להעז, לחלום, להגשים!
פשוט אני,
ללא מסיכות,
ללא קליפות,
מדבר על הכל ומאפשר הצצה
אל עולמי דרך מילותיי.
פוסטים פופולאריים
-
'לחלום, להעז, להגשים' בחוף הדקל באילת
18/9/10 | 1003 צפיות
-
רודף העפיפונים
18/2/08 | 1488 צפיות
-
אהבה, זה כל הקסם
7/5/08 | 4012 צפיות
-
תקעתי נוד, בא לכם להריח ?
11/5/08 | 3018 צפיות
-
כשתבואי
19/5/08 | 2479 צפיות
-
זוהי שעה מתוקה של שקיעה
2/9/08 | 1340 צפיות
פוסטים אחרונים
פניה המזעזעות של ישראל 2008
במהלך העבודה על ספרי שכולי תקווה שיראה אור עד סוף השנה האזרחית הנוכחית - הבחנתי בעובדה שעליה אמנם אני מרצה במהלך סדנאותיי, אך היא הדהימה אותי שוב לאור הנתון המזעזע שהציגה.
לאחר חמישה עשר חודשים מתישים של חיפוש עבודה - ניתנה לי ההזדמנות הראשונה להוכיח את כישוריי המקצועיים. היה זה משרד רו"ח ידוע בעיר ילדותי, כאשר התנאי להעסקתי היה - ארבעה חודשי סטאג' ללא שכר. מופתע משהו מההתניה הזו, קיבלתי את ההצעה. רק מטורף היה מסרב לה, בהתחשב בעשרות הדלתות שנסגרו בפניי בשנה שקדמה ל"הצעה הקסומה".
ביום שישי, 01/10/93, חול המועד סוכות - התקבלתי לעבודה כעובד מן המניין. במהלך שנות עבודתי שם - ניהלתי במסירות ובמצוינות (ועל כך יעיד מכתב ההמלצה) למעלה מ-30 תיקי לקוחות.
על מנת להמחיש לכם, כמה בחור נכה מרוויח רק בשל היותו בעל מגבלה, להלן טבלת שכרי באותם זמנים :
01/10/93-30/11/93 - 555 ₪ נטו 01/12/93-31/03/94 - 619 ₪ נטו 01/04/94-30/06/94 - 880 ₪ נטו 01/07/94-30/06/95 - 1,570 ₪ נטו 01/07/95-31/01/96 - 1,895 ₪ נטו 01/02/96-31/05/96 - 2,250 ₪ נטו 01/06/96-30/09/96 - 2,592 ₪ נטו 01/10/96-13/06/97 - 2,900 ₪ נטו
מן הראוי לציין שבחלק נכבד מן התקופה הזו - קבלתי קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, קצבה עליה ידע אותו מעסיק, אך האם זו סיבה מצדקת לשכר המחפיר הזה ? , האם זו סיבה מצדקת לרמוס את כבודו של אדם, שההבדל הדק בינו לבין עמיתיו למקצוע, הוא לא יותר מאשר מגבלה פיסית בהליכה ?
למרות הידיעה שאני ראוי ליותר, למרות העובדה שיכולתי לחפש מקום עבודה אחר אשר יעריך את כישוריי - נשארתי באותו משרד קרוב לארבע שנים. כל כך חסר ביטחון הייתי, כל כך חסר אמונה, כל כך משוכנע שהגורל נקבע מראש ושאין ביכולתי לשנותו - עד כי לא נקפתי אצבע לשינוי מצבי הפיננסי והנפשי.
אולי זה יראה מוזר אבל למרות הניצול המזעזע הזה - אני אסיר תודה לאותו מעסיק על שנתן לי את ההזדמנות הראשונה בעולם הנהלת החשבונות, הזדמנות שהפכה אותי 15 שנים מאוחר יותר - לעצמאי מלא באמביציה, כריזמה, בעל יכולת להוביל מהלכים ולהטמיע מודעות אישית כדרך חיים אצל גופים ציבוריים שבעבר המעיטו בערכי.
שתי קטנות למחשבה :
1. אמנם על הנכות שלי הזדכיתי לפני לא מעט שנים בבאקו"ם, ובבואי להציג את דמותי - יש לי את הרזומה כמו גם הביטחון שעיצבתי לעצמי עם השנים. אך גם בישראל של 2008, בעידן טכנולוגי מתקדם כשלנו, ישנם מעסיקים שמתוך בורות גובלת בטיפשות - אינם מעניקים שוויון הזדמנויות לבעלי מגבלה כזו או אחרת. מתוך כבוד גדול והבנה לליבם של אלו הנמצאים באותו המקום בו נמצאתי לפני יותר מעשור, בחרתי להביא את הנתון המזעזע הזה, להרים כפפה קטנה, ולהזכיר למעסיקים ו/או למנהלי כוח האדם אשר מולם ניצב/ת בחור/ה עם מגבלה מסוימת - שמעבר לעובדה שנכות היא לא מילה גסה, הנכות הזו יכולה להפוך לאיכות ארוכת שנים שאת ההוכחות לכך יקבלו רק אם יעניקו שוויון הזדמנויות לאלו שראויים לכך.
2. יוצא לי להיתקל כאן בלא מעט אנשים שמוחקים פוסטים או בלוג שלם משום שהם נמצאים כרגע במקום אחר בחייהם או שקרוב כזה או אחר קורא את מה שהם מבקשים להביע. מעבר לעובדה שיומן הרשת מאפשר לכם להיות נאמנים בראש ובראשונה לאמת שבאה מהמקום היותר עמוק שלכם - הוא גם נותן לכם את האפשרות להביט אל האדם שהייתם אי שם בעבר הרחוק. המבט הזה נקרא פרספקטיבה. לעולם אל תתביישו בעבר שלכם. האמינו לאדם שהחל את דרכו עם הכנסה בת שלוש ספרות והיום היא עומדת על סכום שלא היה מבייש אף דמות בכירה במשק.
|
תגובות אחרונות
-
...Blue
בתגובה על הזמנה להשקת ספרי השני 'להביט לפחד בעיניים ולנצח'
-
עינת:)
בתגובה על אחד הרגעים שגורמים ללב לפעום בחוזקה
-
יעלי 65
בתגובה על מוקדש לך, ילדה קטנה שלי
-
אסקרינה
בתגובה על אהבת אב
-
דליה אלעזר
בתגובה על אחרי 17 שנים, אריאלה ממפעל הפיס טילפנה גם אליי
-
לוטרה
בתגובה על חלומות של גוזלים / מוקדש לשחר גרינשפן, ולמשפחתה
תגובות (56)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תמיד ידעתי שאתה מותק אמיתי :-)
יקרה שלי,
.
כולי אושר על ששמרת לך גיבויים, ולמה ?!
ברור לי שאת העבר לא ניתן למחוק,
ברור לי גם שמחיקה אינה מהווה התכחשות,
אבל אני יודע (מניסיון אישי), שכאשר אני קורא היום,
פוסט שכתבתי לפני שנה - המבט הזה מאפשר לי לבחון
את התקדמותי/דריכתי במקום/נסיגתי מהמטרות שהצבתי
לעצמי.
באם לא היתה נסיקה - הרי שנותר לי לבחון את 12 החודשים
האחרונים, להבין מה גרם לכך, היכן שיקול הדעת היה מוטעה,
ואיפה אני יכול לשפר, לייעל, להסיק מסקנות, ולצמוח.
חלומות חדשים נולדים כל הזמן, אבל הם הרבה יותר מרגשים כאשר
את משווה אותם לתקופה אחרת בחייך, משום שלפתע את חשה בשינוי
העצום שחל בהם לעומת התקופה ההיא.
אבל שוב...זו הגישה שלי כמובן.
קסם של בוקר חברה שלי,
אני.
איילי -
נכון, חלקנו מוחקים בשל סיבה זו או אחרת,
אבל -
זה לא אומר שמחקנו את העבר,
זה לא אומר שלא שמרנו גיבויים,
וזה לא אומר שאנחנו מתכחשים לעבר :-)
לפעמים פשוט צריך להתרחק קצת,
מי יודע - אולי עוד נחזור...
ואולי...אולי זה התאים לתקופה והוליד תובנות וחלומות חדשים
אני יודעת שאתה מבין על מה אני מדברת
ליל מנוחה,
אני
talns יקר,
.
ראשית, ברוכה נוכחותך בין מילותיי.
לו יכולתי לככב את תגובתך - האמן לי שהייתי עושה זאת.
עברתי כברת דרך לא פשוטה על מנת להגיע למקום בו הנני
נמצא כיום. זו הסיבה שאני מאמין שחברתי - הניחה את תגובתה
ברגע שברירי של חולשה. איני שופט אותה, נותן לה את הזמן
כמו גם האפשרות לבחון שוב את מילותיה, בינה לבין עצמה.
מי יתן ונדע תמיד להביט על חצי הכוס המלאה, להביט על דברים
בפרופורציה, ולהודות על מה שיש.
תודה על תגובתך והמשך שבוע מדהים.
התחרות על הסבל או מי סובל יותר
ראיתי בפוסט תגובה אחת של בחורה שכתבה שהיא רוצה להיות נכה אולי זה יפתור לה כמה בעיות כלכליות
אז חשבתי לעצמי איך זה שאנשים בכלל ולא רק היא מנסים להתחרות עם הסבל של האחר תופעה מאד מענינת, שניתקלתי בה לא מעט למשל אני יגיד שקשה לי משהו תגובת הצד השני תהיה מייד "אתה לא יודע כמה לי קשה הסיפור שלך קטן לעומת הסיפור שלי".
תנסו את זה תגידו שקשה לכם בתוך שניה תשמעו את בין השיח השני אומר לכם כמה לו קשה. ולא משנה על איזה קושי תדברו הצד השני תמיד יסתכל על זה מנקודת מבטו ומתוך הקושי שלו.
למרות שהפוסט הזה נקרא נכות שהפכה לאיכות נכות זה לא מתנה ההתמודדות עם נכות לא באה במקום שום קושי אחר בחיים אלה כתוספת לא מבורכת
היכולת של איל סבג "לשווק" את הנכות כגורם מדרבן כגורם שגרם לו לצמוח זו גדולה ותכונה ראויה להערכה ויכולת מבורכת, במיוחד עם הוא מאמין בזה וחי לפי זה.
אנשים אוהבים סיפורי גבורה והצלחה זה נותן להם השראה אבל בין זה ובין לבקש להיות נכה כמו שעשתה המגיבה המרחק הוא גדול אני לא שופט אותה אולי הסבל הנפשי שלה הוא עצום לתפיסתה אני לא מתחרה ולא בודק מי יותר סובל
אבל חברה קחו את החיים בפורפורציה המתאימה סיפורי גבורה יש רק באגדות מי שקונה את סיפורי הגבורה שיבושם לו בחיים יש רק התמודדות וההתמודדות של אייל סבג מעוררת השראה וניתן לילמוד מימנה הרבה יחד עם זאת אני לא חושב שמישהו שפוי בדעתו יבקש להתחלף איתו בנכות אולי בכשרון הכתיבה אולי באופטימיות אבל תזכרו דבר אחד את מה שהוא השיג הוא השיג בעבודה קשה בהתמודדות מפרכת כמו שלא ההיתם שם שהוא נאבק בקשיים אל תבקשו לקצור את פירות ההצלה שלו או של כל אחד אחר שאתם חולמים לבוא במקומו ולא משנה עם זה זמר מצליח שחקן קולנוע או דוגמנית כולם נאבקו בשביל להגיע למקומם גם עם הם מאד רוצים שתאמינו אחרת
מאמי,
.
מה דעתך לעבור לכרטיס ביג טוק ? אסימונים זה כבר פאסה
כפרוש :)
אוהב אותך....תודה על מי ש-את.
}{
אייל - אני מתה עליך.
כל כך הרבה אתה עושה לי לחשוב ומפיל לי אסימונים.
}{
זו בדיוק הנקודה ענת....
פלאי הטכנולוגיה של היום, מעמידים לרשות האדם
המוגבל המון אמצעים שמאפשרים לו להשתלב במעגל
העבודה. מעבר לרצון של מעסיקו, הוא צריך לצאת
מהנכות הנפשית הסובבת אותו, ולהאמין שגם הוא,
למרות הנכות שלו - יכול לתרום המון למקום העבודה.
אין לך מושג עד כמה המיחשוב היום מתקדם....ישנן
מקלדות שפועלות ע"י מבט ומחשבה ....
נכון, לא כל מקום עבודה מכיל את פלאי הטכנולוגיה הזו,
אבל אם מספיק רוצים - גם מוצאים.
הכל מתחיל בראש, וברצון לצאת מתחושת הקורבן ....
ואל תתפסי אותי בקטנות.....ברור לי שיש נכים שלא מסוגלים
לקום מהמיטה. מילותיי לא מופנות כלפיהם.
אייל,
אתה הרי מכיר אותי קצת.
וככזה, אתה יודע שאנשים כמוך (וכמו חברי) בעיניי כלל אינם נכים, אלא אנשים רגילים לחלוטין.
כלומר, זאת נכות רק מהבחינה הרפואית, אך לא מהבחינה האנושית.
ואילו נכות פיזית היא מצב שבו בן אדם לא יכול לעשות בכלל כלום.
או....
סוף סוף מישהי שקשובה לצרכיו הבסיסים של הנכה :)
מת עלייך....שיחקת אותה.
הנה יקירי
ביקשת - קיבלת
נשיקות
דפנוש,
.
זו אכן בושה וחרפה.
כמה טוב שכל זה מאחוריי,
כמה מפתיע שאני עוד מודה לאותו מעסיק.
שרק נהיה טובים וניצור חברה טובה יותר.
תודה על מילותייך דארלינג. אחלה שבוע.
דיאנו'ש,
.
מאמי, אמרתי לך כבר עשרות פעמים -
אנא, אנא, אנא - השאירי קרחונים לפני שאת
עוזבת את הפוסט....באמא'שלי אני נמס כאן
מהמחמאות :)
תודה אהובה שלי. שבוע מדהים כמוך.
יפה שכמותך,
.
נוכחות אחת קצרה שלך בין מילותיי
סוללת לי אלפי ק"מ של דרך מוארת :)
תודה דארלינג.....שבוע מתוק.
ניתי
תעשי לי מקום לידך.. נו זוזי קצת
מצטרפת אל מילותייך לצ'רלי
ישראל שנות ה 2000 ועדיין בושה לשמוע ולהאמין שיש ניצול שכזה
ואתה יקירי - ייחודך באישיותך המדהימה והעצומה
מחזקת אותך ושולחת לך חיבוק
להמשך דרכך האמיצה.
נשיקות
אייל יקר,
שהדרך תמשיך להאיר לך פנים :-))
שבוע קסום
קסומה שלי,
.
בכל תגובה שלך את אומרת משהו חדש, ממש כמו שבכל פוסט שלך
את מעבירה בי תחושות חדשות. אז אל תחששי שיגמר לך (מה גם
שמותר לך למחזר את עצמך מדי פעם את יודעת) :)
קסם לי המשפט שמירקרתי. אוהב לא פחות ומודה עלייך.
שבוע מבורך }{
ניתי,
.
כזה אני, תמיד תר אחר הכוכב המנצנץ בשמיים
החשוכים :)
המון תודה מלאכית. מקווה להנחיל ולו מעט מתובנותיי
אם לא מהאומץ שלי.
שבוע מדהים.
dati-g,
.
לא כל בורות מתקשרת לפשע, לעתים הוא נגרמת
עקב חוסר בקיאות בעובדות הקיימות. אבל אני בהחלט
מסכים עם המשפט שמירקרתי.
מלבד החובה להנחיל השכלה לאותם בורים, הם צריכים
להיות מוכנים לקבל את ההשכלה הזו, שכן אם לא - זה
באמת פשע אישי.
המון תודה והמשך יום נפלא.
כ"כ כ"כ נכון....
אורית תודה על המילים האלו שהבאת
כ"כ מדוייקות וצורבות
אך לצערנו כ"כ נכונות
ואתה...כן אתה מה עוד אומר עליך שלא אמרתי
אוהבת אותך על מה שבך ומתגלה כל פעם מחדש
הלוואי ותוכל ממקומך להטמיע מעט שהוא כ"כ הרבה
ולגבי הספר אין לי ספק בכלל....
נשיקות גדולות אלייך
שבוע נפלא
}{
נתון באמת מזעזע, יפה שבכל זאת אתה יכול לצאת מהנקודה הנמוכה ולראות את הטוב שבכל זאת העבודה ההיא נתנה לך. זה אחד מנקודות האור היפים בך.
יפה שאתה נותן את האפשרות לבטא את תחושות האחר, אין צורך למחוק פוסטים אלא אם יש בעיות משפטיות.
צ'ארלי, יופי של פוסט מקצועי ואישי, זה יתן הרבה לאנשים, הלוואי גם את האומץ שלך.
תמשיך כך!
אוריתי,
.
נכות מחשבתית היא אכן הקשה וההרסנית יותר
מכל נכות פיסית.
ואני ?
אני אדם שבחר לחיות את החיים לאחר שנים ארוכות
בהם הם חיו אותי.
תודה אהובה. שבוע לוטף.
בלובלו יקר,
.
הלוואי באמת ואנשים ישנו כאן גישה.
ואני לא מדבר רק על בעלי מגבלה - אני מדבר על
נשים בהריון, אנשי גיל הזהב, עובדים זרים ועוד
לא מעט אנשים מן השורה שמנוצלים או שזכויותיהם
מופרות.
בדומה לך ידידי, איני טיפוס שיוצא להפגין, אני גם לא
חושב שזו הדרך. אבל מחאה אני כן מביע - אם זה כאן,
דרך מילותיי, ואם זה דרך הרצאותיי.
המסר עובר כאשר הוא מועבר בדרכי נועם ולא בדרכים
מתלהמות. זו דעתי לפחות.
מילותיי תמיד מוארות בנוכחותך....תודה ויום נעים.
אנימל יקרה,
.
התודה היא לך. תגובות כמו שלך מדרבנות אותי
להמשיך ולכתוב, ולחלוק עמך כמו גם עם שאר
חברייך - את תובנותיי.
שבוע מדהים.
פיה טובה,
.
איני נוהג לשלוח את תכניי ברשימת תפוצה. תמיד
דגלתי בספונטניות ואיפשרתי לחבריי לקרוא אותי
בשעה שהם משוטטים בין אלפי הפוסטים.
אך ההיי סמוכה ובטוחה שאני מעלה את הנושא החשוב
הזה בכל כנס חברתי שבו אני מרצה.
תודה ושבוע מדהים.
תמי,
.
כאשר אני מציג פוסט ברשת חברתית, אני לוקח בחשבון
שהמון אנשים יחשפו אליו, חלקם אנונימים לגביי, וחלקם
האחר - מכיר אותי בצורה זו או אחרת.
אם מראש אינך רוצה לחשוף את תכנייך - הרי שיש לך
אפשרות להגביל את הגישה לקוראי הבלוג שלך.
זו רק עניין של בחירה....להישאר נאמנה למילים שאת מבקשת
להביע או לדפוק חשבון לכל העולם ואשתו.
אם חלים בנו שינויים, אז אין דבר נפלא יותר כמו להביט על פוסטים
שנכתבו בעבר - ולראות את ההתקדמות שלנו מהיום בו הם נכתבו,
זוהי הפרספקטיבה עליה אני מדבר.
המון תודה על מילותייך המפרגנות....אחלה שבוע.
ענת,
.
ההערכה העצמית מתאפשרת כאשר האדם מקבל
תגמול נאה בעד כישוריו. אם הוא מופלה רק בשל
היותו נכה - הרי שההערכה העצמית לא מחזיקה
מעמד זמן רב. ואני מדבר כמובן על נכים שנותנים
את אותה התפוקה בדיוק כמו כל אדם רגיל.
אם הוא מראש מגיע לעבודה בידיעה שמשרתו היא
סוג של התנדבות - אז סבבה. אבל אם הוא מגיע מחוסר
ברירה, משום שרק כך הוא יוכל לרכוש ניסיון - הרי
שיש כאן ניצול שגורם כאמור להערכה עצמית ירודה
ואף שלילית.
תודה על נוכחותך ושבוע מדהים.
ברגע הזה,
.
המתכון הוא לא אינסטנט פודינג.
מדובר בתהליך לא קצר אשר במהלכו את מאמצת
מודעות אישית כדרך חיים.
מדובר בשפה, בהבעה, במחשבה, באמונה, בכוח רצון,
ובשאר דברים שאני מעביר בהרצאותיי ובאימונים אישיים.
אם תרצי - דברי איתי בפרטי ואשמח לספק יותר פרטים.
תודה על נוכחותך בין מילותיי. שבוע מדהים.
לימונית,
.
מרתיח זו מילה עדינה :)
אבל כמו שאמרת, שמח לא פחות על שבמבט לאחור -
זכיתי להשכיל ולאמץ תובנות אשר הפכו אותי למי שהנני
כיום.
המון תודה ושבוע מדהים.
איריס שלי,
.
המון תודה על מילותייך הטובות.
אנחנו אכן נמצאים במרחק שנות אור בנושאים רבים
אחרים. הנגישות והתעסוקה הם רק קצה הקרחון.
לצעוק איני יכול לצערי אך אם תרמתי במשהו - הרי
שכבר היה שווה לזעוק בלחש את מחאתי.
קסם של שבוע.
נכות מחשבתית היא הקשה והמסוכנת מכל
חבל שכה רבים לוקים בה.
ואתה , אתה דוגמא ומופת לנצחון הנפש את הגוף
הלוואי והמילים האלה יפלו על עיניים ואוזניים קשובות של אנשים שיכולים לשנות ולעשות מעשה..
צר לי שאני אחד מבין רבים כאן שיכולים לגלות אמפטיה,
אבל לא מסוגלים לעשות דבר כדי לשנות את המצב..
הבושה הזאת חייבת להשתנות אחת ולתמיד!
אייל יקר,
תודה על פוסט נוסף
מלא בתובנות .
היכולת שלך לשתף אחרים
היא מדהימה לכשעצמה.
תודה מלב
ושבוע קסום
זאת לא הדרך אבל קטונתי, בהצלחה לך בכל מקרה...
(אם תרצי לדבר בכ"ז, אני פה, אני קצת (ממש טיפה) מהתחום ומבינה יותר ממה שנראה, אעזור במה שאוכל במידה ואת רוצה לקבל עזרה)
עזבי אותך מהעצב המלאכותי הזה. לו ראית את בני, היית חושבת שזה בן עשירים.
והוא מבסוט מהחיים. יש לו אוכל בשפע, ביגוד יפה, קורת גג, ספרים, משחקים, מחשב וסלולרי דור שלישי. ועל כל זה אני משלמת מהמשכורת העלובה שלי.
ולגבי השאלה החודרנית שלך, למה ילדתי. אשיב גם כן בכנות: כי אני לא רוצחת. כי לא רציתי לעשות הפלה. כי ריחמתי על יצור חי. OK?
ובכלל, הבה נסגור את הדיון. זה לא הבלוג שלי פה.
אשמח גם אם אייל ימחק את התגובות שלי.
עצוב לי בשבילך ואני לא מכירה אותך.
אבל הכי עצוב לי על הבן שלך. לאן הוא יגיע בחיים אם זאת צורת החיים שאת מנחילה לו?
אני לא מתיימרת ללמד אותך איך לחנך את ילדייך, אבל את אמא עם אחריות, את צריכה לעשות את כל שביכולתך כדי לתת להם חיים טובים, אחרת למה טרחת והבאת ילד לעולם מלכתחילה?
סליחה על הכנות.
לענייננו: גם בתגובה הראשונה שלי אמרתי ששכר כזה לא מוצדק.
ולגבי המשפט האדום:
fuck it
ממילא אין לי מה להפסיד
Be carefull what you wish for,
It might come true!
לעניינינו: מדובר בנכות שמאפשרת עבודה ושוכרים נכים לעבוד אותה רק כי "הם כוח עבודה זול".
זאת הכוונה.
יש אנשים עם סוגים שונים של נכות. וביניהם יש כאלה שאין להם אפשרות פיזית לעבוד. פשוט אין!!!
אני גרה ליד בית חולים שיקומי לנוער. ורואה את החבר'ה במצב פיזי שלא מאפשר שום עבודה.
ואפשר להיות בטוח שאם למישהו מהם כן יתמזל לעשות עבודה כלשהי, הם יהיו מבסוטים לעשות אותה גם בלי שכר.
ואת/ה יודע/ת מה?
הייתי שמחה מאד להיות נכה ולקבל קצבה למחייה. לפחות יהיה לי זמן ללימודים לבילוי עם הילד שלי. כי העבודה המחורבנת שאני עושה וקורעת בה את התחת יום שלם ומקבלת עליה 2500 ש"ח בחודש, כדי לפרנס את בני, תופסת לי את כל הזמן, אין לי זמן לחיים נורמאליים.
תיקון: אננים=אנשיםאם אדם נכה עובד?
את מקשיבה לעצמך?
טוב, אני לא אתעצבן.
(שאנטי שאניט אוםםםםםםםםםם)
אני פשוט אגיד לך דבר אחד: כמו שאת היום, שימי את עצמך במקומם (של הנכים).. במה הם שונים מאיתנו?
במה בחורה נכה, עם אותה הכשרה כמו שלך ואותה תפוקה (אם לא יותר) שונה ממך?
למה שתקבל שכר נמוך משלך?
למה מראש צריך להיות לה חוסר ביטחון (מה שהחברה היום, מסתבר, אננים שחושבים כמוך, גורמת להם)
הודעה מאוד מכעיסה ומצערת כתבת.
(אני מקווה שאייל סולח לי, אני לא באה לסנגר עליו או על כל נכה אחר באשר הוא. פשוט התעצבנתי, הווריד השמינית מרוקאי שלי התעורר למראה הבורות)
תודה וסליחה.
צריך לפנות עם הפוסט הזה
לכל חברי האתר ,
אולי זה ישנה להם קצת את צורת המחשבה,
אנשי עסקים אשר יש באפשרותם להשפיע,
אחד הדברים היפים שבך (ויש בך כל כך הרבה טוב ויפה)
הוא חומר המחשבה שאתה מחלק לנו, הקוראים.
האפליה הקיימת -מקוממת אותי כל פעם מחדש.
כל אלו המפלים צריכים להתבייש בעצמם.
מי אנו שנחנך אותם?
לגבי פרספקטיבה -
במהלך מחזור החיים שלנו, אנו ממלאים את השק שלנו בחוויות שונות.
על פני רצף הזמן, חלים בנו שינויים, אנו מכירים אנשים שונים וכו'.
האמת המסופרת באמצעות פוסט, משתרעת על פני רשת חברתית רחבה מאד.
לא בהכרח קיים הרצון שאנשים מהעבר שלנו יחשפו לחוויות אותם אנו חווים בהווה.
אייל,עכשו שברתי שיא באורך תגובה שנתתי לפוסט עד כה!
היי אייל. גם לי המצב הזה נראה דואלי.
מחד, השכר הנמוך כל-כך אכן לא מוצדק.
אך מאידך, אם בן אדם נכה עובד, זה מוסיף להערכה העצמית שלו. ואם יש לו אמצעי מחייה, כגון כל מיני קצבאות, העבודה היא יותר בשביל הכיף, מאשר בשביל הרווח.
ולגבי מחיקת הבלוגים, אני עשיתי זאת מספר פעמים. בעיקר כשהייתי בדיכאון. לא בגלל שהתביישתי בעברי, אלא בגלל שרציתי להתחיל מדף נקי. גם זה קורה.
להיות נאמנים בראש ובראשונה לאמת שבאה מהמקום היותר עמוק שלכם - גם נותן פרספקטיבה. לעולם אל תתביישו בעבר שלכם.
הכל עניין של אמונה - אתה אומר
להאמין בעצמנו , ביכולת לשנות ולהשתנות .
להאמין בחיים עצמם .
תודה על המסרים הכל כך חשובים .
עכשיו ברור מה רוצים לאכול , אבל מה המתכון לאוכל עצמו ?
איך האדם לומד להאמין בעצמו ובחיים ?
פשוט ניצול מחפיר שמרתיח את הדם.
אני שמחה שבכל זאת, במבט לאחור, השכלת לגלות מכל העניין הזה תובנות לחיים שחישלו אותך והפכו אותך לחזק יותר.
ישר כוח והמון בהצלחה :-)
איילי,
חשוב ונהדר שכתבת את הפוסט הזה.
אנחנו נמצאים כחברה במרחק שנות אור בנושא הנגישות בתחום התעסוקה לבעלי מוגבלויות, וגם בתחומים נוספים...
חשוב לצעוק ולמחוא ובשום פנים לא להשלים עם זה.
ולך כוכב מיוחד על הדרך שעשית!
גאה בך!
שאפו מתוק!
אוריתי,
.
אכן, כברת דרך בהחלט לא מבוטלת, אך היום,
כאשר אני מביט במי שנהייתי לעומת מי שהייתי -
אני גאה בעצמי.
מכאן גם נוצרה שליחותי. משום שאם אני יכולתי
לשנות גישה, לקבל אחריות ולמנף את חיי בזכות
כלים בסיסיים המצויים אצל כולנו - כל אחד יכול.
הכל עניין של בחירה, רצון ונכונות.
תודה על מילותייך וסופ"ש לוטף.
אוףףףף שכמותך,
.
אכן כן יקירה שלי, הם באמת צריכים להתבייש
בעצמם על ההבדלה המחפירה הזו שהם עושים
במודע.
לא קל לוותר על האגו, אבל ברוב המקרים התוצאות
יכולות להיות מדהימות. הכל עניין של גישה והשקפה.
להצדיע לי ?! אין צורך חברה שלי. אני סה"כ אדם פשוט
שבחר ללמוד מהחיים לאחר שהבין שרק שם, יקבל את
השיעורים החשובים באמת.
תודה על מילותייך ושבת קסומה.
עשית דרך כבירה ומרשימה .
כשאני קוראת אותך
בטוחה בתועלת
שתביא מכאן ,
מכתיבת הספר
לאחרים ...
יישר כוח !
וואו, שיתביישו בעצמם כל הבוסים שמעיזים לתת כאלה משכורות ללא קשר לכישורי האדם והתאמתו לעבודה אלה סתם ככה בגלל שהוא נכה וגם ככה מקבל קיצבה ואין לו הרבה אפשרויות תעסוקה רק מתוך מחשבה שעוד 15 שנים הוא יודה להם על הניסיון, 4 חודשים חינם, מצדיעה לך אייל על זה שוויתרת עיל האגו והלכת על זה.
אתה לא מאלה שניכשלים לעולם, גאה בך על הכל, בעיקר על הגישה.
אפי,
.
המון תודה על מילותייך הטובות.
קסם של שבת.
יופי של פוסט,
יופי של תובנות
ושיהיה לך יופי של סופשבוע...