קורונה
פוסטים אחרונים
- כמו העץ גם אדם נגדע 15/1/14
- פרק יג' יומן בשליחות 15/4/10
- פרק יב' יומן בשליחות 12/4/10
- פרק יא' יומן בשליחות 10/4/10
- פרק י' יומן בשליחות 8/4/10
- פרק ט' יומן בשליחות 6/4/10
ארכיון
מעלות הר
במעלות הר
עדיין לא טיפוס על הר, לא זיעה, לא חום ושמש קופחת. ממול ניצב היופי. ההר במלוא עוצמת הודו. מסקרן ומאיים כאחד, הרחק מהישג יד ומדרס רגל. צופה בי. מחכה. [כמוני]
ברור לשנינו, לא קלה תהיה דרכנו, לא קלה המשימה. אין בטחונות שנגיע למעלה, אין בטחונות שיתרצה לתפילתי. אין הבטחות שהמסלול שתויתי יובילנו למקום רצוי.
אולי... הבטחה סמויה שכזאת בלתי נראית, בלתי מוסברת, קוסמית... המפלחת את הגוף, הנשמה, שהנה ההר מזמין, מושיט ידו.
אני לא מתפתה להר... אין להתרצות במהירות, יש לתכנן בקפידה. לסמן מטרות, מטרת על... מטרות ביניים... תחנות של אמצע דרך. לגעת בחומריות, בפינות האפלות המכשילות, בצוקים מנקרי העיניים. עוד מבט...
דרכי בציור היא במידה רבה להשאיר לי ולצופה הרבה מרחב כדי שנוכל להמשיך וליצור את הציור, תוך כדי הסתכלות בציור נחשפים סודותי מתגלים אלי לאט לאט, זאת מבלי משים ובלי שידי תהיה בדבר. אלו מבהירים לי את תחושותי ללא מילים ומלל מייגע, ההר מדבר אלי.
האם לכל אחד מאתנו אין "מעלות הר" שמולו הוא ניצב וצופה בו? האם אין לכל אחד מאתנו שבילים מצויירים על כתפו של הר?
הציור ב"מעלות הר" צויר לפני שנים רבות, בזמנו חשבתי "אמשיך אותו בבוא העת". אך היום הוא נראה לי אקטואלי כפי שהוא, בצורתו הגולמית.
ההר שבפניו אני עומדת היום הוא ההתמצאות באינטרנט, כרגע אני מתקשה במשימה לכבוש את ההר.
כאן המקום להודות לכל אלה שעוזרים לי לכבוש את ההר.
המשך לפוסט זה "תבניות ונוף" http://cafe.themarker.com/view.php?t=1303847
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
במדור הוידאו, מצורף קטע וידאו בשם "נתיבים". http://cafe.themarker.com/view.php?t=728746
הנכם מוזמנים לצפות ולהאזין
|
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ליודא היקר!
אכן, הגדרת נכון מאוד את דרכי בבלוג. שילוב של צורה ותוכן...
והכל במו ידי.
תודה לך לביקורך ותגובתך.
אסתר
לנעמה היקרה!
כן, פוסט מהראשונים שכתבתי, עדיין לא שלטתי אז בפעולות הבסיסיות שבכיתוב באינטרנט. כל פעולה ארכה זמן רב, וחיפשתי את דרכי!
שמחה לדעת שהפוסט והציור דברו אליך.
תודה לך נעמה לתגובתך וכוכבך.
אסתר
שילוב של צורה ותוכן
ההאחזות בכפות הידיים
במעלה ההר
נפלא..
אסתר יקרה!
את הפוסט הזה לא קראתי כשיצא, עוד לא הייתי בקפה.
ועכשיו הוא דיבר אלי מאד.
והציור בראשותו מקסים בעיני, והצבעים כל כך רכים.
*
נעמה
אסתר יקרה, לא מדובר ברבקה רז הזמרת. יש לנו סופרת חשובה מאוד בשם רבקה רז ואם תצליחי להשיג את הספר שלה "ההר" פשוט תרוויחי ספר חשוב ומרתק, אשר הפוסט שלך מתכתב איתו בהחלט ברמה גבוהה.
לאה
להלנה היפה והיקרה!
איך יכולתי להחמיץ תגובה יפה כל-כך מפרגנת ומרגשת! ?
האמת, לא קראתי את הספר "ההר", גם לא ידעתי שרבקה רז כתבה ספר,
אני יודעת שהיתה זמרת שאהבתי מאוד להקשיב לה, כמו רבים אחרים ידעתי שהיא נקלעה למצוקה גדולה בגלל בעיית סמים.
כשאלך לספריה אבדוק אם יש אותו במלאי, בכל אופן תודה על האינפורמציה.
[אני מקווה שהספר מספיק טוב כדי שאקדיש לו מזמני]
הלנה יקירתי, שמחה מאוד שהפוסט מצא חן בעיניך.
תודה לך לתגובתך וכוכבך
אסתי
אסתר, הציור שלך מקסים מאוד אוהבת את הרוך שאת מביעה בו לעומת זאת הפוסט, הכתוב נפלא, מזכיר לי את ספרה הבלתי נשכח של רבקה רז "ההר" על אשה המטפסת על הר חייה. את חייבת לחפש את הספר הזה, זה פשוט מתקשר כל כך חזק לפוסט שלך. כתיבה מעולה מרגשת מאוד
תודה אסתר ריגשת אותי מאוד הפעם
תודה ו*
לאה
לכל אחד יש את ההר שלו לטפס עליו.
אוהבת את כתיבתך, אסתי.
---
לא יודעת איך פיספסתי את הפוסט הזה.
אולי בגלל שאני לא תמיד מוצאת את מה שלא נשלח לי אליו קישור.
---
שמחה שקראתי עכשיו.
היי אסתי היקרה!
באתי מהפוסט - תבניות ונוף.
מאד אהבתי את הכתיבה שלך והרעיונות העמוקים שם.
מאד אוהב את הדימוי של כל חיינו למעלה הר.
קראתי את הפוסט ואת תגובות החברים ונהניתי.
צ'רי
ליהודה היקר!
הקדשתי ואני עדיין מקדישה זמן רב כדי לעלות במעלה ההר.
לאט ובסבלנות, אני מצליחה להעביר את המסרים, אני מרגישה שאני צועדת במסלול שבחרתי בו.
מוזר אבל אני לא מרגישה שהוא שההר קטן עלי, אני משתדלת "לעשות את העבודה"...לא היה מזיק לי ...עוזר למשל.
תודה לך יהודה, חבר יקר.
אסתר
לצ'רי היקר!
התהליך והדרך היא חשובה, ... רק לאחרונה הכרתי את הפעולות הבסיסיות ביותר באינטרנט, ואני עושה עדיין את הצעדים הראשונים שלי. כך שאני רחוקה רחוקה מהפיסגה.
אני לא מודאגת מהדרך, לאחר שנה של התנסות אני מרוצה ממה שלמדתי, היה מעניין אך הדרך עוד ארוכה.
תודה לך צ'רי. התגובות שלך תורמות להבנתי, ומעודדות אותי.
תודה לך לתגובתך וכוכבך.
אסתר
כמו שאת מציירת
כמו שאת מגיבה ומחמיאה
כמו שאת כותבת
ההר הזה קטן עלייך.......
אסתי היקרה!
כפי שכתוב בציטוט:
להגיע לכל מקום....מי אמר שחייבים להגיע ישר לפיסגה...הרי גם המסע הוא חשוב.*
אני לא רק מסכים אלא שאוסיף לזה חיזוק נוסף:
הדרך לפיסגה לרוב חשובה הרבה יותר מההגעה לפיסגה, כל פסגה בחיים - כשמגיעם לשם ולא רואים פסגה אחרת באופק שרוצים לכבוש, מהפיסגה אפשר רק לרדת.
אני מאד אוהב את הפוסטים שלך והציורים הנלווים.
צ'רי
אסתר,
ציור ההר עם המרחב
ציור שיש בו הרבה אוויר
עדין לא סומנו בו הצעדים
ולכן כה חלומי.
נהניתי והתחברתי לדברים שכתבת
נפלא!
תוך כדי הסתכלות בציור
נחשפים סודותי מתגלים אלי לאט לאט,
זאת מבלי משים ובלי שידי תהיה בדבר.
אלו מבהירים לי את תחושותי ללא מילים ומלל מייגע,
ההר מדבר אלי.
לצבע שרב היקרה!
פשוט אין לי מילים, תגובתך כל-כך יפה שכל מילה שלי מיותרת.
כתבת את מה שרציתי להעביר כמסר באמצעות הפוסט והציור . ליצור מידה של הרמוניה בין החלקים השונים שהם אחד.
חג שמח לך צבע.
תודה לביקורך תגובתך וכוכבך.
אסתר
ציור של הר הוא מלכתחילה - אתגר
כמו גם הכותרת שיכולה להתפרש לכמה וכמה מובנים
הצבעים מאוד אופטימיים ורכים.
צבע הוא תחושה. ויש כאן המון 'תחושתיות' שמתמזגת
עם ההר בהרמוניה.
כך הופך הטיפוס - חלק מן ההר,
חג שמח ברייקי יקרה, צבע השרב
לדנה יקרה שלי!
כמה אני שמחה לתגובתך! המון! המון!
אני שמחה להבחנתך כי יש לי כוחות נפש אתם אני יכולה לטפס על ההר.
אבל אני חוששת שזו הערכה אופטימית שאינה מתאימה לי.
להערכתי הרים מפחידים אותי ואני נסוגה, מוצאת לי סיבות
טובות להתמהמה, לדחות, לוותר על הרים,,, אני כבר לא מדברת על לכבוש פסגות.
אני מוליכה את המסע שלי עם הרבה מעקפים.
אך במקרה זה לא עקפתי עניתי לך.
תודה לך דנה
אסתר
לרוח האדם היקר!
ראשית ברוך הבא.
אני באמת מצטערת שקיקלתי לך את הקסם. את המסתורין .
אבל האמן לי האינטרנט הוא משבילי קשה לפענוח כמו כל קסם אחר.
האם יכול להיות שאיבדת את ההתפעלות מהאינטרנט?
הפכת אותו למשהו שהוא מובן מאליו?
בשבילי זה לא כך.
אסתר
לשירה היקרה שלי!
איזו תגובה קצרה שמכילה כל-כך הרבה.
את בעיני משוררת.!!!!!!!!!!!!!!!!
ואני כמובן אוהבת אותך ומכבדת אותך.
אסתר
עליה בהר, בכל הר ובמיוחד כשהוא משל למשימה או כמיהה בחיים, או החיים עצמם כהר, היא תלויה בכוחות הנפש של המטייל ולפי הציור שלך, גם אם צוייר מזמן, אך נראה לך מספיק רלוונטי לעכשיו, יש לך כוחות אופטימיים ביותר, קורנים, איתם את יכולה בקלות להגיע לכל מקום....מי אמר שחייבים להגיע ישר לפיסגה...הרי גם המסע הוא חשוב.*
יפה הוא מה שכתבת.
ולו רק מוותרת היית על ארבע השורות האחרונות,
גם מלא בקסם המיסתורין היה הוא.
אהבתי את הכתיבה, את הציור וכמובן שאותך.
לשוש היקרה!
אני באמת מאוד מודה לך, שנכנסת לבלוג שלי, ושהגבת באופן הנעים הזה.
בברכה
ברייקי
לאנטון היקר!
דברי שירה אתה משמיע בבלוג שלי... והדבר נעים לי, שלא תהיה טעות.
"הר נמס" טומן בחובו כפל סכנות... מי יודע איפה תחליק? איפה תשקע? היכן באמת נמצא המכשול?
צריך להזהר כפליים.
תודה לך אנטון להתייחסותך.
ברייקי
רוחל'ה חברתי היקרה!
שמחתי לארח אותך בגלריה שלי. כמה טוב שנהנית לקרוא. הדבר מחייב אותי... להמשיך ולכתוב.
משאלת לבי היא לגרום לאנשים להנות מכתיבתי, והנה הגשמת לי חלום.
תודה רבה לך.
ברייקי
בת יוסף יקרה!
על אומץ לבך הידוע קיבלת ממני כוכב.
אתך, הכל אפשרי. אפילו לכבוש את האוורסט ולתקוע שם דגל.
אני קצת יותר מהססת, חולמת, מקווה...
וכרגע, מודה לך להתיחסותך המעודדת.
בברכה
ברייקי
כתבת יפה וגם הציור מרשים.
שוש
ציור באור אופטימי, כתיבה רגישה וההר נמס...
תודה,
אנטון
היי אסתי
נהנתי לקרוא שוב ושוב את הסיפור הקצר.
בהצלחה....
ציור יפה. ההר שלך נראה מזמין. כלומר, קורא לטפס עליו. הוא לא מציג קשיים בלתי אפשריים. נראה אפשרי להגיע לפסגתו.
והציור אקטואלי גם ל"הר" שאת רוצה לכבוש כעת. זה יהיה לך קלי קלות. :)