שלשום לקחתי את הילדות שלי לתערוכת דיאלוג בחשיכה במוזאון הילדים בחולון...

זה מקום שאתה מוכנס למיסדרונות חשוכים באופן מוחלט בלי  יכולת לראות כלל - ומורידים ממך כול חפץ שיכול להאיר כמו פלאפון, ומקבלים מקל הנחיה כמו לעיוורים - ועוברים הדרכה על ידי מדריכים עיורים או כבדי ראיה על עולם התחושתי של עיוור.

קישור לפרטים על התערוכה בקישור:

http://www.childrensmuseum.org.il/front/ShowArticle.aspx?ItemID=1294

אני ידעתי שהבעיה העיקרית שלי במקום חשוך זה יהיה שלא יהיה לי קריאת שפתיים אז ביקשתי מהמדריך לשים עליו מערכת FM.

אבל שנכנסתי לשם זה לא עבד - היה הרבה רעש - רק ששמעתי מילה פה ושם - לא שמעתי בכלל את ההוראות, המדריכה שידעה מראש על הבעיה שלי - נצמדה אלי כול הזמן שהיינו בפנים.. ונתנה לי הוראות ביד במקום מילוליות ( לפנות ימינה או שמאלה שצריך) - וגם הבנות עזרו..

מה עברנו - טיול בעיר - איך להזהר ממדרגות, איך למצוא את הדרך בעיר - איך למשש דברים ולדעת מה זה - חלון ראווה או מכונית או למשש פח אשפה ולהבחין לפי הריח...

גם עברנו טיול בחדר מוסיקה והקשבנו למוסיקה -ולשוט בסירה וירטואלית עם התזות של מים...

עברנו סיור קניות בשוק - תוך ניסיון להבחין בירקות לפי מישוש..

ואחר כך הגענו לבית קפה - והיתה הדגמת קניות לפי תשלום במטבעות תוך מישוש .

ואחר כך החוצה לשיחה עם המדריכה שהתגלתה לי כבדת ראיה לבקנית - היא צחקה שכמה פעמים אני חשבתי בחשיכה שהיא הבת שלי

בכלל עולמם של כבדי ראיה מזכיר את עולמם של כבדי שמיעה - אני זוכר שבביקור הראשון במוזאון (שביקרתי בהזמנה לשקט) דיברתי עם כבד ראיה שהוא גם מדריך בתערוכה הזאת - והוא סיפר לי שהוא מנסה להסתיר כמה כאפשר את מצבו ומסתדר בחוץ לא רע בלי מקל הנחיה...

אבל מה שהרגשתי טוב בתערוכה הזאת - כמה אני תלוי בקריאת שפתיים - בלי זה שמעתי מעט מאוד - אני מקווה שבסוף ההסתגלות שלי לשמיעה בשתל אוכל לשמוע בלי קריאת שפתים בכלל.

אי אפשר להיות חירש עיוור - אי אפשר...