סיור בכיסא גלגלים: בנבכי מרכז ירושלים

את סדרת שיטוטיה המודרכים בבירה חותמת ג'ני כי-טוב בביקור באתרים מובחרים במרכז ירושלים, מדווחת על השעטנז הקסום של ישן וישן עוד יותר - וגם על כמה מהליקויים שאינם מסבירים פנים למאותגרי ההליכה. כתבה חמישית ואחרונה בסדרה.

הסיור האחרון בסדרה שהתגלגלה בין אתרים שונים בירושלים אינו עובר במסלול קלאסי, אלא בשעטנז של מקומות בעלי עניין בבירה. וכמו תמיד בעיר הזו - התמהיל הוא של ישן וישן עוד יותר. לארנון ברוקשטיין, מורה הדרך המלווה את הסיורים, וגם לי, לא היה ספק שטיול בכיסא גלגלים במרכז העיר ייתקל בבעיות. והדבר אכן קרה. כל מהמורה בכבישי האספלט הורגשה מאוד מתוך כיסא הגלגלים, וישנם ליקויים רבים למרות המאמצים שהרשויות מצהירות שנעשים. כך למשל הבחנו שבמקומות רבים נעדרת הנמכה של שפת המדרכה, מה שמחייב את יושב הכיסא לנסוע מרחקים אדירים בחיפוש אחריה תוך תקווה שתימצא אי שם. 

 

אגב תקווה ואמונה, אני מוכרחה להביע שוב תמיהה על היעדר ההתחשבות בנכים במוסדות הדת. הפעם, הסיבה לתמיהה היתה התגלית שמתחם ימק"א אינו נגיש ומחייב עלייה במדרגות. לא נעשה כל ניסיון להציב במקום רמפה או שהלה נותר

       

 ברמת הכוונה בלבד. חוסר הנגישות של מוסדות דת הוא הפרה בוטה של כללי האנושיות הבסיסיים, הפרה מתמיהה במיוחד במוסדות מסוג זה.

 

קרוב יותר אלינו, בתי הכנסת היחידים שמחויבים בנגישות הם אלה שנבנו בכספי העיריות, בעוד אלה שאת הקמתם מימנו תקציבי עמותות אינם חייבים דבר לאיש. ממצאי

יחד עם זה, כל טיול בירושלים מזמן חוויה קסומה. הפעם סיורנו מתחיל בשכונת נחלת שבעה ומסתיים סמוך למרכז על-שם בגין, ליד מבנה הסינמטק. פרט למתחם ימק"א ניתן היה להגיע לרוב המקומות. משך הסיור כשעתיים וחצי וכדאי להתחיל אותו לפני רדת החשכה, שכן בסופו מחכות תצפיות יפות לשעת בין ערביים. שימו לב: אין באיזור שירותים נגישים או חניה נוחה.

כל טיול בירושלים מזמן חוויה קסומה. רחוב בעיר (צילום: יאן לוי)  

הסיור מתחיל בכיכר ציון המצויה על סיפה של שכונת נחלת שבעה - יעדנו הבא. מול בית מספר 6 ברחוב יואל סלומון נפנה שמאלה בסמטה צרה שאליה מוליך פתח אבן מקושת. ניכנס בה כדי לשוב לאותה הנקודה ונגיע לחצר קטנה ושובת לב שבה מצוי מבנה בית הכנסת אוהל יצחק. נקיף את המבנה ונשוב אל רחוב סלומון. נמשיך מעט הלאה לכיוון דרום וניכנס לסמטת מבוא אריה לייב הורוביץ, הקרויה על-שם אחד מייסדי השכונה.

נפנה ימינה עד למדרגות שמעליהן שלט קטן עליו כתוב "ישיבת שערי ציון". נשוב אל רחוב סלומון, כפי שעוד נעשה מספר פעמים, שכן בכל סמטה יש קסם שעליו חבל לוותר. הפעם נמשיך אל הסמטה המצויה ממש מול זו הקודמת, בצדו השני של רחוב סלומון. זוהי סמטת מעבר בית דוד כפי שיעיד שלט בהמשך הרחוב. נפנה שמאלה בכיכר ציורית נטולת השם (האמנם? אנחנו לא הצלחנו לגלותו). בצדה הדרומי של הכיכר ישנו שיפוע שמאפשר ירידה נוחה אל רחוב מעבר בית הכנסת, וממנו חזרה אל רחוב סלומון.

בכל סמטה יש קסם שעליו חבל לוותר. דגימה (צילום: יאן לוי)

ליד סניף מסעדת החומוס המיתולוגית רחמו יש סמטה קטנה נוספת שניתן להיכנס אליה, בנימין סלנט שמה, הקרויה על-שם אחד ממקימי השכונה. הסמטה לא מיוחדת אבל אם בכל זאת נכנסנו, נפנה בסופה ימינה ושוב ימינה במבוא חיים הלוי קובנר, אף הוא ממקימי השכונה, והנה אנו שוב ברחוב סלומון. נמשיך ברחוב המרכזי מטרים ספורים ואנו בקצהו. אם נתגלגל על המדרכה הימנית נמצא במפגש עם הכביש של רחוב הילל הנמכה נוחה. נחזור ונפנה שמאלה אל העלייה לכיכר החתולות (יש לומר במלעיל).

נחזור אל הרחוב הסמוך לכיכר מצפונה, נקיף את לה גוטה, מהיוקרתיות במסעדות העיר, ונמשיך לכיכר חביליו. העלייה מכיכר זו אל החצר הפנימית בה מצויים מספר פאבים אינה נגישה בשל נוכחותן של כמה מדרגות. נוכל להמשיך לאורך רחוב ריבלין, שידע ימים יפים יותר, עד למפגש עם רחוב יפו, או לוותר על כך. לאורך רחוב ריבלין ממוקמים כמה בתי עסק מעניינים, מסעדות ופאבים.

ירושלים סמטאות רבות לה (צילום: יאן לוי) 

נחזור אל מפגש הרחובות סלומון והילל, נעבור את הצומת ונמשיך בצדו הימני של הכביש החוצה את הפארק. משמאלו ממוקם גן ממילא (מקור השם בערבית "מי אללה"), ומימינו גן העצמאות. כ-70 מטרים הלאה מאיתנו ישנו שביל כניסה אל הגן. בשעות היום נעים להסתובב בין פינות החמד הרבות ולאורך השבילים, הנגישים למרות הריצוף המעצבן הגורם לקפיצות רבות.

נגיע אל המפגש עם רחוב אגרון. המבנה המעוגל בעל הכיפה הירוקה הניבט מעבר לכביש הוא מנזר "אחיות המחרוזת", מסדר אחיות קתולי בו משרתות נזירות ערביות נוצריות מנצרת העוסקות בחינוך בנות מזרח העיר. מול הקונסוליה האמריקאית (בירושלים אין שגרירויות, רק קונסוליות) נפנה שמאלה במורד רחוב אגרון ונקיף את מלון פאלאס המפואר.  

נפנה ימינה ברחוב רבי דוד בן שמעון נחלוף על-פני בית מרכז "גשר", בו נערכים סמינרים שמטרתם לקרב בין דתיים לחילוניים, שם נתחבר לרחוב המלך דוד מול מבנה קמפוס היברו יוניון קולג'. בצדו האחורי הימני של הקמפוס שוכן מבנה מפואר שאנו רואים את עורפו, המכון האפיפיורי למקרא. זה המנזר הישועי היחידי בארץ, שנבנה בשנת 1927 והקדים את כל שאר המבנים באזור. במקום פועל מוזיאון קטן ומעניין המאכלס את המומיה היחידה בישראל.

זהירות, הריצוף אינו ידידותי לכיסאות גלגלים. סמטה לדוגמה (צילום: יאן לוי)

נחצה את הכביש אל תחנת הדלק המצויה בתחילת רחוב אמיל בוטה, ארכיאולוג וקונסול צרפת בן המאה ה-19'. ננוע לאורך הרחוב החובק את מבנה מלון המלך דוד מצפונו, נחלוף על פני המכון האפיפיורי למקרא והקונסוליה הצרפתית. בקצה הרחוב, בצדו הימני, נעפיל במעלה המשופע אל שביל אבנים התוחם גינה קטנה ובה פרגולת תצפית המשקיפה לנוף מרהיב הכולל את הר ציון, חומת העיר העתיקה, מצודת דוד, גיא בן הינום ומתחם ממילא. אם נרצה נוכל להקדיש את הדקות הקרובות לקריאת מעט חומר רקע אודות האתרים הללו.  

נשוב לרחוב אמיל בוטה, נפנה שמאלה ברחוב המלך דוד וננוע לאורך חזיתו של מלון המלך דוד, המפורסם והמפואר במלונות ירושלים. המלון הפך לחלק מדברי הימים של ישראל בשל פיצוצו על-ידי האצ"ל בשנת 1946 ומחמת היותו אכסניה לאורחים רשמיים רבים. הביקור באולם המבואה המפואר של המלון מומלץ, וכן במרפסת התצפית המשמשת כבית קפה וגובה מאורחיה תעריפים נדיבים. אגב, במקום ישנם שירותים נגישים. מעברו השני של הכביש ניצב מבנה ימק"א היפהפה שכולו אינו נגיש לכיסאות גלגלים.

חיפושים מתישים אחר תעבורה נוחה. מדרגה ירושלמית (צילום: יאן לוי)  

אנו ממשיכים בדרכנו הלאה לאורך המדרכה בכיוון דרום, חולפים ליד מבנה מגורים יוקרתי הנקרא גני המלך דוד ואחריו פונים שמאלה ונכנסים לרחבת גן ובה פרגולת מתכת גדולת ממדים. תקוות המתכננים היתה שתתכסה בצמחייה מטפסת אך לא כך קרה. נפנה בשביל הממשיך דרומה ונתקדם לאט, בשל אבני הריצוף הגורמות לקופצנות מעצבנת של הכיסא ויושבו/תו. לאחר כמה עשרות מטרים נחצה את כביש שדרת בלומפילד הנושאת את שמו של מי שתרם רבות מכספו ליופיו של המתחם.

לשמאלנו נראה את מבנה תחנת הרוח של שכונת משכנות שאננים, שנקשרה בשמו של משה מונטיפיורי. נפנה שמאלה עם הכביש ונעלה אל רחבת התצפית הסמוכה לתחנת הרוח. אל משכנות שאננים שתחתנו ניתן לרדת אם נמשיך בכביש המתפתל בו הגענו לכאן. נמשיך הלאה ונתחבר למדרכה הגובלת בכביש ללא מוצא היורד מזרחה, לעבר דרומה של שכונת משכנות שאננים, המשמש גם כמגרש החנייה של הסינמטק הירושלמי המצוי לא רחוק מכאן.

נחצה את הכביש ונמשיך בעקבות השילוט למבנה הכנסייה הסקוטית "סנט אנדריוס" הבנויה על כתף הינום. נשוב אל שער הכניסה למתחם ונפנה ימינה מספר מטרים נוספים אל המרכז החדש והנגיש למורשת בגין. כאן גם מסתיים סיורנו.