התרומה העיקרית של שרית לחיי, היא שבזכותה אני מרגישה שאני מסוגלת להשיב על השאלה: "מי אני". שרית הפגישה אותי עם עצמי.

תרומתה של שרית לחיי איננה שונה מתרומתה של אימי. זו ילדה אותי פיזית, וזו רגשית. אינני אותו אדם. באמצעות שרית נזכרתי במה שידעתי תמיד: שלעולם הזה אין גבול. למדתי משרית לפענח את המסרים שהעולם מעביר לי, ולחזור אליה כשאני זקוקה למצפן.

שרית נכנסה אל חיי, כשהייתי בשלה לעבוד על שחרור היצירתיות החסומה שלי. כמי שעוסקת בטיפול, היה לי חשוב לקבל אישור על המקצועיות של שרית מחברה פסיכולוגית קלינית, שהשתתפה בקבוצה בהנחייתה. קיבלתי.

הגעתי אל ביתה, הסברתי שבאתי "לעבוד על היצירתיות". שרית, בדרכה הישירה, אמרה לי בפשטות: "שטויות. באת כי את יודעת דברים בעצמך". וזה היה נכון.

שרית פתחה לי דלת אל עולם חדש ועמוק, שלא ידעתי כמותו עד לפגישה איתה. עולם טיפולי, שבו המטפלת פוגשת את המטופלת לפני ולפנים, רואה את האובייקטיבי ללא קשר לדיווח הסובייקטיבי.
מרחב טיפולי, שבו יש מקום לאמפתיה אבל אין מקום לטיוח. לא בנוקשות, כי אם מתוך התאמה ליכולת המטופל (או התלמיד, בלשונה של שרית). ואני יכולתי.

הרגשתי שאני יכולה לבטוח בשרית, להתמסר אל תהליך העבודה המשותף. זה לא היה קל. אמירות כמו: "הקול המונוטוני שלך מסתיר את האמת. אני לא מאמינה לך" היו מדוייקות וחדות כתער. אהבה גדולה ואמיתית, חום וחיבוק, אבל גם חומות שלימדו אותי לשמור על גבולות, לא להפוך תפקידים או לנסות להיות "חביבת המורה", כפי שהורגלתי בעברי. בכל מקום שבו "זייפתי" שרית קראה אותי לסדר.

הפסיכותרפיה הקונבנציונלית נתקלת בקשיים בשני שלבים:
א. המטפל תלוי בדיווח הסובייקטיבי של האדם, ואין לו יכולת לדעת מהי המציאות מחוץ לחדר הטיפולים.
ב. המטופל מתקשה לממש ולהגשים את התובנות החדשות, להפוך אותן להרגלים חדשים ובריאים.

לשרית מענה מלא לשני הקשיים. תהליך העבודה איתה מורכב מיכולתה לראות את האדם העומד מולה ומיכולתה להגדיר את העבודה.
א. היא רואה ויודעת את האמת. מטופל שאיננו מתנגד שומע את המציאות משתקפת דרכה.
ב. היא נותנת תרגילים, שמאפשרים לתלמיד להפוך לקונקרטי את הידע המופשט. עבדתי המון: באמצעות קבוצה שנפגשה בים, ללא "בית" חיצוני, למדתי שהבית הוא מה שאני בונה בפנים, ולא איפה שאני חיה בחוץ. באמצעות שימוש בצבע (בלבוש, ציור ואפילו אוכל), יכולתי לתרגל הכנסת אנרגיה מסויימת.

לאורך שנות העבודה, חשפנו שכבות עמוקות יותר ויותר. לא ברובד האישיות, כי אם ברובד הנשמה. גם זו יכולת ששמורה לשרית, וכמעט ואיננה מתקיימת בשדה הקונבנציונאלי. שמנו סימני שאלה על רבות מההתנהגויות שלי: הצורך לטפל, להיות הכי מוצלחת, הכי מוסרית, הקשר שלי עם בעלי, ילדי, הורי ומטופלי... לא השארנו אבן על אבן. הכל נבדק ונבנה מחדש, במקום המדוייק יותר.

שרית יודעת גם לשחרר. להגיד שמספיק. שהגענו למקום הנכון, שצריך להמשיך הלאה מחד, או שהטיפול איננו יעיל, מאידך. זה לא מובן מאליו, בעולם שבו לא תמיד טובת המטופל עומדת לנגד עיני המטפל (כל פגישה טיפולית עולה 300-500 ₪...)

לאורך השנים, ויתרתי על הנסיון להכניס את הטכניקות הטיפוליות של שרית לתוך סל הכלים המוכר לי מהאקדמיה. יש שיקוף ופירוש, אמפתיה ועימות, גבולות וסטינג טיפולי אבל כל אלו מתגמדים לעומת יכולתה של שרית לראות את האדם העומד מולה ולתרגם עבורו את המציאות. היתר תלוי בו ובמידת ההתמסרות שלו לתהליך.

חיבוק ענק,

תמר