התלמיד עם הלפיד
א ח ר י
פוסטים אחרונים
- פשה פהוכה 24/3/10
- ההיסטוריה של הפחד 12/2/10
- חופש מחשבה 4/2/10
- כח אימא 1/10/09
- התעלומה 24/9/09
- מרד הקופים 16/9/09
- המושחתים והטיפשים 5/9/09
- אש בבור הנחשים 6/7/09
- חמוש במשקפיים 26/6/09
- זכרונות 21/4/09
- מיפהפתימיפהפתימימי 18/3/09
- לצחוק עם ציפורים 28/2/09
- הקוף העירום המוזיקלי 19/2/09
- יש סקס אחר 13/2/09
- הגיעה העת לשינוי 9/2/09
- צהלת המדע 4/2/09
- הו לאקי 1/2/09
- קונצי קונץ 29/1/09
הכביש, אויב בעלי החיים.
לפני מספר שנים יצא לי לעבור בכביש הסמוך לעיירה הבדואית, רהט. הרכב היה גדול, חברי נהג. כאשר הייתי סמוכים לישוב הבחנתי מרחוק בכלב הניצב בצד הכביש. המשכנו להתקרב בנסיעה. בעת שהיינו קרובים לכלב ממש, עשרים אולי שלושים מטר, הבחנתי פתאום בגופו רוכן מטה... לחרדתי, ידעתי מה עומד להתרחש. ואכן, הרע מכל קרה. נסענו במהירות 100 קמ"ש. בדיוק כאשר הרכב הגיע למרחק זינוק... הכלב זינק- התקיף את פגוש המכונית הטסה! ביקשתי מחברי שימשיך בנסיעה ולא יעצור. לא היה ספק שהכלב נותר ללא עצם אחת שלמה בגופו. "למה הוא זינק עלינו?" לא פסק חברי לשאול. "למה שלא יזנק?" השבתי לו. ואכן, למה לא? סיבות כלביות, מן הסתם, היו לו. בהתאם להתנהגותו בשניית חייו האחרונה היה ניתן להניח שהוא מתנהג בטריטוריאליות, שהוא מתנפל ומגרש, ובהתאם לתבנית הטריטוריאליות הכלבית, הוא לאו דווקא שואף למגע, אלא למצגת גירוש רבת רושם ולא יותר. מן הסתם... הכל קרה מהר מדי. ראשית, קל היה לנחש שהוא קרוב לביתו. זהו הרי תנאי להתנהגות זו. כולם מכירים את התנהגותם הטריטוריאלית של כלבים כלפי מכוניות. הרי כל אחד כבר נתקל בה. אולם נדיר מאוד לראות כלב מתנהג כך על כביש בינעירוני. הפלא בהתנפלותו אינה העובדה שהוא התנפל, אלא העובדה שהוא חי עד לאותו יום!! עד כמה מפליאה עובדת חייו, נוכל להבין רק אם נבין את הכלים המעטים אשר בידיו כדי להימנע משטות כזו. ראשית, במבט מלפנים לא ניתן לבעל החיים להעריך מהירות, כך שלא ברור מהו המסר שמגיע לחיה מתמונת מכונית הולכת וגדלה, מבלי שהיא מזיזה את אבריה. האמת שגם לו היה מביט מהצד על תנועת מכונית, אין הוא מסוגל להעריך שתנועה זו עלולה להיות מסוכנת עבורו. מדובר בסוג חשבון שבעל חיים אינו ממש מסוגל אליו. אי המסוגלות אינה תוצאה של טיפשות אלא של חוסר ברפלקס מתאים אשר יהווה תשובה לסכנה זו. לו היה קיים בעולם בעל חיים כזה, גם אם התקיים לפני מיליוני שנים- מתקדם על הקרקע במהירות לא מוכרת, עשוי ברזל, ואינו מניע שום איבר מאבריו, סביר שבעלי החיים היו "נזכרים" ו... לא עושים שטויות. העולם אף פעם לא הכיל בעלי חיים כאלה. הם הופיעו לראשונה בסך הכל לפני קצת יותר ממאה שנים. זוג פנסים, שמשה ופגוש אשר מתקרבים במהירות הם סכנה בהתקיים אחד משני התנאים: או שהאמור ביצור מבין שמסוגל לעשות חשבון כזה, או שהאמור ביצור שמפנים את הסכנה לתוך התנהגותו ובהדרגה יוצר רפלקס- תשובה לחידת מוות כלשהי וסינון טבעי בעקבותיה. אם אנו מתבוננים באדם המתבונן שמאלה, ימינה ושמאלה, ואז חוצה כביש גם אם רואה מכוניות מרחוק, אנו מתבוננים ביצור מבין. יצור שאינו זקוק לרפלקס בעניין זה. כאשר אנו מתבוננים בכלבי הבית שלנו, ובדיוק באותה מידה גם בחתולים, ישנה הרגשה מסוימת כאילו אנו מביטים בחיה באמצע הדרך. הרגשה שיש בה אפילו מסתוריות. שכל הרי, לא נוסף להם. לדעתי, אנו עדים לסינון טבעי לכל דבר. כאילו שב הטבע לימי הקדם ומעניק זכות חיים רק למסוימים- כאלה שמצליחים להתמודד עם חושיהם הנתונים, בסכנה- כאלה שמפתחים רפלקס!דווקא חיות הרחוב, הכלבים והחתולים (בישראל), הם שמביאים לעולם את הרפלקס החדש. הדרך הטבעית בה הם מסוננים מביאה לעולם רפלקס שגילו עשרות שנים, אולי פחות, ומציבה אותו בין רפלקסים שגילם מיליוני שנים!!! לדעתי, הרפלקס הקודם לו ברשימת הרפלקסים החיתיים הוא רפלקס "הבריחה כתגובה לצליל הירי"! הרפלקס אשר קדם לשני אלה הוטבע בבעלי החיים עשרות ואולי מאות אלפי שנים לאחור. למעשה, מיליונים. אל לנו להתפלא מגור כלבים השומר היטב מרחק מעקרב! על אף פי כן ולמרות המסקנות אודות הרפלקס הצעיר, איני ממליץ לשום מגדל להניח לכלבו "ללמוד" את הכביש. הכלבים, לעת עתה, אינם בנויים לחידת מוות מעין זו. כך גם אם זהו פרט שנדרס כבר בעברו. חידת המכונית הקרבה במהירות, עדיין אינה חידת העקרב. מגדל כלבים אשר צועד עם כלבו ברחוב מבלי לרתמו, חייב להתייחס לחוסר יכולת זו. החשבון היכן עוברים, מתי בדיוק, באיזה מהירות, הכל כמובן, באחריותו של המגדל. . "אם הוא כזה טמבל, אז זה מגיע לו". באופן אישי שמעתי את המסקנה האווילית הזו, כבר הרבה יותר מדי פעמים. הכלב נדרס לנגד עיניו וזה מה שיש לאיש להגיד. האין זה עצוב? |
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הי איריס, אכן מוות מיותר.
האמת, שנייה של חוסר תשומת לב, שלכם כמובן, ותוצאה טראגית.
לשים לב טוב עם דיפסי, וגם עם כל בעלי החיים אשר מצפים לך בעתידך.
אלי נושא כאוב מאוד
שאני רואה כלב אוחתול מעוכים בכביש אני אומרת לעצמי אלוהים
זו בטח חיית מחמד של מי שהוא .
הבנתי אלי שאין להם את הרפלקס הטיבעי להשרדות ולהתוגננות זה אבד במהלך השנים
או שיצר זה לא היה קיים מעולם ולמעשה חסר זה מהווה בעיה בגלל ההתפתחות הטכנולוגית ...
מכוניות כבישים וכו שלא היתה בעבר
למה הכלבים לא הסתגלו למצב החדש ??.
מאמינה שכלבי רחוב יותר נזהרים לא פעם שמתי לב לכלבים נטושים שעוברים את הכביש
אתה לא תאמין אלי במעבר חצייה ,או שהם מצליחים לתמרן בין המכוניות .
להבדיל מכלבי הבית ....הלא מאולפים שרק משחררים אותם מהרצועה רצים לכביש מתאבדים
שום מודעות שום רפלקס.
היתה לי כלבה בשם לוקה נדרסה לי מול העיינים לא אשכח לעולם ...
תמיד היתה קשורה ברצועה יום אחד אני וגרושי החלטנו לטייל איתה ללא רצועה כי יחסית היא פחדה ממכוניות
גרושי חצה את הכביש על מנת לראות רכב ממול על מנת לקנות אותו ובאותו שנייה לוקה רצה אחריו
באה מכונית רנו במהירות 100 קמ"ש כמעט דרסה את גרושי הוא הצליח לקפוץ קדימה והיא נשארה מאחור
הרכב פגע בה והרג אותה בייסורים אחרי כמה ימים .
לקח לי עוד 12 שנים להתאושש ולהחליט לקחת שוב כלב את דיפסי .
תודה מקרב לב
אלפי כוכבים נשיקות מימני ודיפסי
הכלב נדרס לנגד עיניו וזה מה שיש לאיש להגיד.
עצוב.. מאוד עצוב..
לא מכירה אנשים כאלה..
שמעתי עליהם..
אבל לא מכירה ולא רוצה להכיר.
שיהיה שבוע נפלאכל נושא "תיקון" ההתנהגות הלקויה, ובפרט כשהאמור בכלב חופשי שאינו קשור בחגורה, לא הוסבר בפוסט הזה.
ה"תיקון" הנכון יודגם בפוסט עתידי.
בעבר הרחוק הכרתי מאלף ידוע בארץ, עמיחי שמו. האיש גם פירסם ספר על אילוף כלבים.
לאיש היו כל מיני רעיונות שעוררו מחלוקות בקהילת המאלפים בארץ.
בנושא הסכנה ממכוניות, האיש טען שהוא מצא דרך להסביר לכלבים את הסכנה אשר ברכב נוסע. הוא היה קושר כלב למקומו, ואז מגלגל לעברו צמיגים גדולים כך שיכו בו קלות.
מאלפי הכלבים באותם שנים, וכמוהם גם אני, כולנו התייחסנו לעמיחי כאל קוריוז משעשע. עברו כבר הרבה שנים והאיש עדיין נחשב קוריוז בעיני.
עניין לימוד הכביש, כמו בכל לימודים, ראשית התנהגות נכונה אשר מתוגמלת עוד ועוד בדרך חיובית, ומנגד, התנהגות לא נכונה- טעות, אשר נצפית כראוי מראש, ומתוקנת בדרך מוצלחת.
אם אני מבינה נכון, מילת המפתח היא התמדה ועיקביות.
תודה ד"ר
.
ראשית מלמדים את קו המדרכה היכן שהיא ברורה.
לאחר זמן פונים ללימוד הנושא גם כשהקו אינו כה ברור
רק בסוף המסלול מלמדים את קו השוליים גם ללא מדרכה.
הכל עניין של משמעת ושל הרגל. של התנהגות לאורך זמן ממושך.
אלי, תודה על ההסבר המפורט (כהרגלך בקודש).
אני רוצה להקשות עוד טיפה (ברשותך)- מה קורה, אם כך, במצב בו אין מדרכה, אלא שוליים?
פוסט מעניין מאוד.
אני כל יום מחבקת את הכלבלב שלי
ולא מבינה איך הקטנצ'ק הזה שרד
כשחצה את הכביש הסואן בנתיבי איילון
ברור שהוא לא תפס טרמפ'
מזל !
*
אז כיצד בכל זאת ניתן ללמד את הכלב לא לעבור את הכביש?
כי בכל זאת, כלבי נחיה לעוורים יודעים לעצור לפני חציית כביש?
כיצד הם לומדים ?
הבהרה מאוד חשובה!
נהניתי
כלב עזוב הוא מציאות אכזרית במיוחד. אני חושב שבני האדם "שהשליכו" אותו מביתם, אינם מבינים את גודל הטרגדיה.
כלב, בעניין זה, אינו חתול (בלי לזלזל).
ההבדל הוא הצורך הפנימי של הכלב בחבורה והחיפוש הנואש בו הוא שרוי מהשנייה בה הוא מוצא עצמו לבדו. עבורו, מציאת חבר דחופה הרבה יותר מהשגת מזון.
מדובר בבעל חיים תלותי שלא דווקא תהליך הביות הפך אותו לכזה. כך הוא היה תמיד!
יודע מה הכי עצוב,
שאנשים לוקחים להם כלבלב קטן, גוש צמר עגלגל וזורקים אותו אחרי חודשיים.
כלב כזה היה לנו פעם.
אולי כבר הבנת, אבל כלבים דנים אצלנו זה הדבר המועדף. מעולם לא חסרנו בהם ולא נתנו ידינו בקניה, את כולם כל השלושה אימצנו.
השני שאומץ הגיע אלינו לאחר שנזרק על ידי משפחה אחרת. זה היה דני ארלקינו, הוא אומץ שם כי חשבו שזה דלמטי אבל להפתעתם לא הפסיק לגדול...