הילה היקרה , קפצתי לבקר ולהפתעתי גיליתי אלמונית אחת שיודעת לכתוב ..:)

הקטע שירה הזה שהוא על גבול של פרוזה , כתוב בצורה חדה , כל משפט ממחיש יותר

את הצד של הריאליזם המתואר בחיבור הזה , והסיום מצליח להשאיר איזה חיוך ציני

ומצליח להעביר את התחושה של האדם מול העיר , האדם תמיד יהיה זר לעיר ויום אחד

אפילו יזכר שכל קיומו עלול להיות אלמוני יותר לעצמו כל יום .

מצאתי הרבה בהצלפות המילוליות שלך , ביקורת נוקבת על החברה ועל הבדידות הזו

שהעיר מביאה עימה תחת המסווה של נעימות מזוייפת .

קטע חזק וכתוב בשפה הנכונה שבה ישנם משלבים של שפה בין הרחוב לשפה שיש בה

מעין ליריקה מילולית שמתאימה לשירה , זו הדרך הכי פואטית לספר את החסרונות שיש

 לאדם המודרני

מאד אהבתי את סגנון כתיבתך ואף את המבנה שאת כותבת בו , בין השירים הטובים שיצא לי

לקרוא במרחבים הסייברנטים .

שלך,

אורן.

.