בס"ד פרשת ראה כ"ז מנחם-אב התשס"ח שולחן יהודי "לֹא תֹאכַל כָּל-תּוֹעֵבָה: זאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תּאכֵלוּ..." לא הרי שולחנם של ישראל כשולחנם של אומות העולם.בפרשתנו מפורטים בעלי חיים הראויים לאכילה, המוגדרים כטהורים, בעוד האחרים נקראים טמאים, ומורחקים מאכילה. אף שאין אנו יכולים להצביע על החיסרון במישור הגשמי - פיזיולוגי, הנה נשמת ישראל המיוחדת עלולה להיפגע באכילת דברים הגורמים טומאה - פגם רוחני, האוטם את יכולת ההבנה וההרגשה הרוחנית (כמין מצב החוסם תדרים מסוימים במכשיר קשר ). העובדה שהעם לדורותיו ובכל התפוצה והפזורה (עד העת האחרונה) שמר על ציווים אלו, אכן ייחד אותו מאותן אומות בקרבן ישב לאורך כל שנות הגלות. והנה בפרשתנו מופיע הפן הייחודי הנוסף בשולחנו של יהודי – השחיטה, כיצד ומתי מותר לאכול בע"ח. למרבה ההפתעה נושא כה יסודי ורחב מופיע רק בתורה שבע"פ, כלשון הפסוק: "וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ..." (פרק י"ב פס' כ"א) וכל פרטי המצווה אינם כתובים בתורה שבכתב אלא אך ורק בתורה שבע"פ, ואף כאן אין מקום להיגיון אנושי או לתחליפים לצורת המתת בע"ח שכן כתוב: "כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ", וכלשונו של רש"י: "למדנו שיש צווי בזביחה היאך ישחוט והן הלכות שחיטה שנאמרו למשה מסיני" – תורה שבע"פ. ושוב נאמנות מוחלטת של עמינו לאורך כל הדורות הביאה את שולחנו של היהודי לדרגת "מזבח" לאמור: לא אכילה כשאר העמים לקיום והישרדות אלא חלק מעבודת הבורא המקיפה את כל חייו. וכשם שנאמר בפסוק קודם: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה:". שבת שלום!וחודש אלול מבורך!הרב יוסף ברוקמבית "עת לחשוב" אם נהנית מקריאת הדף - אשמח באם תעבירנו הלאה. |