות התודעה משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף המת.
כלומר, פרדיגמה רבעית תאפשר לנו כתודעה את הקיום במרחב הקוסמי כאשר התודעה מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית.
בתהליך ההתפתחות הרוחנית שלנו, ישנה פרדיגמה אחת נוספת לארבע שכבר עברנו.
פרדיגמה חמישית היא תבנית הווייתית, שתאפשר לנו להתקיים גם לאחר סופו של היקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו, שמחברת ומקשרת אותנו לנשמה שלנו בעולם האמיתי מבחינה רוחנית.
לאחר סיומו של היקום נתעורר ונתחבר למי שאנחנו באמת לנשמה שלנו, לאחר כול התיקונים והשינויים שעברנו, נתעורר לנשמה שנמצאת במציאות האמיתית מבחינה רוחנית.
כלומר, הנשמה היא מי שאנחנו באמת, והיא תתעורר מתוקנת ומודעת לעצמה ולעצם קיומה, האחראית הבלעדית לעצמה ונצחית, כמו הבורא.
מסקנה: כיום אנחנו נולדים ומתחילים את חיינו בפרדיגמה שאיתה אנחנו חיים באופן אינסטינקטיבי ומתנהגים איתה באופן אוטומטי, עד שלב מסוים בחיינו שבו אנחנו מתקדמים ועוברים לפרדיגמות שיקדמו אותנו לקראת מימוש מהות ומטרת החיים שלנו בתהליך האבולוציה.
כאשר כול פרדיגמה מאפשרת לנו לבצע את התיקון, את הטרנספורמציה, את השינוי שעלינו לעבור, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית, ועד לתיקון הסופי של הנשמה שלנו מהבחינה הרוחנית.
סיכום: פרדיגמה היא תבנית הווייתית, שמשקפת זהות שחיה במציאות.
במסגרת כול פרדיגמה ישנן מגוון רחב של אפשרויות, קומבינציות לחיות בהם, אך אפשרות אחת בלבד במסע תאפשר את המימוש ואת השגת היעד הבא, שהוא שלב התפתחותי שמאפשר את המעבר לפרדיגמה הבאה עד לתיקון הסופי.
המסר במאמר: בסך הכול ישנן חמש פרדיגמות שעלינו להבין אותם מתהליך האבולוציה ועד התיקון הסופי והנצחי שלנו כנשמה מהבחינה הרוחנית.
יוסי קרמר מייעץ לסכיזופרניה מניה דפרסיה דיכאון מודעות עצמית.
לבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון 048224276.
|
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אלעד,
למה שאתה מתכוון, מתייחס זה לשינויים שאתה מבצע בתוך הפרדיגמה שלך, אבל עדיין לא השתנתה הפרדיגמה.
אתה נולדת ואתה חי בתוך פרדיגמה, תבנית וכדי לשנות את הפרדיגמה אתה צריך לצאת מהפרדיגמה הישנה ולבנות את החדשה שתוביל אותך למימוש מהות החיים מבחינה אבולוציונית, להבנתי.
בתהליך ההתפתחות האבולוציוני ישנם שלוש פרדיגמות:
פרדיגמה אחת שבה אתה חי באופן אינסטנקטיבי, כמו מרבית החיות ואת השלב הזה המין האנושי עבר.
פרדיגמה שנייה היא זו שהמין האנושי נמצא בה כיום שהיא פרדיגמה של רגשות.
פרדיגמה שלישית היא השלב הבא של המין האנושי למודעות עצמית שתוביל את המין האנושי למימוש מהות חייו.
תודה שקראת והגבת.
אני מבין שאצה לא מדבר על חדשנות פרדיגמטית - חדשונות מסוג זה גובלת במהפכה תעשייתית ומפתחת תחומי עניין חדשים למשל חשמל איכות סביבה שקיות בד
בעצם למה פרדיגמה זה נושא שכל כך מעניין אותנו?
כל שינוי בוא דבר שמעניין היוצא מן בכלל הוא עוד יותר מעניין ועם ניתן לו שם מעניין אז כולנו נקרא :)
שקיות בד הן משהו שהיה פעם בצורת סלים לקניות ועכשיו חוזר לעצמו בצורת סלים ירקוים.
נקווה שעם החזרה למקורות נשכיל ונשמור טוב יותר על המקום בו אנו חיים
היי,
ראשית, גם אם אני נחשב בענייך לאדם ראציונלי זה לא אומר שאני נקי מטעויות, אני בהחלט לא מבין הכל.
יש לי את ההסבר שלי לנושא, גם אם אתה לא מסכים איתי שזה בסדר, מבחינתי.
שנית, הפרדיגמה נרכשת עוד בהיותך בבטן אימך ועם אותה פרדיגמה אתה חי באופן אינסנקטיבי עד חשלב שבו יש ביכולתך, אם הכלל, {תלוי מהי ההתחלה שלך, כלומר מהם הקריטריונים} לשנות אותה בתהליך שיכול להכיל גם את הדוגמאות שציינת.
בסדר שעשיתי לעצמי יש הבדל בין מחשבה להבנה ולכן כל עוד אתה חושב ולא מבין אתה עדיין "כלוא" באותה פרדיגמה שאיתה נולדת.
היכולת לשינוי פרדיגמה הוא המהות ליכולת התיקון העצמי והשגת היעד בחיינו, כלומר באנו לעולם עם תבנית מסויימת ועלינו להבין את התבנית הנכונה כדי לתקן את עצמנו ועל כך כתבתי מאמרים שפרסמתי את חלקם בבלוג.
בכל מקרה קראת והגבת ועל כך תודה.
יוסי היקר
עכשיו, בעקבות הפוסט הזה, התגובה שלך לגילה (עם אבחנותיה המעולות) ולאחרים, אני מבין שטעיתי עד כה בפרשנות שלי את כתיבתך.
משום מה תפסתי אותך כאדם רציונלי - ללא כוונת עלבון חו"ח - במובן הפילוסופי, והסתבר שטעיתי ממש.
כל התפיסה שלך את הפרדיגמה, נראית מוזרה ואף כוללת סתירות בהגדרתה, ברגע שזיהית אותה עם אינסטינקט. פרדיגמות הן מסגרות מחשבתיות שנרכשות בתהליך לימודי (לעיתים מתוך רצון ללמוד - למשל מי שחוזר בתשובה ואוסף את כללי החיים החדשים) או בתהליך "אילוף" (כמו ילד שגדל במשפחה דתית או חרדית).
לעיתים נדירות, גאוני רוח כמו ניטשה, מייצרים פרדיגמות מתוך מוחם (הקודח?) אלא שאז יש מאחוריהן הרבה שקלא וטריא שכלתניים וחצירתיות אין קץ, שאיננה נשמעת כמו עוד ממרח ניו אייג'י
אם האינטונציה לא נעימה לאוזנך, אבקש מראש סליחה על הנימה הנחרצת
היי,
ראשית תודה.
שנית, המסקנה שלי היא מתוך התהליך שאני עברתי עם עצמי וכל אחד צריך, אם הוא רוצה לבדוק בעצמו את הנושא ולא להאמין לי בלי לבדוק בעצמו, אחרת הוא לא יבין.
להבנתי, הזהות המינית של ילד/ה היא לא מובנת, הוא יכול לדעת שהוא בן ושיש בת, אבל תהליך ההבנה הוא תהליך למודעות עצמית.
עד שבן האנוש לא מודע לעצמו הזהות המינית שלו לא מובנת לו.
ישנם אנשים שחיים את חייהם מאז לידתם ללא מודעות עצמית לזהותם המינית.
קיום יחסיי מין לא בהכרח משקף את ההבנה לזהות המינית.
הבנת הזהות המינית שלי הגיע רק כאשר הבנתי את מהות קיום יחסיי המין, כל עוד יחסיי המין אצלי היו לשם ההנאה לא הייתי מודע לזהותי המינית וזאת כיוון שהרגש שגורם להזיה ויוצר מציאות שהיא אשליה וכאשר בן האנוש חי באשליה הוא לא יכול להיות מחובר לעצמו וכמובן שלא לזהותו המינית.
בנושא הדת גם כן הצורך והנזקקות לפולחן דתי הוא לצורך ההרגשה האישית הטובה, כלומר פולחן רגשי לשם ההשתחררות מהרגש שגורם לנו להרגיש רע בנו ולכן גם כאן בן האנוש מנותק מזהותו.
מה קודם למה ומה עדיף, ראשית הדת מבחינתי, למרות שלהבנתי יש בורא לא רלוונטית לחיים ואילו הזהות המינית רלוונטית מאד לחיים.
ישנם הרבה אנשים שחווה יציאה חוץ גופית, ישנם גם מחקרים בנושא.
אני מבחינתי הצלחתי לקשר את החוויה שחוויתי למי שאני באמת.
התודעה והגוף האנושי הם השלם, אבל לאחר המוות התודעה, האנרגיה שזה מי שאנחנו באמת משתחררת מהגוף המת.
אבל, הבנתי שאין צורך וגם לא בריא לצאת מהגוף, כי את הכל ואני מתכוון להכל אפשר לקלוט באופן תודעתי ללא צורך לצאת.
תודה שקראת והגבת.
ראשית בלי שום קשר להתיחסותי למאמריך ,רצוי וטוב לקרוא אותם,
הם מעוררי מחשבה,
שנית .יש לי רתיעה ממאמרים מלומדים שמגיעים למסקנה מהירה,
על סמך בדיקה אישית, שתמיד היא תהיה סוביקטיבית,
אילו תינוק היה נולד עם פרדיגמות, מן הסתם היתה מוענקת לו פרדיגמה בקשר לזהות
המינית שלו,
ולמעשה התינוק נולד כשאין לו הבחנה בקשר לזהותו המינית,
תסכים איתי שזה חשוב לא פחות, מהזהות הדתית, ואפילו מקדים אותה במדרג
של טבלת הדחיפויות.
אני לא רוצה להיכנס להשערות אחרות בדבר השארות הנפש,
כי אלו דברים שלא ניתן להוכיח , לכאן או לשם,
אפילו מבחינה סטאטיסטית איש טרם חזר, וגם נש/מתו לא בקרה,אותנו לאחר מותו,
אבל שוב טוב שהעלית את הנושא.
הפיה,
תודה על שקראת את המאמר והמלצת עליו.
תודה רבה יוסי
העשרת אותי,
אני ממש הייתי בורה בנושא,
כוכב בשבילך שימשיך להאיר את דרכך,
רוז,
היכולות של האנושות הן ללא גבולות.
כך שאוטופיה היא לא מחסום בפני האנושות.
תודה שקראת והגבת.
אוטופיה......
גילה,
כל התהליך שלי עם עצמי בבסיסו היה הלמידה על הרגשות הפנימיים וההבנה העצמית, הרגשית שלי.
אם לא הייתי חוקר את עצמי רגשית ומביא את עצמי לרוגע יחסי מאותם רגשות לא הייתי מצליח ללמוד ולהתפתח ולכתוב את כל המאמרים שכתבתי.
עוד דבר חשוב שהיה הבסיס וחשוב לי לציין אותו זו הייתה היציאה החוץ גופית שחוויתי והיכולת שיצרתי לעצמי תודעתית לצאת מחוץ לגוף הפיזי ולפגוש ישויות וכתבתי על זה מאמר ולתובנות נוספות וחשובות.
גילה, אני לא מטיף ואני לא מנסה לשנות אנשים וגם לא את העולם, אני בסל הכל משתף ומי שרוצה יקח ומי שלא זה גם בסדר.
לגבי הגבר, להבנתי הנשים הם האמצעי שמאפשר את העברת הידע הגנטי באופן טלפתי לעובר וכך זה עובר מדור לדור שמאפשר התפתחות ובעיקר להמשכיות המין האנושי, כמובן שללא הגבר {כדרך הטבע} הדבר לא היה אפשרי.
אבל לנשים יש אחריות גדולה יותר מאשר לגבר, כיוון שהעובר בבטן אימו והתינוק בשנים הראשונות לחייו צריך להיות צמוד לאימו ולא לאביו, להבנתי {על כך כתבתי מאמרים}.
תודה שקראת והגבת.
יוסי , יוסי,
כשאני קוראת את הפוסטים שלך הם מעוררים בי מחשבה ורצון להתעמק בדבריך עד הרגע שבו אני מגיעה למנטרה של הרוגע והניתוק הרגשי ואז אני מאבדת עניין.
בכל זאת שתי נקודות למחשבה. אם הפרידיגמה נוצרת בבטן האם, מה מקומו של האב? האם לשיטתך נשים הן אחראיות בלעדיות על ההתפתחות האבולוצינוית של האנושות. והתייחסות נוספת, אם אני מבינה אותך נכון אתה מטיף לתהליך שיגרום לשינוי אבולוציוני ומה עד עכשיו, לא הייתה התפתחות כזאת? הייתה ויש . לא נעים לי להגיד לך ואל תכעס על ההשואה מכיוון שאני לא מתכוונת להשוואת המניעים אלא למבחן התוצאה, התיאוריה שלך מזכירה לי את הסרט הנערים מברזיל רק ששם הכלים היו מדעיים ובתאוריות שלך הם רגשיים.