נכון, חטאנו לך מכורה, נרדמנו ולא השכלנו להגן על ראש ממשלה טוב שנרצח. אבל מאז, כבר שלש עשרה שנים, נענשנו בארבעה ראשי ממשלה שהביאו עלינו רק צרות. חלק פחות, חלק יותר אבל אף לא דבר אחד טוב!

נתניהו חיזק את הכלכלה על חשבון ריסוק העניים ונכנס ללחץ מכל שטות שעשה, והיו כמה כאלה: פתיחת מערת הכותל, נסיון כושל לחסל את חאלד משאל, מינוי לימור לבנת לקבלנית הריסת כל חלקה טובה בחינוך, הצרת צעדיו של דן מרידור בכל מה שניסה לעשות והשלכת האיש המוכשר הזה אל מחוץ לפוליטיקה. אך מה שחמור יותר: כשהבין, מאוחר מדי, שעשה שטות, נכנס לפאניקה והגביר את נזקי שטויותיו.

אהוד ברק, במקום לטפל בבעיות המדינה, עסק ביהירות שלו, לא הסתדר עם שום שר או יועץ, הרי הוא יודע כל דבר יותר טוב מכולם, זלזל בכולם (כולל באוייבינו), ניהל משא ומתן נסוג עם אוייבינו והחמיר את המצב המדיני בטחוני בכך שהוריד את ההרתעה שישראל החזיקה מול האוייבים שלה עשרות שנים אל נקודת שפל. הנסיגה החד צדדית מלבנון הולידה אחר כך את הנסיגה החד צדדית מגוש קטיף, שתי פעולות שהגבירו את הטרור וחיזקו את חמאס וחיזבאללה. לא מנע מאריאל שרון לעלות להר הבית והביא בכך לאינתיפאדות חמורות יותר ולבחירת שרון, זה שועדת חקירה קבעה שאסור לו להיות שר ביטחון, לראשות הממשלה.

אריאל שרון הכניס את הזלזול בנורמות מוסריות כדבר מקובל ולא מגונה בישראל. כוחניותו הביאה לתקופת פריחה של מרכז הליכוד שהגיעה לכמעט שלטון במדינה, קם על יוצרו - שרון והביאה אותו להקמת קדימה, המפלגה הלא דמוקרטית היחידה מחוץ למעגל הציבור החרדי. וכמובן, לנסיגה החד צדדית מעזה, שרוב הציבור תמך בה אז, ומתחרט על תמיכתו היום. הנסיגה שהוסיפה על הפגיעה בהרתעה של ישראל שברק החל בה עם הנסיגה הבהולה מלבנון.

על אולמרט אין צורך להכביר מילים, הדברים טריים וכואבים ממש עד ימינו אלה. אין טריק ותחבולה שהאיש לא עשה ואין פצע וחבורה שישראל לא סבלה מהתנהגותו הנכלולית.

וכעת, מכורה, מה תדרשי מאיתנו עוד? לא שילמנו מספיק על טעויותינו? לא תאפשרי לנו, אחרי כל כך הרבה שנים של ראשי ממשלה כושלים שנקח קצת אוויר לנשימה? לא מגיע לנו לשנתיים-שלש איזה ראש ממשלה חיוור ומשעמם דוגמת לוי אשכול, עליו השלום. לא נוצץ, לא דברן גדול, לא בוגר מ. אי. טי., לא מפרק שעונים ומרכיבם חזרה בדייקנות ומהירות, לא ידען גדול בלקושש מזומנים לעצמו, אלא "מענטש", פשוט מענטש, כפי שאומרים ביהודית.