ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
השעה שש בבוקר, אני ערה, ולא, אני לא נוסעת לבן גוריון לתפוס טיסה לקנקון אז כנראה שיש היום יום צילומים. יום צילומים, היום הזה שכל קופי מחכה לו, ההזדמנות להיות אלוהים, עד שהמנהל קריאטיב מגיע, והסמנכ"ל קריאטיב, והלקוח, והכלב של הלקוח, בכל זאת, זה לא סתם סרט, זה סרט על פסטרמה (!), אבל את העשר דקות הראשונות על הסט, שנערת המים מפזזת סביבך כאילו אתה אמיר פיי גוטמן והיא בחור בן 14 שמגלה את המיניות שלו שווה הכול. הבוקר מתחיל, אתה והבמאי מסתחבקים, "אני הקופירייטר, נו... אתה לא זוכר? מהישיבה? במשרד...? רגע אולי הייתי בלי המשקפיים...", השחקנים מסתכלים עליך ביראת כבוד, "אני? אני הקופירייטר, מהמשרד פרסום, זה שכתב את הסרט, אה... כמו תסריטאי...?", אתה מרגיש על גג העולם, ביד אחת קפה, ביד השנייה בורקס, מה יכול להיות יותר טוב מזה? ואז מגיע הלקוח... עננה שחורה יורדת על הסט, תקציבאיות צצות מכל עבר, מתחת לכיסא של הבמאי, מאחורי הבום מן, מהתיק של המפיקה, הן מתחילות לרוץ ולקפץ סביבו תוך כדי שהן שרות את הג'ינגל האחרון, הסופרוויזרית מגיעה בפירואט מרשים ואיתה מנהלת הלקוחות שמובילה את כל הלהקה בריקוד פוסט מודרניסטי. הלקוח שמתרשם מהריקוד בערך כמו אחמדינג'ד מהאיום האמריקאי מתחיל לתפעל את האנשים מסביב, כלומר אותך, אתה מנסה לרכך אותו בעזרת מיני תופינים וביסלי גריל אבל זה כמובן לא עובד, הענייניים מסתבכים כשמתברר שבריף שהשארת במשרד תפס מונית והחליט להגיע לסט, כלומר הטראפיק לא מפסיקה לצלצל ולהזכיר לך שאתה לא בחופש (חופש? מהשורש חפ"ש?), השעות הקרובות יעברו עליך בניסיון לכתוב על פיסת נייר רעיונות מבריקים ולוודא שהסרט יראה בדיוק כמו שדמיינת, וכמו שהמנהל קריאטיב דמיין, וכמו שהסמנכ"ל קריאטיב דמיין, וכמו שהלקוח דמיין, וכמו שהכלב של הלקוח, שלא מפסיק לאונן לך על הרגל מהרגע שהגיע לא משנה כמה הסברת לו שאתה לא בקטע, דמיין. השעה תשע, הסרט שהיה אמור להסתיים בארבע וחצי סופסוף מגיע לסופו. ראשון הולך הלקוח, מאוכזב קשות, הוא רצה שבסרט יהיה הרבה יותר כתום, כתום כמו הצבע של האריזה, לא נורא, נסדר את זה בפוסט אומר לו מנהל הקריאטיב, גם נשנה לשחקן את האף ונוסיף לשחקנית קצת ציצים, הוא מרגיע אותו בדרכו החוצה, בשנייה שהוא מתניע קופצת להקת מחלקת התקציבאות ונעלמת בסחרור מרשים לתוך החניון, אחריהן נמוג סמנכ"ל הקריאטיב, מנהל הקריאטיב קורץ לך ופונה לכיוון היציאה, ואז, רק אז, אתה מרשה לעצמך ללכת, מותש, מיואש, מטושטש, אבל הבעלים הגאים של פסטרמה שתספיק ל- 20 שנה.
|
eu
בתגובה על
ינביב
בתגובה על
ran lutski
בתגובה על ידיים למעלה!
אקרמן המקורי
בתגובה על
boldy5
בתגובה על
סרית
בתגובה על יש לי רעיון בשבילך!
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הכי טוב להסתכל על הימים המתישים האלה אח"כ ולצחוק..
אמנם עולם של מושגים לא ברורים
אבל בפסטרמה אני מבין (או חושב שאני מבין). עשית אותי רעב...
בכלך מקרה, גם אלוהים לרגע זה הרבה יותר ממה שאחרים זוכים :)
וואו, איזה כיף...
ללכת לישון עם כמות כזאת של מחמאות
אני עוד אחלום בלילה חלומות ר/טובים :)
ואל דאגה
המעבר קרוב מאוד
אפילו כבר יש תאריך...
נשיקות.
כמה שאת מדוייקת ... שנונה ומוכשרת ..
אני כבר 5 שנים מנסה להסביר לחברים/משפחה /קולגות
למה מעסתי בעולם הפרסום. ולמה למרות שבפרסומות מרוויחים "כסף טוב" ומהיר... אני מעדיפה להפיק סרטי קולנוע מעוטי תקציב וסדרות טלויזיה מרובות לוקיישנים ומשתתפים ...
ולקום בוקר, בוקר במשך חודשים הרבה לפני השמש .. ולחייך ..
ולמה אני לעולם לא מוכנה לחזור, אפילו לא לרגע אחד קטן ... וגם עם "הבנק מתקשר" .... לעמוד מול "לקוח" . . . או כל חפץ אחר ממשרד פרסום שהוא ..
אף אחד לא מבין אותי .. רובם חושבים שהשתבשתי ...
(שגם זה אפשרי , אך ללא קשר לסרובי להמשיך ולהפיק סרטונים לקידום מכירות "פרסומות")
והינה את בפוסט פשוט ו מ ד ו י ק ... מחזקת את בחירתי. (הרגשתי כמו בפלאשבק)
תודה ! על שהצלחת לנסח את זה בצורה כל כך מוחשית שלא משאירה ספק .. .
מעכשיו אני פשוט מפנה את כולם לכאן !
ואת .... יאלה תעברי כבר את הגדר .. אנחנו זקוקים לשכמותך, אין הרבה תסריטאים מבריקים ולך בהחלט יש כשרון.
אם היה לי כוכב ... הוא היה שלך . ללא ספק.
ש.
או שאולי את מצליחה להיכנס לי לראש במיוחד.
מקווה של תלכי לאיבוד...
הכתיבה שלך מוזרה עם קונוטציה חיובית כי לא רק שאפשר ממש להיכנס לסיטואציה אלא ממש להרגיש על מה שחשבת שנייה לפני שהמילים יצאו.
זה מקסים אבל זה הגיוני?!
שאני לא אתחיל בכלל..
אל תדליקי אותי.. :)
התגובה שלך עם הרוקט פוקט מצחיקה מאוד, וגם הפוסט עצמו משעשע ביותר
אהבתי את התגית של אחמדינג'ד.
ייתכן שהיא אפילו משכה לכאן כמה מזרחנים מוכי אקטואליה אלמונים שנשארו עם תאוותם בידם.
אני פשוט לא מאמינה ששולחים לכם שם בריפים במונית ליום הצילומים! סאדיסטים!!! (לא, זה לא המסר היחיד שעבר מהפוסט ממי, הרוסה עלייך)!
כן, doggy style!
זה בדיוק מה שאמרתי לכלב של הלקוח!
Decadents!
אכן יש סיפוק, אם זכרתי להביא באותו יום את הרוקט פוקט שלי,
אבל בגדול את יודעת, אנחנו חיים מבילבורד לבילבורד,
והחיים ממשיכים, העיקר שיש פסטרמה.
אני מנחשת שאת התסריט הזה לא מלמדים ב"תרצה"
ובכל מקרה: אם זה מעודד אותך, אני ישבתי וחייכתי מהרגע הראשון שהכלב של הלקוח נכנס...
בתור מי שחלמה פעם להיות קופירייטרית, ואחר כך הסתפקה בלהיות מפיקה (של מה לא...כולל פרסומות על פסטרמה:-) זה אכן משעשע לקרוא את זה עכשיו, ממרומי יום שישי הרגוע שלי.
מקווה שלפעמים כן יש סיפוק (כמו לראות את הסלוגן על איזה בילבורד או כשאת מגלה שלכלב של הלקוח מחובר הבן החתיך ההורס שלו...)
תחזיקי מעמד,
דאנו