0
עם השקיעה האדם נותר עם עצמו ומחשבותיו, לכאורה על מנת "לעכל" את חוויות היום. אך אם ירשה לעצמו להמשיך ולהתגורר באפילה, אפילת חייו תצוץ מיד כיגונו של העולם כולו. הראייה הברורה של תאוות המין כחדירה מוגדרת, יש לסלקה מכאן. כל מטרתה היא להפוך את הרחוק למוכר-מדי, את העצמאי לעבד ואת המאהבת לחפץ. האדם החי בלילה מוצא את קהות החושים היומית נחשפת בעירומה. תחת כסותו של המבט המעורפל, נחשפת התאווה הבלתי-נשלטת לחרוג מהמבט. לראות את המוזר, לא רק כגירוי זר אלא כחלק מאני, מוביל אותי להתמודד התמודדות אמיצה עם החרדה הנובעת מההכרה ש"אני איננו אני". אהבה אמיתית היא כזו, להרגיש את האחר כ"אני" שהתעוות והפך לדבר מה זר, אך מפתה אותנו בזרותו בשונותו הקיצונית. אני הופך לאני אמיתי כאשר אני מוצא את עצמי כאוהב את הזר, לא כחווה אותו בצורה מנותקת כעוד אירוע חדשני בחיים, אלא כחלק ממני, אפילו לא רק כמה שאני יכול להיות, אלא כאני האמיתי, הכולל את השלמות הבלתי נחלקת בממשות בין הגופני והנפשי, בין הפרטי והחברתי. |