לאשה – אני? או האופה ועיסתה

9 תגובות   יום שישי , 29/8/08, 23:25


לאשה – אני?   או האופה ועיסתה 

ד. ידידי הטוב התיצב אצלי ב 6 בערב (הוא דייקן כרוני) בדרכנו לראות תערוכת ציור בבית האמנים בתל אביב. הקדמנו ביודעין כדי לשבת ולפטפט קצת, ואין טוב מלעשות זאת על כוסות יין צונן בהבילות של סוף אוגוסט. היינו בדרכנו לראות  עבודותיה של מיכל שהיא גיסתו של ד

.לי יש חולשה למקום, לא כל כך בגלל עברי האישי אלא בשל העובדה שאבי המנוח הציג שם בעבר  מספר פעמים, תערוכות מפסליו. הוא  אף הציב שם שני פסלים, יציקות ברונזה, אחד מהם, ברוב תמימותו, בחוץ סמוך לכניסה. במשך שנים עוד הייתי מגיע לשם פעם בשנה, לכבוד טקס חלוקת מלגות לאומנים צעירים, שייסדה ח. שהיתה חברתו לחיים של אבי בשנותיו האחרונות.

הגענו קצת אחרי השעה היעודה (מייקל פלפס היה צולח את הבריכה התל אביבית יותר מהר מאיתנו) רוויי אלכוהול, יפים, מזיעים ושמחים. לא היה פשוט להגיע לתצוגה עבורה באנו. המקום שינה את פניו בשנים האחרונות ויצרו שם המוני חללים קטנים, כשכל אחד מהם, כמוהו לא רק כחדרון תצוגה, ויחד עם זאת, הוא גם מסדרון לחלל הבא. וכך הלאה כמין צוללת שאין לה סוף. בתאורה, יש לומר בכנות, לא חסכו אך לא כן במיזוג האויר.

 פילסנו דרכנו כמו במבוך מלכותי עד שהגענו לחלל הכי פנימי שם היו עבודותיה של מיכל. שם עמד קהל של פתיחות, אנשים נעימים ומעודנים וד., הידוע בנימוסיו האורוגוואיים  הטובים ערך לי היכרות עם כל מיני אנשים,. אלא שטבעם של גברים, שאינם נלהבים לצאת לאירועים מסוג זה –כן, אני יודע, אתה דווקא אוהב- וכך רוב אלו שהכרתי היו נשים. במרחק נגיעה ממני, סמוך לספר המבקרים (הפעילים שמגיבים), עמדה אישה נאה ביותר  והתלבטה מה תכתוב

.ד. מציג בפני אחת, מיוחדת אינטלקטואלית וירושלמית, כמי שהיתה לפני חלוצה בתחום המגדר הנשי באינטרנט. כטוב ליבי ביין, אמרתי לה, לא ממש בשקט משהו בנוסח: "אני משער שזה היה מאוד שונה מלאשה, מאוד שונה" שבתי והדגשתי. האשה הנאה בלבן שלצידי, קפאה לרגע במקומה, ולא יכולתי שלא לחוש  בזאת. היא פנתה אלי מחויכת באומרה, "אני העורכת של לאשה, ולדעתי אינך מכיר את העיתון". צחקתי כשהסברתי לה שהרופא שיניים שלי (שהוא גם בשלן גורמה אמיתי) עבר למגזיני מסעות, עיצוב וכמובן מזון ויין .

בסבלנות האזנתי לה כשפרטה בקסם רב, איך השבועון שודרג תחת עריכתה ועד כמה הוא שונה מדימויו בתודעתי. כמעט התאהבתי בה  ונפרדנו בחיבוק ידידותי  

ועכשיו אני אכול סקרנות, האם יש ביניכן מי שקוראת לאשה ויכולה להעיד על טיבו? האמנם באתי עם דעה קדומה ולא מבוססת? או שאסור לאופה להעיד על עיסתה

. 

אגב שני הפסלים של אבי נגנבו כנראה לפני כמה שנים.

דרג את התוכן: