צטט: התלמיד הנצחי 2008-08-27 15:48:38

סוד האושר

שאלת השאלות - מהו סוד האושר?

זוהי יומרה גדולה לנסות לענות על השאלה הזו אך זה יהיה חטא מצידי לא לחשוף את המעט שאני

יודע ושיכול להועיל.
בחיי שלי אני יכול לומר שאני מאושר. חוויתי בחיי הרבה ולא תמיד זה היה אושר צרוף. אבל למדתי כיצד להיות מאושר. למה אני מציין את חיי שלי? מכיוון שראשית כל הדרך הטובה ביותר ללמד היא לתת דוגמה אישית. וכיצד אוכל ללמד את סוד האושר אם אני בעצמי אנני מאושר? אז ראשית כל אני אדם שלמד כיצד להיות מאושר ואני מתכוון ללמד מתוך ידע שיש מאחוריו ניסיון.

 

מה צריך אדם לעשות כדי להיות מאושר?

ישנה מחיצה המפרידה בין אדם לאושרו. מחיצה זו היא המחשבה הפשוטה שצריך משהו כדי להיות מאושר. המכשול בדרך לאושר טמון במילים הפשוטות הבאות:
"צריך", "נכון" "מתכון לאושר".
מהו צורך? מה נכון? מהו המתכון לאושר? מה צריך ומה נכון כדי להיות מאושר?
אז זהו, שהאושר טמון ברמה עמוקה יותר שמעבר לצורך. צורך כאילו בא לומר שיש משהו נכון שאם תעשה אותו אז יהיה טוב. אז יהיה נכון. אבל מה נכון? מי קובע מה נכון? הרי האנושות התפתחה בין השאר על ידי שבירת מסגרות קודמות. מה שהיה נכון בעבר, היום כבר ממש לא נכון. הרי פעם נכון היה להיות במעמד חברתי כזה או אחר. בעבר היה נכון להיות בעל מקצוע מסויים כדי להיות מאושר. האם זה עדיין נכון?
והשאלה "מה צריך?" צרכים באים ממישור של הישרדות. צורך קיים ביחס לרעב, למין, למחסה. אתה צריך מחסה מפני פגעי מזג האוויר. אתה צריך אוכל כדי לחיות. מין כדי לפרוק את הדחפים הטבעיים שלך. האם אושר הוא משהו שקשור להישרדות? האם תוכל לשרוד אם לא תהיה מאושר? האם מחסה, אוכל ומין יעשו אותך מאושר? התשובה אינה חיובית. אושר אינו מגיע כתוצאה ממימוש צורך מסויים.
הסוד להיות מאושר הוא לחצות את מחיצת הצורך ולהגיע לתחום אחר. תחום שיש לגביו כביכול טאבו - תחום הרצון. במילים פשוטות, סוד האושר הוא לממש את הרצון העמוק ביותר. וכאן מתחילה הבעיה. כאן קיים המחסום העיקרי בדרך אל האושר. רבים מאיתנו לא יודעים כלל מה הם רוצים. לרובנו הרצון לבוש בכל כך הרבה מלבושים וקליפות כך שאננו יודעים מה אנחנו רוצים בכלל. רבים מאיתנו גם מתביישים ברצונות העמוקים שלהם. אם זה מין, אם זה אוכל, אם זה בכלל ללכת נגד הרצון של ההורים שלנו. אנחנו מסתתרים מאחורי "אלוהי הצורך" ומחפשים תשובה לשאלה "מה צריך לעשות" ו"מה נכון לעשות" כי הרצון שלנו קבור מתחת להכחשות רבות ומתחת לרגשי אשמה כבדים מנשוא.
הדרך היחידה להיות מאושר היא לחיות חיים של רצון. הדרך העמוקה ביותר להיות מאושר היא להגיע אל הרצון הקמאי ולהתחיל למצוא דרכים כיצד לממש אותו בצורה מעשית.
אנשים יקרים רבים חולים במחלה אנושה שאינה כתובה בשום ספר רפואה. מחלה שבגללה הם עייפים רוב הזמן. מחלה שבגללה הם עצובים רוב הזמן. מחלה שבגללה הם חווים חיים אפורים ומשמימים. מחלה זו היא הניתוק מהרצון. רבים חיים מתוך מימוש רצונות של אחרים. מימוש של רצון החברה, ההורים, המעסיק, בן הזוג, הדת, המדינה ומה לא. רבים הם האנשים היקרים שחיים בתחושה של אשמה גדולה על כך שיש להם רצון והם תמיד מחפשים כיצד לרצות את זולתם. כיצד להכניע את רצונם. אנשים אלה שואלים מה נכון לעשות ומה צריך לעשות. אנשים יקרים וטהורים אלה שואלים את עצמם ואת זולתם ללא הרף, מה הטעות? איפה טעינו? מה לא עשיתי נכון? מה הייתי צריך לעשות כדי שהדברים יסתדרו? ושום דבר לא מסתדר.

 

מה הייעוד שלי?

 

השאלות הנפוצות ביותר הן "מה הייעוד שלי?" "מהו הדבר שאני צריך לעשות כדי להיות מאושר?" "מהם הצעדים הנכונים כדי להיות מאושר?".
והתשובה הנכונה היא בכלל: "אתם לא צריכים שום דבר מלבד להתחבר שוב לרצון שלכם ולממש אותו".
ואז מתעוררים רגשות אשם, שכן הרצון שהודחק, הוכנע וכמעט הושמד מרגיש עמוק בפנים כאוייב. הוא מרגיש כמשהו שצריך להתבייש בו. בדרך כלל הרצונות שהודחקו הפכו להיות גסים וראשוניים - רצון במין, באוכל, רצון באלימות ואפילו רצון למות. הצינורות שדרכם האושר אמור היה לזרום כאילו נסתמו ברגשות אשם, בכעס ובאלימות פנימית עד שהזרזיפים היחידים של הרצון הם נמוכים ולא ראויים כביכול ולכן יש להמשיך ולהילחם בהם.
אז מה התשובה לשאלה "מה הייעוד שלי?" התשובה היחידה היא להתחבר לרצון. להתחיל תהליך ארוך, עמוק ומיוחד לחיבור מחודש לרצון. מימוש אמיתי של ייעודו הגבוה של כל אדם הוא לא במסלול שקיים ואשר הותווה מראש. אין "נכון" ו"לא נכון" במימוש של ייעוד. אין דברים שצריך לעשותם מלבד מה שרוצים. אבל כיצד מתחברים שוב לרצון שנחסם כל כך הרבה שנים. כיצד מתחברים לרצון בחברה שכה שרויה בעצמה בבלבול רב באשר למושג הרצון וההגשמה.
השאלה הראשונה שצריכה להישאל בדרך לחיבור לרצון היא "מה הדבר שאתם אוהבים לעשות?" "מהו הדבר שאילו היו משלמים לכם לעשות אותו הייתם עושים אותו בחדווה ובשמחה?"

תנו לישון בשקט

בשלב הראשון כולנו נרצה מנוחה. נרצה חופשה. נרצה לא לעשות כלום. כי אחרי שחיינו חיים ארוכים של כפייה של רצונות אחרים עלינו הדבר הראשון שאנו רוצים לעשות זה לנוח ולא לעשות כלום. וזה בסדר גמור. זה נפלא. אבל מייד אחרי החופשה החלומית שתקבלו מה הייתם שמחים לעשות מתוך חדווה פשוטה, מתוך עונג פשוט? מהו הדבר שכאשר אתם עושים אותו אתם מאבדים את תחושת הזמן? אתם שוכחים את עצמכם ואת כל הדאגות שלכם? זה יכול להיות קריאה של ספר, זה יכול להיות שיחה עם חברים, זה יכול להיות שיט בסירה, פעילות יצירתית. יש אינסוף תשובות אפשריות לשאלה הזו. בדרך כלל שאלה זו גוררת אי נוחות מסויימת, כי אז מתגלה שאולי הרצון הוא חסר תועלת לחלוטין. אולי הרצון שמתעורר הוא לראות סרטים כל היום? אולי הרצון שמתעורר הוא לאכול כל היום? לישון כל היום? זה בסדר גמור! הרי עברנו כעת לעולם אחר! עולם בו אין "צריך"! עולם שאין בו "נכון"! מה שנכון לכם הוא הנכון! בשלב ראשון הרצון כל כך מעורפל שהתגשמותו היא קטנה. אנוכית. בבחינת תינוק של רצון. חיבור מחודש לרצון יכול לעורר התרגשות רבה. מעין התעוררות של ענק מרִבְצו. בתוך כל אחד יש ענק. בתוך כל אחד יש גיבור על. בתוך כל אחד מסתתר כוכב. כבר אמר נלסון מנדלה שהפחד שלנו הוא לא מחולשות שלנו. הפחד שלנו הוא מהעוצמה שלנו.
כל אחד הגיע לעולם עם רצון מיוחד משלו. כל אחד הגיע לעולם עם יכולת מיוחדת משלו. כשרון ייחודי שרק לו יש, בצורה המסויימת והמיוחדת לו. הייעוד של כל אדם הוא לעורר את הרצון הזה. החובה של כל אדם היא להתחבר לרצון הזה ולמצוא דרך לממש אותו. חובתו של כל אדם היא למצוא דרך להתחבר לרצונות העמוקים שלו ולמצוא דרך לשכלל אותם ולהביא אותם לחיבור עם רצונות אחרים. כל אדם נועד להגשים את רצונותיו. מימוש של רצון מגיע בשיאו תמיד לפעולה. לעשייה שנעשית בחדווה. אז עבודה היא כבר לא עבודה, היא תענוג, כי העשיה נעשית מתוך שמחה ותענוג. חיבור לרצון מוביל לעשיה ברוכה ומהנה. בהתחלה העשיה הזו נעשית בהיחבא. העשיה נעשית בצורה גמלונית שאינה מניבה תועלת לאף אחד אחר. אבל שכלול העשייה הזו הופכת אותה למומחיות וברגע שזו הופכת למומחיות אז אפשר לשרת בעזרתה את הזולת שיש לו רצון שדומה לשלי.
כדי להיות מאושר מה שצריך ומה שנכון לעשות זה לפנות זמן ולהקדיש אותו לרצון. בהתחלה הזמן הזה ישמש כדי לברר בכלל מהו הרצון הזה. אולי בהתחלה הרצון הוא לנוח. אז בסדר. מצויין. בשלב זה הכל נכון. וגם בשלבים הבאים. החובה היחידה היא להקדיש זמן. להחזיר את הכבוד לזמן שמיועד לעצמנו. לפרטיות שלנו. לפנות זמן מ"הצריך" ומה"נכון" לטובת עצמי. ופשוט להקדיש זמן לעצמי ולרצונות שלי. עם הזמן הרצונות יתעדנו. מה שעוד צריך ונכון וחשוב לעשות זה להתמיד. להתמיד ולהקדיש זמן לעצמנו ולרצונותינו שזה עתה נולדו. מה שעוד חשוב לעשות, שצריך ונכון לעשותו, זה לחתור לעשייה כלשהי שהיא טובה לי ושעונה לרצונות העמוקים שלי.

 

רצון פשוט

הרצון הפשוט הוא רצון שאין צורך לתרצו. זהו רצון שעל פי רוב התשובה עליו היא "ככה". רצון

פשוט הוא רצון מזוקק. רצון שאין צרוך להתבייש בו, להתנצל בגינו. רצון פשוט. קרקעית האוקיינוס של כל אדם היא הרצון הפשוט שלו. למה? ככה... כי ככה אני רוצה. הרצון מגדיר את המהות שלנו. החיבור לרצון הפשוט הוא גם סוד האושר. סוד האושר הוא להיות שמש ולא ירח. כדי להיות מאושר אתה צריך להקרין מאורך ולא להקרין את אורם של אחרים. כשאתה מאושר אתה מחובר למקור שלך ולכן אתה גם הופך להיות מקורי, יחיד ומיוחד שאין שני לו.
אושר זה לא משהו שהוא בר השוואה. כאשר אתה מממש את רצונך הפשוט ונהנה ממנו אתה מקרין חדווה. אתה גם יכול לעזור לזולתך להיות מאושר רק על ידי כך שאתה מאפשר לו לממש את רצונו הפשוט. הרצון המזוקק לעולם אינו מתנגש ברצונות אחרים. הרצון הפשוט לעולם אינו רוצה לפגוע באחר. כאשר אתה מחובר לרצון הפשוט שלך אתה כל כך משוכנע בו, שאתה פשוט מלא בשלווה. אתה לא מוטרד ולא מודאג, כי זהו רצונך הפשוט ואתה יודע שאין לך מה להתנצל עליו. אתה כל כך מאושר כשאתה עושה מה שאתה רוצה עד שאתה לא מוטרד משום דבר. אתה גם יודע שלא משנה איפה יזרקו אותך אתה תעשה את זה, לא תפגע באף אחד ותרגיש פשוט תענוג נפלא וקרוב לוודאי שגם הסביבה תתענג על העשייה שלך. עם רצון פשוט אי אפשר להתווכח. זה כמו ילד שכל כך נהנה מעצמו ומהמשחק שלו שאי אפשר שלא להתמוגג רק מהצפייה בו משחק לו בעונג ובשמחה.
הדרך לממש את הרצון הפשוט הזה היא על ידי אושר. הדרך לפתוח את כל הסתימות שחוסמות את הרצון הפשוט הזה היא להיות מאושר. ועכשיו גם נסביר מה פירוש להיות מאושר.
כאשר אתה עדיין שואל את סביבתך או את זולתך מה נכון ומה לא נכון, כאשר אתה עדיין שואל מה צריך לעשות, אתה לא יכול להיות מאושר. הדרך היחידה להיות מאושר היא להיות מאושר. והאדם היחידי שיכול לגרום לכך זה אתה. איך? זה פשוט - תהיה מאושר. על ידי עצמך. תאשר לעצמך את עצמך. תאשר לעצמך את אושרך. אתה תהיה מאושר כאשר תאשר את עצמיותך. את רצונך. בפני מי? רק בפני עצמך. הדרך היחידה להגיע לאושר טהור וטוב, היא לאשר תמיד את רצונותיך, את עצמיותך, את מחשבותיך. תאשר את הכעס, תאשר את הכאב, תאשר את המין, תאשר את האשמה, תאשר את הצחוק, תאשר את הבכי, את החולשה. תאשר הכל! למה? כי עד עכשיו נלחמת. עד עכשיו חסמת את עצמך. עד עכשיו הכחשת את עצמיותך. עד עכשיו הדחקת את רצונך. נלחמת בעצב. נלחמת בכעס, נלחמת במין, נלחמת ברצון לאכול. נלחמת בהכל והיית אומלל. בוודאי שהיית אומלל! הפעלת כל כך הרבה כוח כדי להכניע בעצמך את כל ישותך! את כל רצונותיך! את כל עצמיותך! וכוח מפעיל כוח נגדי והכעס שנלחמת בו התגבר. הכאב שנלחמת בו התגבר. האובססיות שנלחמת בהן התגברו. ההתמכרויות התגברו. נלחמת ונלחמת בעצמך ומה נשאר מכל המלחמה? אדמה חרוכה, שהיא אתה.
כדי להיות מאושר פשוט תאשר. תאשר את עצמך. תאשר הכל. אל תפגע באף אחד אחר. אל תלך ותפעל מתוך האישור הזה לפגוע בזולתך. אבל אל תלחם בתחושותיך. אל תלחם בזעם שבתוכך. לך, רוץ, כתוב, שחה, צעק בים, בשדה, כשאף אחד לא שומע אותך. תוציא את הזעם, את כאבך אבל אל תפגע באף אחד. תאשר את עצמיותך. אל תילחם בסבל שלך. הגיע הזמן לשנות את היחס אל הילד הפגוע שבתוכך ששקוע בחשיכה ולהפסיק להתעלל בו ולמנוע ממנו אהבה. שנה את היחס אל החשיכה שבך ותראה שהדבר פועל כמו מים שבאים במגע עם קרח. אתה תמיס את החסימות שבך לא על ידי אש שממיסה קרח ויוצרת הצפה. אתה תמיס את החסימות במים זכים. האישור העצמי יכניס מים עדינים לתוך המערכת שלך ויגרום לכל החסימות שלך להתמוסס. כאשר תפסיק להלחם בעצמך אתה תפסיק גם להילחם בזולתך. כאשר תתמיד לאשר את עצמך. לומר לעצמך כל העת "זה בסדר"...
- "זה בסדר לכעוס"
- "זה בסדר לרצות את מה שאסור"
- "זה בסדר לרצות לאכול"
- "זה בסדר לרצות להרביץ"
- "זה בסדר לשנוא"
- "זה בסדר להיות עצוב"
- "זה בסדר לא לרצות לעשות שום דבר"...
ככל שתרבה לאשר את עצמך. ככל שתרבה לשנות את השיח הפנימי שלך משיח פנימי של אלימות וכאב: "זה לא בסדר שאני כועס" "זה לא בסדר שאני רעבה עכשיו" "זה לא בסדר שאני רוצה ללכת לישון" וכו' לשיח פנימי של אישור ושל קבלה עצמית המלחמה הפנימית שלך תדעך. הנוקשות שלך תתרכך. כל החסימות יתחילו להינמס מעצמן. לפתע אנשים אחרים לא יוכלו להכעיס אותך כי אתה כבר לא תהיה כועס בתוכך. אתה כבר לא תילחם בפנימיותך. התקפה מחוצה לך לא תפגוש בתוכך מלחמה. היא תפגוש אישור. היא תפגוש אושר.
היה מאושר. אשר את עצמך. אשר את רצונותיך. פנה לך זמן לבירור הרצון העמוק שלך. אשר אותו תמיד. עזוב את מושגי ה"נכון" וה"לא נכון" לגבי הרצון שלך. עזוב את מושגי ה"צריך". עשה מה שטוב לך. מה שאתה אוהב.
הדרך היא ארוכה. הדרך לא פשוטה. בעידן זה של תרבות שמקדשת את החיצוניות ואת האופנות החולפות והבלתי אפשריות, זה לא קל לשקם את הרצון, את העצמיות, אבל אין לך ברירה. אין לך אף אחד אחר בעולם הזה שיעשה אותך מאושר, מלבדך.
אשר את עצמך - והיה מאושר.

 

לפרוץ דרך

העולם הזה מונע על ידי דחף להתעלות. העולם הזה מונע על ידי הפיכה מתמדת של הבלתי אפשרי לאפשרי. מי היה מאמין רק לפני עשרים שנה שהיום לכל אחד יהיה טלפון נייד אישי ושכל הזמן נוכל להיות מחוברים למאגרי מידע ענקיים בכל מקום ובכל זמן. מי היה מסוגל לתאר לעצמו לפני עשרים שנה שהיום יהיו ילדים בני עשרים שיהפכו למליונרים רק בזכות הישגים בתחום וירטואלי לחלוטין? סוד האושר הוא לנטוש את ההבחנה בין ה"נכון" וה"לא נכון", בין ה"מותר" ל"אסור". לא במובן המוסרי של המילה אלא במובן האפשרות והיכולת. במובן האפשרות והיכולת, כל עוד אתה לא פוגע באף אחד, אין משהו ש"צריך" לעשות אותו כדי להצליח ואין משהו "נכון" או "לא נכון" שצריך לעשות אותו כדי להצליח.
היום העולם הפך להיות כל כך נגיש. היום הכל כל כך קל יותר מבעבר. היום כל התנאים הטובים ביותר מונחים לפנינו כדי שכל אחד מאיתנו יוכל להתעלות מעל מלחמת ההישרדות ולהתחבר אל חדוות היצירה. סוד האושר הנוסף אם כן, הוא שכדי למצוא את הייעוד שלך אתה צריך לשנות השאלה שמנחה את פעולתך המענגת והאישית מהשאלה "מה יצא לי מזה?" לשאלה שעושה את כל ההבדל: "איך מה שאני עושה יכול לעזור לאחרים?" העשייה לא צריכה להשתנות. הרצון לא צריך להשתנות, מקסימום לגדול. כל אחד בא לעולם להיות סופרמן. להיות גיבור על ולהושיע את העולם בתחומו הוא. כל אחד צריך לשאוף להיות מוכָּר ומפורסם, אבל לא בגלל רצון סתמי להיות ידוע ותו לאו, אלא מתוך רצון לתת משהו לאנושות שיפתח אותה, שיעצים אותה, שיעזור לכל האנושות לצמוח. ובדרך לשם אין נכון ולא נכון. המאה הקודמת והמאה הזו מוכיחות שאין דבר שהוא בלתי אפשרי. הכל בעידן זה אפשרי. חיבור לרצון העמוק ומימושו מתוך רצון לשרת את הזולת מעלה גבוה את האדם הנותן ואת כל מי שמקבל ממנו.

לסיכום, במישור האישי הפנימי האושר טמון באישור עצמי, בהקצאת זמן לחיבור לרצון העמוק, בפעולה למימושו, בעשייה של מימוש ושל תענוג מתוך המימוש.
בשלב הבא כל מימוש מגיע למדרגה של מומחיות ואז אפשר ללמד את המומחיות הזו. השלב הגבוה של מימוש הרצון הוא בשירות האנושות. מציאת דרך כיצד לשרת את אחיי ואחיותיי בני האדם באמצעות היכולות שלי ובאמצעות כשרונותיי.

בהצלחה!