העם רואים את הקולות
ZE MASA AROCH
פוסטים פופולאריים
-
העם רואים את הקולות
18/6/08 | 519 צפיות
-
ברק שערך השחור
13/10/08 | 736 צפיות
-
מכשף המילים
27/7/08 | 857 צפיות
-
לפרוש ב C השפל
1/2/09 | 647 צפיות
-
רב אורז – שווה לנסות
27/7/08 | 725 צפיות
-
אהוד - בנימין - טרומן
29/1/09 | 710 צפיות
פוסטים אחרונים
- לפרוש ב C השפל 1/2/09
- אהוד - בנימין - טרומן 29/1/09
- גזים - מי מגזים, אני? 9/1/09
- סוף הדרך 27/12/08
- סטם כך – לא ייטחן 28/10/08
- ברק שערך השחור 13/10/08
לאשה – אני? או האופה ועיסתה
ד. ידידי הטוב התיצב אצלי ב 6 בערב (הוא דייקן כרוני) בדרכנו לראות תערוכת ציור בבית האמנים בתל אביב. הקדמנו ביודעין כדי לשבת ולפטפט קצת, ואין טוב מלעשות זאת על כוסות יין צונן בהבילות של סוף אוגוסט. היינו בדרכנו לראות עבודותיה של מיכל שהיא גיסתו של ד .לי יש חולשה למקום, לא כל כך בגלל עברי האישי אלא בשל העובדה שאבי המנוח הציג שם בעבר מספר פעמים, תערוכות מפסליו. הוא אף הציב שם שני פסלים, יציקות ברונזה, אחד מהם, ברוב תמימותו, בחוץ סמוך לכניסה. במשך שנים עוד הייתי מגיע לשם פעם בשנה, לכבוד טקס חלוקת מלגות לאומנים צעירים, שייסדה ח. שהיתה חברתו לחיים של אבי בשנותיו האחרונות. הגענו קצת אחרי השעה היעודה (מייקל פלפס היה צולח את הבריכה התל אביבית יותר מהר מאיתנו) רוויי אלכוהול, יפים, מזיעים ושמחים. לא היה פשוט להגיע לתצוגה עבורה באנו. המקום שינה את פניו בשנים האחרונות ויצרו שם המוני חללים קטנים, כשכל אחד מהם, כמוהו לא רק כחדרון תצוגה, ויחד עם זאת, הוא גם מסדרון לחלל הבא. וכך הלאה כמין צוללת שאין לה סוף. בתאורה, יש לומר בכנות, לא חסכו אך לא כן במיזוג האויר. פילסנו דרכנו כמו במבוך מלכותי עד שהגענו לחלל הכי פנימי שם היו עבודותיה של מיכל. שם עמד קהל של פתיחות, אנשים נעימים ומעודנים וד., הידוע בנימוסיו האורוגוואיים הטובים ערך לי היכרות עם כל מיני אנשים,. אלא שטבעם של גברים, שאינם נלהבים לצאת לאירועים מסוג זה –כן, אני יודע, אתה דווקא אוהב- וכך רוב אלו שהכרתי היו נשים. במרחק נגיעה ממני, סמוך לספר המבקרים (הפעילים שמגיבים), עמדה אישה נאה ביותר והתלבטה מה תכתוב .ד. מציג בפני אחת, מיוחדת אינטלקטואלית וירושלמית, כמי שהיתה לפני חלוצה בתחום המגדר הנשי באינטרנט. כטוב ליבי ביין, אמרתי לה, לא ממש בשקט משהו בנוסח: "אני משער שזה היה מאוד שונה מלאשה, מאוד שונה" שבתי והדגשתי. האשה הנאה בלבן שלצידי, קפאה לרגע במקומה, ולא יכולתי שלא לחוש בזאת. היא פנתה אלי מחויכת באומרה, "אני העורכת של לאשה, ולדעתי אינך מכיר את העיתון". צחקתי כשהסברתי לה שהרופא שיניים שלי (שהוא גם בשלן גורמה אמיתי) עבר למגזיני מסעות, עיצוב וכמובן מזון ויין . בסבלנות האזנתי לה כשפרטה בקסם רב, איך השבועון שודרג תחת עריכתה ועד כמה הוא שונה מדימויו בתודעתי. כמעט התאהבתי בה ונפרדנו בחיבוק ידידותי
ועכשיו אני אכול סקרנות, האם יש ביניכן מי שקוראת לאשה ויכולה להעיד על טיבו? האמנם באתי עם דעה קדומה ולא מבוססת? או שאסור לאופה להעיד על עיסתה . אגב שני הפסלים של אבי נגנבו כנראה לפני כמה שנים. |
תגובות אחרונות
-
לולי 57
בתגובה על לפרוש ב C השפל
-
ןתנוי
בתגובה על
-
לולי 57
בתגובה על אהוד - בנימין - טרומן
-
ARMAND
בתגובה על גזים - מי מגזים, אני?
-
לולי57
בתגובה על סוף הדרך
-
אפרת Jeki
בתגובה על סטם כך – לא ייטחן
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ההתיחסות שלי היתה גם היא לכתיבה שלך
אגב הטרם הספיקותי זה הז'אנר הכי נמכר, אבל יש כאלה, שכאשר מתפנים להם, זו הזכיה הכי גדולה, זה קרה לי השנה עם 2 הכרכים של דון קישוט - סרואנטס (גאוני!) ועם מסעי גוליבר - סוויפט (שהוא פשוט הדבר הכי פחות פשוט) ועכשיו אני קורא בשנית -אחרי עשור- את כשניטשה בכה - ארוין ילום (מעיין שופע של תובנות פילוסופיות ופסיכולוגיות)
ספרים כן, גם אני. קונה אובססיבית. אתה יודע כמה טרם הספיקותי יש לי ליד המיטה?
אני חולה על נייר, מסניף ספרים ומגזינים, מתקשה לחדול לקנות עוד ועוד ספרים. בהזדמנות ארחיב בעניין
גם את, לא אמרתי לך את זה השבוע?
פשוט בלאגן
קצתי בנייר.
האינטרנט מספק את תאוות הסקרנות שלי, הצמאון לידע, ההתחככות עם אנשים, הויזואליה על רבדיה השונים, כולל מציצנות שהעיתונות העברית לא מרשה לעצמה.
שנים שאני כבר לא צורכת עיתונות מנייר. לפעמים אני מפסידה, אני יודעת. זה קורה לעיתים נדירות. אבל אז מספרים לי שיש בשביל מה, ואני קונה את העיתון.
ואתה כותב די מדהים, אמרו לך?
לא קוראת..אולי בתור לרופא שיניים או לגניקולוג..נראה לי בזבוז כסף לקנות ..לא כי חושבת שהוא "דל" אלא כי אינו נוגע לטעמי האישי..
ועצוב על הפסלים אולי כדאי שתפרסם תמונות שלהם מישהו בוודאי יזהה וישמח ליידע אותך.
דיעה קדומה בלי ספק.
אני לא קונה את העיתון אבל אין מצב שהוא יהיה מונח לידי בכל חדר המתנה ולא אמשוך אותו אלי מיד. העיתון מעניין ומושך וכנראה שיש לו גם דרישה . עובדה.
בכמה את מוכרת את הרמז? האם זה ידע אישי? או כמוני, דעה קדומה?
הנזק שך "האבא" ידיעות אחרונות, כבד הרי עשרות מונים
לא חבל על הכסף ?
לקנות לאישה.
או נגיד זאת אחרת, לא חבל על העצים שמקפחים את חייהם למען הדפסת העיתון הדלוח הזה ?