כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    לשהות ב'אין' של ה'יש' של חיינו,

    24 תגובות   יום חמישי, 28/8/08, 17:14

    לפני כמאה שנה תיאר רוברט מוסיל בספרו "האיש ללא תכונות" את האדם וגבולות הידע שלו במילים הבאות:- 

    "כל יצור אנושי מתחיל לחשוב על החיים כעל מכלול. אך ככל שהוא מדייק לחשוב עליהם הולך המכלול וצר. בהגיעו לבשלות יש לך אדם, שידיעתו על מילימטר מסויים יסודית ביותר. אדם זה יודע, שכל מי שאינו יודע כמותו על תחום זה, מדבר שטויות. לו עצמו אסור לזוז מתחומו, כי כל ניע של מיקרו-מילימטר יגרום לו לדבר שטויות". 

    האדם החושב של מוסיל הוא 'האדם המדעי' המניח שהעולם מוסבר על ידי האמת המדעית, שיש אמת כזו ושהאדם צריך להיות מונע מהצורך להבין ולהתייחס לעולמו דרך אמת זו. 

    אך עולמו של אדם "מדעי" כזה מתגלה כתא של כלא שבתוכו הוא כלוא. זה הוא תא כלא ההולך ונעשה צר ככל שהוא מתבגר...ויודע יותר...אך על מעט יותר. כלא זה הוא בלתי נמנע שכן הידע המדעי מחייב אותך להעמיק וככל שאתה מעמיק אתה מצר. אתה יודע יותר ויותר על פחות ופחות מהמכלול המשמעותי של חייך. 

    לאן זה מוביל?. לאפסותו של האדם מול הקתדראלה העצומה של המדע. אך גם לכך שבין מה שאתה יודע ובין מה שמשמעותי לך על מנת לנהל בצורה נבונה את חייך שלך, יש פער ההולך וגדל, המבליט עוד יותר את אפסותך.  

    לעומת העמקות הצרה של הכלא המוסילי, היום, כל הידע נתון לנו ובמבחר שהוא כמעט אין סופי. איננו כבולים עוד לאמת מדעית אחת המייצגת את מה שהוא הנכון. במקומה יש הרבה "אמיתות" זמניות, מתחלפות וזמינות לנו בקלות. 

    האדם הדיגיטאלי המקבל את כל הידע מהגוגל ואת העמקות מהויקיפדיה והוא גולש על פני קצף הגלים הפוסטי, מניח שהוא יכול לדעת ולהבין כמעט הכול על הכול. אך גם צורה זו של ידיעה  מסתברת  ככלא, כלא ללא חומות ובכל זאת כלא, שרובנו לא מצליחים, ואלי אף לא רוצים לצאת ממנו. זה הוא כלא נוח מאוד המספק לנו כביכול את הכול והכול הזה מדחיק מאיתנו את חוסר הנחת של היותנו כלואים בו. 

    אולם יש לנו מפתח פלאים שיכול לעזור לנו להשתחרר מהכלא המוסילי מחד והאינטרנטי, מאידך, או לפחות להשאיר את דלת הכלא פתוחה על מנת לאפשר לנו לצאת ולהיכנס בה כרצוננו.

    המפתח הזה מצוי בנו והשימוש בו מותנה בנכונותנו להכיר בכך שהן הדיוק המדעי והן ההכללות האינטרנטיות, לא יספקו לנו את התשובה ל'אין' של אותם 'ישים' שאנו חווים אותם בהקשרים רבים של חיינו.

     מה היא אותה חווית ה-'אין' של ה'יש'?. זו היא הניגודיות המשלימה  של החוויה האנושית המאפשרת לנו  להבין דברים חדשים על מהות חיינו מתוך אי היכולת שלנו לפתור את המתח הניגודי המשלים המתקיים ביניהם.  

    וככל ששוקעים בו יותר כך הוא חושף את אלף גווני אפשרויותיו להפרות את חשיבתנו מחד ומאידך, מחזק אותנו בהתנגדות לקבל את ההסברים הממהרים לפתור לנו את המתח הזה ולהביא אותנו למרחב הבטוח של שיממון כלא הידיעה.  

    ועל מנת להמחיש זאת אסיים בסיפור שסיפר פעם הפיסיקאי הנודע וחתן  פרס נובל נילס בוהר. יום אחד שמע דפיקות חזקות בדלת ביתו וכשפתח את  הדלת נדהם  לראות שני שוטרים גברתנים אוחזים את ילדו הקטן והמפוחד. הם סיפרו לנילס שהילד נתפס כשהוא גונב ממתקים בחנות השכונתית ובקשו שיענישו. ובוהר אמר על כך "ולא ידעתי את נפשי בין החומרה ובין האהבה".  

    האירוע הזה והרהורים על משמעויותיו הם שהוליכו את נילס בוהר לגילוי  מושג הקומפלמנטריות שהייתה לו חשיבות מכרעת בתורת הקוונטים ושעל פיו איננו יכולים לקבוע במדויק בו זמנית את מהירות ואת מיקומו  של אלקטרון, או האם פוטון הוא גל או חלקיק, משום שתכונות אלה מתקיימות בהם בו זמנית כתכונות משלימות. 

    ומה הוא הלקח לכל אחד מאיתנו, האנשים "הפשוטים"? - להיות אדם הנכנס ויוצא בשערי המדע והאינטרנט, אך חופשי בתוך עצמו. חופשי תמיד לחפש מחדש את ה'אין' שב'יש'  של חיינו. 

     מה דעתכם? 

    צבי לניר

     Praxis ©

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/11/08 18:18:

      צטט: liatic11 2008-11-26 11:01:19


      תודה על הפוסט

      אם אוכל לתאר ברמה ציורית את מעגל הידע ומול מעגל מה שאני לא יודע

      ככל שאני "יודע" יותר מעגל הלא יודע גדל בהתאמה

      וזה הוביל אותי לחשיבה כפי שתארת בדוגמא האם ידע הוא משהו נצבר או שמע מפתח asset or access

      אם נחשוב על ידע או כל דבר שנעותן לך מפתח לידע חדש אזיי ההסתכלות אינה ברמת "כמות" הידע הנצבר

      אלא במציאת המפתח לידע שאתה זקוק לו באותה נקודה שכן ידע בנקודת זמן ומרחב מסויים הינו שונה מידע בנקודת זמן ומרחב שונה כך שכביכול אותה ידע יוצר בתוכו אוצר של אינסוף-  שכן בכל רגע נתון הידע הזה הוא שונה

      ולכן ההסתכלות צריכה להיות שונה

      האם ידע שאתה כביכול קראת וצובר ואינו ישים לך בנקודת זמן מסויימת הוא ידע נצבר שיש ברשותך?

      מה ההכרה לאותו ידע?

      האם קריאתו פעם אחת נחשב כצבירתו?

      או שליפתו בזמן נתון?

      ואכן ידע לא עושה הבדל אלא שימוש ויישומו בנקודת זמן המתאימה במרחב ולכן הידע לבדו אינו יכול לעמודלבדו

      האם אנו מגלים ידע או יוצרים אותו?

       

       

       

       

       

       

      הי ליאת

      מתוך קריאה מוקפדת של התגובה שלך נדמה לי שהיא מתייחסת לנושא שהועלה בפוסט אחר שלי שעסק בשאלה "כיצד אני יודע את מה שאיני יודע שאני יודע?"

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=243875

       

      צביקה לניר

        26/11/08 11:01:


      תודה על הפוסט

      אם אוכל לתאר ברמה ציורית את מעגל הידע ומול מעגל מה שאני לא יודע

      ככל שאני "יודע" יותר מעגל הלא יודע גדל בהתאמה

      וזה הוביל אותי לחשיבה כפי שתארת בדוגמא האם ידע הוא משהו נצבר או שמע מפתח asset or access

      אם נחשוב על ידע או כל דבר שנעותן לך מפתח לידע חדש אזיי ההסתכלות אינה ברמת "כמות" הידע הנצבר

      אלא במציאת המפתח לידע שאתה זקוק לו באותה נקודה שכן ידע בנקודת זמן ומרחב מסויים הינו שונה מידע בנקודת זמן ומרחב שונה כך שכביכול אותה ידע יוצר בתוכו אוצר של אינסוף-  שכן בכל רגע נתון הידע הזה הוא שונה

      ולכן ההסתכלות צריכה להיות שונה

      האם ידע שאתה כביכול קראת וצובר ואינו ישים לך בנקודת זמן מסויימת הוא ידע נצבר שיש ברשותך?

      מה ההכרה לאותו ידע?

      האם קריאתו פעם אחת נחשב כצבירתו?

      או שליפתו בזמן נתון?

      ואכן ידע לא עושה הבדל אלא שימוש ויישומו בנקודת זמן המתאימה במרחב ולכן הידע לבדו אינו יכול לעמודלבדו

      האם אנו מגלים ידע או יוצרים אותו?

       

       

       

       

       


      תפיסת הנחמניות המושלמת נ נח נחמ נחמן מאומן ,מאמתת את סך" האמיתות" לאחת.

      ראה "ליקוטי מוהר"ן......................"

        29/8/08 18:34:

      נילס בוהר, אולי המייצג הכי מובהק של תפישת הניגודיות המשלימה במערב וזה שהכניס את המושג הזה לתוך השיח המדעי, נשאל פעם אם כשהוא עושה את זה הוא לא שומט את הקרקע מתחת לכל התהליך המדעי כמסע לגילוי אמת ודאית. תשובתו הייתה: "ובכן, אמת וודאות הם גם כן ניגודים משלימים".

       

      ואמירה אחרת שלו שגם קשורה לפוסט שלך: "מומחה הוא מישהו שעשה את כל הטעויות האפשריות בתחום מאוד צר של ידע..." 

        29/8/08 18:27:


      תודה לחגי אורדן, אמנון טיל, אודי סלמנוביץ, מגן דהרי, אילת לסלי, אלי כהן, אן שטיינר, יעקוב גבאי, נעם טפר, רינה שבתאי, פנחס לרקל, איזולדה, יורם דוברת, אסתר ב., מוטי קריספיל, רחל בר-יוסף דדון, רום ג. וניצה צמרת - לכולכם ולכל אחד לחוד.

      כמו שציין מוטי קריספיל, הפוסט כנראה הצליח לעורר רבדים עמוקים של חשיבה ורגש שהעלו תגובות  שאיכותן במקרים רבים עולה על איכות הפוסט שלי עצמו. או כפי שניתן ללמוד מהערתה של ניצה צמרת - הם הרחיבו את ה'יש' שב'אין' של הפוסט שכתבתי. ואין תענוג וגמול טוב מזה לכותב פוסט על המאמץ שהוא משקיע בכתיבה.

      על כך תודתי לכולכם.

      ואינני יכול לסיים את תגובתי הפעם ללא  התייחסות קצרה לפנחס טרקל - אני חושב שאתה צודק. גם הבן שסחב את ההמתקים בסיפור שלנו, זכה גם הוא בפרס נובל בפיסיקה.

      ותגובה קצרה (מדי) לפנחס טרקל על התרומה המקיפה והמעמיקה שלו. אני מזדהה עימך ושותף להערכתך לחשיבות המקורות והטיעונים שהבאת. אולם תיקון קטנטן הקשור לעניננו - מכניקת הקוונטים שנילס בוהר היה מפורצי הדרך החשובים שלה, הקדימה את  ההתפתחויות בתחום הניו-פסיכולוגיה, ותרמה רבות לחזרה של המורשת המערבית בהכרה בניגודיות המשלימה, שהועלתה כבר על ידי הפילוסוף היווני הרקלייטוס, אך נדחקה על ידי המדע המערבי הקלאסי.

      ובהקשר לכך אני ממליץ על ספרו של פריטיוף קאפרה - הטאו של הפיזיקה שתורגם בזמנו לעברית ויצא בהוצאת אוניברסיטת תל אביב.

      ושוב תודה לכל המגיבים עד כה.

      צביקה לניר


      צביקה היקר,

       

      התוכן של הפוסט מעלה את שאלת הבחירה שעושה האדם בחייו. הסיפורים שצרפת רק ממחישים זאת והתגובות

       

      של חלק מהחברים מרחיבים את היש שספגו מתוך ה"יש" וה"אין" בדבריך.

       

      האינטרנט לא הפך את האדם ליצור דיגיטאלי או למכונה, אני רואה בו סוג של תרבות נרכשת. הוא מאפשר הנכחה,

       

      מקרב ומשתף בין אנשים וכמובן מנגיש חומרים.

       

      כל אלה הם ערוצים ואפיקים נוספים להשגת דעת וקשרים,  לאו דווקא לרכישתם של אלה ואין בה עדיין מספר

       

      חושים הכרחיים כמו חוש המישוש- מגע, ריח וטעם.

       

      בצד החיובי מצוי גם הצד האפל, שכן המדיה מאפשרת בקלות יחסית גם הונאות והתחזות, תעתוע ובלבול, לפעמים

       

      גם התמכרות.

       

       

      לדעתי החברה האנושית ילדה  "משהו חדש" שנוצר הודות למקורות המידע של האינטרנט. מבחנה של המציאות

       

      המודרנית יהיה ב"יש" שנדע להפיק כדי לעמוד במבחניה.

       

      אם נעשה זאת ללא רתיעה ובבקיאות של מי שמעיד על נגעיו שלו וננתח את המגבלות שכופה עלינו התרבות

       

      הדיגיטלית, ייתכן כי יימצא מתווה דרכים מתוך ה"אין" לקיומו של "יש" חדש. כי אין חללים בטבע.

       

      והארה לסיום. מי שמסתמך על ויקיפדיה כמקור בלעדי למידע, שם נפשו בכפו.

       

      שבת שלומות

      ניצה

        29/8/08 13:10:


      דעתנו?

      איך אפשר לתת חוות דעת רצינית

      כאשר לא העמקנו בנושא

      אני מבין בו באופן שיטחי

      ואם אעמיק בו

      הרי שילך עולמי ויהיה צר יותר ויותר

      ולא אוכל לתת חוות דעת רחבה !!

      קצת מילכוד, לא כך?

       


      מאוד אהבתי, תודה!
        29/8/08 08:15:

      פוסט מחכים ומפרה. מהסוג שמגרה לתגובות שאיכות חלקן, רבה אף מהפוסט עצמו וזו אולי הראיה הנחרצת ביותר לאיכות הפוסט.

       

      מעבר לכך, אומר רק כי לדעתי, הרוח האנושית הנה סוג של מנוע, מניע, קטליזטור מודעותי אם תרצה, שיכולה ואמורה לגשר על איי האמונות והידע. בבריה, היא אגנוסטית למהפיכות מדעיות, לאמונות של רגע, ולסובייקטיביות המידע הפזור וזמין לכל. יש לה מליון מלים נרדפות במזרח ובמערב, ברם אחת היא. וקיימת. הייתי רוצה למצוא את המפתח דרכה, ולא דרך "קומבינטוריקה" של "קומפלימנטריות" של דוקטרינות ותפיסות עולם של פעם. 

       

      למעט דפוסי חשיבה, האדם אינו מונע מחיבורים והשלמות, או מאיזון עדין בין ניגודים בלתי ניתנים לגישור. מרכיב הדאוס-אקס-מכינה הולך ומצטמצם במרחב הכללי שמהווה את המימוש והמודעות של האדם. "תנו לי שפה אחרת" כנקודת משען להתפתחות אדם. 

       

      ושוב, מעבר להגיגים האלו שלי שגורו מהפוסט שלך, הוא מקסים צלול ומשכיל. תודה

      מוטי

        29/8/08 07:22:

      "ומה הוא הלקח לכל אחד מאיתנו, האנשים "הפשוטים"? - להיות אדם הנכנס ויוצא בשערי המדע והאינטרנט, אך חופשי בתוך עצמו. חופשי תמיד לחפש מחדש את ה'אין' שב'יש'  של חיינו"

      בשערי הקפה הגעתי לפתחך

      מצאתי חופש בתוכי

      למצוא אצלך פוסט שעורר אותי

      להבין ולהניח

      לדואליות ומורכבות של  "יש"ו"אין" בחיי

      לטובת הוויתי וחיי התקדמות והתעמקות

      וכל אלה תוך הנאה גדולה

      מצטרפת לאותו חיבור לא מובן בשכל

      יותר מובן בלב

       

      תודה לך

      אסתרחיוך

        29/8/08 07:07:

      לצבי שלום רב

      תודה ששלחת

      כרגיל - מרתק ומעניין

      יורם

        29/8/08 05:45:


      אני חושבת שיש כאן 3 נקודות:

       

      1. האמת: האמת כבר אינה מוחלטת - בין אם מדעית בין אם לא. יש הרבה אמיתות

       

      2. אפשרות הבחירה: כל האמיתות הללו ( דיעות / תיזות / תיאוריות וכו ) לא אחת מנוגדות - רק תבחר ... כל בחירה תהייה טובה ...

       

      3. חדשנות: חדשנות היא אותה יציאה מן הכלא של הידע המדעי. כיום היא אופנתית ומבורכת

       

       

       

       

       

        29/8/08 03:52:

        לצבי שלום רב, כתבת במאמרך: "האדם החושב של מוסיל הוא 'האדם המדעי' המניח שהעולם מוסבר על ידי האמת המדעית, שיש אמת כזו ושהאדם צריך להיות מונע מהצורך להבין ולהתייחס לעולמו דרך אמת זו." ברשותך אביא את המבואה הבאה לגבי שלושת העולמות שקרל פופר מתייחס אליהם :Excerpt from Karl Popper’s 1973 `Indeterminism is not Enough:           By "world 1" I mean what is usually called the world of physics, of rocks, and trees and physical fields of forces.          By "world 2" I mean the psychological world, the world of feelings of fear and of hope, of dispositions to act, and of all kinds of subjective experiences.         By "world 3" I mean the world of the products of the human mind. Although  I  include  works of art in world 3  and  also  ethical values  and  social  institutions  (and  this,   one  might  say, societies),  I  shall  confine myself largely to the  world  of scientific libraries,  to books,  to scientific problems,  and to theories, including mistaken theories.Popper, K. R. (1973), `Indeterminism is not Enough', Encounter 40(4), 20-26.  פופר בחר לעצמו את עולם המדע כעיסוק והתמחות אך לא זנח ולא התעלם מחשיבותם המכרעת של עולמות אחרים- אלה של ערכים,רגש, יופי והחיים בכללם והאורגנים החברתיים המתקיימים בהם. עולמו של פופר היה עשיר ונרחב יותר מזה אולריך, שלא עלה בידו ליצור קשרים עם עולמות אחרים ולרכוש לעצמו  "תכונות" מהם  (המילה הגרמנית Eigenschaften מבטאת יותר מתכונות גרידא)בעוד שהתמחות מקצועית צרה היא מבחינת צו השעה הרי טמונות בה סכנות רבות למקצוע אם הידע אינו מתעדכן ומתחדש תדיר  streamlined and streamlining  .ובמיוחד שלאור המציאות שאנו חיים בה  אנו נדרשים יותר ויותר לאינטגרציה בין תחומית.אך הסכנות למקצוע מתגמדות לעומת ההרס שמביא האדם ועל עצמו ולקרובים לו עקב ראיית העולם דרך עדשה צרה כלשהי תהיה זו מדעית, דתית, פוליטית או בכל תחום אחר.את זה למד אולריך בדרך הקשה. פופר לא נתפס במדמנה זו. אחרים יכולים שלא לצעוד לכוונה כלל.מבלי להתייחס יותר לגיבורו של מוסיל הרי אנו עוסקים בצרות מוחין, קיבעון ו bias  . נתן לעשות די הרבה על מנת לנטרל נטיות אלה (ובספרי אני עוסק בכך) אך לא כאן המקום לפרט. ספק אם לאורליך היו עצותיי מועילות שכן יש אנשים שתכונות מסוימות נשתרשו כה עמוק באישיותם ובמוחם שבמהלך החיים הרגיל (לא אירוע מכונן או שינוי דרסטי במצב) לא נתן לשרשן.  באשר לידע  מעמיק וסכנותיו ברשותך אצטט:Robert J.Sternberg (Triarchic Theory of Human Intelligence)  points out: They (the leaders) realize that knowledge can hinder as well as facilitate creative thinking Sometimes leaders become entrenched and susceptible to tunnel vision, letting their expertise hinder rather than facilitate their exercise of leadership Willingness to tolerate ambiguity:The leaders recognize that there may be long periods of uncertainty during which they cannot be certain they are doing the right thing or that what they are doing will have the outcome they hope for.אין לייחס דברים אלה ל"מנהיגים" בלבד. כולנו נמצאים לעיתים תקופות במצבי מנהיגות כמתואר לעיל.  כתבת:"מה היא אותה חווית ה-'אין' של ה'יש'?. זו היא הניגודיות המשלימה  של החוויה האנושית המאפשרת לנו  להבין דברים חדשים על מהות חיינו מתוך אי היכולת שלנו לפתור את המתח הניגודי המשלים המתקיים ביניהם."למרבה הצער המורשת המערבית לא אמצה את  Yin and Yang  שהנם מושגי יסוד של הפילוסופיה הסינית. שני אלה משלימים זה את זה. לא יכול להתקיים רק Yin או רק Yangאולם המורשת המערבית הקלסית, זו של Plato ו Descartes  ,מתחילה לעבור שינויים במיוחד לאור ממצאי השנים האחרונות בתחום הניורו-פסיכולוגיה והבנת חשיבות הרגשות (emotions) ליכולתנו לסנן מידע ,עצם היכולת לקבל החלטות והן לגבי קבלת החלטות רציונליות.אנו מדברים היום על Hot cognition; Hot thinking; Hot reasoning; Hot doubt .אנו מתחילים להודות לעצמנו שעם כל חשיבות החשיבה המדעית היא לא כל יכולה. ספק עם בצורתה הטהורה היא מתקיימת במקום כלשהו מחוץ למתמטיקה.ספרו של Antonio Damasio:

       Descartes' Error: Emotion, Reason, and the Human Brain

      היא אבן דרך חשובה להבנת המקור והמהות של  "ולא ידעתי את נפשי בין החומרה ובין האהבה".  מאחר שאין אפשרות לצרף מצגת קצרה להבהרת המושגים שבהם השתמשתי אשלח אותה לדואר שלך.בידידות 
        28/8/08 22:46:

      צטט: אלי כהן 2008-08-28 19:52:03


      קריאה מומלצת היא המאסה ידיעה בלתי מועילה ( זה שמה ) של ברטרנד ראסל ( ניתן למצוא אותה בספרו "בשבח הבטלה" ). מרתקת וקשורה ישירות לנושא הפוסט.

      לדעתי אין סתירה בין מומחיות לרב תחומיות והרחבת אופקים מתמדת וגם אי אפשר לזו בלי זו. אכן ניתן להיות כלוא בכלא פתוח של ידע צר אך בה בעת לצאת ממנו ולהיכנס אליו ללא הרף.

       

       

      אני מסכימה עם אלי

      הבחירה היא אך ורק שלנו אם להשאר או לצאת ולהיכנס.

      כמו כן אין סתירה בין השניים, הם משלימות זו את זו כדי שנהיה שלמים יותר במקומות בהם בחרנו.

      אין פסול לבחור בכלא זה או אחר כל עוד אתה יודע שזו בחירתך.

      אם תדע על הבחירה מין הסתם גם תחילט מה הלאה.

      האתגר האמיתי של כל אחד מאתנו הוא לדעת לפרוץ את הכלא ברגע שקצנו בו.

      בשביל זה צריל לפעמים גם אומץ לב לא קטן.

      לעיתים זו שחיה נגד הזרם. (תחשבו על המדען החוקר, על עובד ההוראה, עלהזמר או כל בעל מלאכה אחר................).

      האל חננן כל אחד מאיתנו באנטיליגנציה אחת חזקה יותר (האנטיליגנציות של גרדנר) מן הסתם כל אחד מאתנו ילך בתחילה לתחום הנוחות והחוזק שלו (תשאלו את שחקני הכדור רגל למשל, או את האמנים למניהם).

      אלא שלדעתי החוכמה אכן לחזק גם את האנטיליגנציות האחרות במהלך חיינו.

      זו מהות הכניסה והיציאה מהכלא עליו מדובר כאן.

      בהצלחה לנו.

      רינה

        28/8/08 22:05:


      אין כל השטחה בשימוש בגוגל ובויקיפדיה

      במידה ואנו רואים בהן 'כלי עזר' ולא 'תחנה סופית'.

      טיבן של תיאוריות מדעיות להיות דטרמיניסטיות

      עד לנקודה, שבה ניתן לסתור אותן ע"י ניסוי או פיתוח

       תיאוריה מורכבת יותר.

      דו הממדיות המתוארת כאן מהווה למעשה את הנפח הדרוש לשם פיתוח

      תיאוריה שאינה דטרמיניסטית. הליכה בקו זה אינה יכולה להביא להישג

      שכן היא 'פוסחת על שתי הסעיפים'.

      כרגיל נהניתי לקרוא.

      נעם.  

      ואגב, אם איני טועה הילד של בוהר שסחב

       ממתקים קיבל גם הוא פרס נובל. צוחק

        28/8/08 20:58:

      קראתי בענין את כתבתך. מסכים אתך אם הסתייגויות קלות. כוכב על ההשקעה.
        28/8/08 20:00:

      צביקה,

      קראתי בעניין רב.

      הידע בכללותו מצטבר ומשתכלל, אך החוכמה, באופן דיכוטומי, הולכת ומצטמצמת למשהו קוגניטיבי.

      החיפוש בגוגל או בויקיפדיה כמשל על כי שכחנו לחשוב בעצמנו

      (ומי מדבר על להרגיש...)

      צעירים רבים פונים לעולם הרוחני, ליהדות, ולתורות למיניהן בגלל השיממון, הריק הזה, הרצון לדעת שאולי קיימת סיבתיות כי לא מספיק לדעת מה, אלא איך ולמה.

      זו...דעתי. ותודה לך על עוד הזדמנות להרהר על סדר הדברים.

      *

        28/8/08 19:52:


      קריאה מומלצת היא המאסה ידיעה בלתי מועילה ( זה שמה ) של ברטרנד ראסל ( ניתן למצוא אותה בספרו "בשבח הבטלה" ). מרתקת וקשורה ישירות לנושא הפוסט.

      לדעתי אין סתירה בין מומחיות לרב תחומיות והרחבת אופקים מתמדת וגם אי אפשר לזו בלי זו. אכן ניתן להיות כלוא בכלא פתוח של ידע צר אך בה בעת לצאת ממנו ולהיכנס אליו ללא הרף.

        28/8/08 19:26:


      מסכימה מאד!

      בעבר נעשה גם 'שיפוט' אנישים על פי ה - I.Q בעוד היום יודעים שקיים גם ה - E.Q  .

      התחושה שככל שאדם מתמחה במשהו, כך הוא מצר את טווח ידיעותיו, אכן יוצרת סוג של אנשים הסגורים בדל"ת אמות המדע , חיים במגדל שן, ואינם יודעים לנהל שיחה אינטימית או 'סמול טוק'  החורג מתחומי מחקריהם.

      אך כפי שציינת גם הרדידות שפושה בקרב רבים אינה רצויה. רבים מבין  הסטודנטים הצעירים שלנו חושבים שדי בכך, שיציצו בויקיפדיה ובגוגל ו - 'הופס' יוכלו להגיש עבודה (אם כי יש החלטה שלא לקבל עבודות המושתתות על ויקיפדיה , שאגב, הולכת ומשתכללת).

      בכל מקרה 'גבולות'  של 'יש' או 'אין' יש להגמיש ולדעת לתמרן בתוכם. 

       

      בברכה

      אילת 

        28/8/08 19:03:


      "לאן זה מוביל?. לאפסותו של האדם מול הקתדראלה העצומה של המדע. אך גם לכך שבין מה שאתה יודע ובין מה שמשמעותי לך על מנת לנהל בצורה נבונה את חייך שלך, יש פער ההולך וגדל, המבליט עוד יותר את אפסותך.   "

       

      "אוליי אפסותי אל מול גדולתך

      ואוליי זה אני שלא מבין אותך"

      בסופו של דבר ההחלטה המינון והשימוש

      נשארת בידיו של בן האדם

      והקידמה לפעמים דורסנית ומתעתעת

      והאין הופך ליש ובעצים הוא ריק ענק

      והיש לפעמים הוא ריצוד ועל מסך וירטואלי

      אבל בפנים ברגש הוא חסר

      והקידמה הופכת את האנשים זרים

      יותר מרים יותר קרים

      בעולם שלי ושלך

      ובעולם שלך ושלי

      שום מכונה ומחשב לא תבין

      בעיניינים של הלב.

       

       

        28/8/08 19:01:
      על פי הבודהיזם, יכול אחד להתעורר מ"שינת הבורות" על ידי הכרה ישירה בטבע האמיתי של המציאות.
        28/8/08 18:51:

      לצבי שלום:

      האינטרנט הוא עולם ומלואו.

      יש בו הרבה חומר מדעי כולל

      הרבה ז'ורנלים מדעיים מקוונים שיש בהם הערכת אמיתים

      (Peer Review) כמו הז'ורנלים המדעיים הלא מקוונים.

      כמובן שיש גם חומרים אחרים

      וגם מדע בדיוני, מיסטיקה למיניה, זבל ושטויות בכמויות עצומות,

      אתרי שינאה, ומה לא.

       

      מכל זה יוצא שהניגוד של עולם המדע אינו האינטרנט, שהרי חלקו

      הוא מדעי. הניגוד לעולם המדע הוא כל העולמות שכללי ההוכחה המדעית

      אינו חל עליהם וישנם עולמות רבים כאלו.

       

       כמה דוגמאות קטנות לעולם המדעי הנפלא ברשת:

       

      אתר סוכנות החלל האמריקאית

      http://www.nasa.gov


      אתר אוניברסיטת MIT

      http://www.mit.edu

      כאן ישנם עשרות קורסים לצפיה מקוונת וידאו ואודיו. חוייה מופלאה. 

       

      ועוד..

      http://www.stanford.edu

      http://www.yale.edu

      http://www.harvard.edu

       

      בברכה אמנון

      צבי

      הדוגמא הנהדרת שלך על נילס בוהר מספקת רובד אחר לחלוטין של משמעות לגבי הפוסט שלך.

      הבן שלו נתפס גונב ממתקים.

       האם זהו ניסיון של הבן לקבל תשומת לב?

      האם זו דרכו של הבן למלא את הריק הנפשי שלו בעזרת מתיקות הממתקים?

      האם יש הבדל גדול ביו הניסיון של אנשים  למלא את הריק הרגשי שלהם בעזרת יותר מדי מזון לבין הניסיון למלא את הריק בעזרת ידע וניתוחים שכלתניים? 

       

      מרוב שאיפה לידע עליון ולהבנה ולהתמחות המדע, נילס מזניח רגשית את בנו, בנסיונו להרבות את  ה"יש" של עצמו הוא יוצר את ה"אין", הריקנות הרגשית של בנו. לא אתפלא אם הנסיון של נילס למלא את ה"אין" בנפשו שלו שאולי הוריו הנחילו  לו הוא ניסיון סרק, מכיוון שריק רגשי יכול להתמלא ברגש ולא בדברים שכלתניים יהיו חכמים ככל שיהיו.  

      ריקנות רגשית אינה מתמלאת מידע על שהוא.

       

      רובד אחר,מעניין  שעולה מהפוסט שלך,הוא, שרק מי שמוכן לדבר שטויות, יש לו סיכוי אמיתי להרחיב את הידע שלו.

       

      לכן יש  לעודד אנשים  לדבר שטויות. לפחות לא לפחד לדבר שטוית.  היצירתיות שעולה מהן כבר הוכחה לא מעט פעמים.

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים