במעלות הר
עדיין לא טיפוס על הר, לא זיעה, לא חום ושמש קופחת. ממול ניצב היופי. ההר במלוא עוצמת הודו. מסקרן ומאיים כאחד, הרחק מהישג יד ומדרס רגל. צופה בי. מחכה. [כמוני]
ברור לשנינו, לא קלה תהיה דרכנו, לא קלה המשימה. אין בטחונות שנגיע למעלה, אין בטחונות שיתרצה לתפילתי. אין הבטחות שהמסלול שתויתי יובילנו למקום רצוי.
אולי... הבטחה סמויה שכזאת בלתי נראית, בלתי מוסברת, קוסמית... המפלחת את הגוף, הנשמה, שהנה ההר מזמין, מושיט ידו.
אני לא מתפתה להר... אין להתרצות במהירות, יש לתכנן בקפידה. לסמן מטרות, מטרת על... מטרות ביניים... תחנות של אמצע דרך. לגעת בחומריות, בפינות האפלות המכשילות, בצוקים מנקרי העיניים. עוד מבט...
דרכי בציור היא במידה רבה להשאיר לי ולצופה הרבה מרחב כדי שנוכל להמשיך וליצור את הציור, תוך כדי הסתכלות בציור נחשפים סודותי מתגלים אלי לאט לאט, זאת מבלי משים ובלי שידי תהיה בדבר. אלו מבהירים לי את תחושותי ללא מילים ומלל מייגע, ההר מדבר אלי.
האם לכל אחד מאתנו אין "מעלות הר" שמולו הוא ניצב וצופה בו? האם אין לכל אחד מאתנו שבילים מצויירים על כתפו של הר?
הציור ב"מעלות הר" צויר לפני שנים רבות, בזמנו חשבתי "אמשיך אותו בבוא העת". אך היום הוא נראה לי אקטואלי כפי שהוא, בצורתו הגולמית.
ההר שבפניו אני עומדת היום הוא ההתמצאות באינטרנט, כרגע אני מתקשה במשימה לכבוש את ההר.
כאן המקום להודות לכל אלה שעוזרים לי לכבוש את ההר.
המשך לפוסט זה "תבניות ונוף" http://cafe.themarker.com/view.php?t=1303847
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
במדור הוידאו, מצורף קטע וידאו בשם "נתיבים". http://cafe.themarker.com/view.php?t=728746
הנכם מוזמנים לצפות ולהאזין
|