ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
יש ריח של סתיו באויר. השבוע, האחרון לחודש אוגוסט, ירד כאן גשם. תנועת המגבים הקצובה על שמשת המכונית חרגה כהרגלה מקצב המוסיקה שברדיו. האויר הקר שברכב יחד עם האפור המלוכלך שבחוץ סיפרו שקר מתואם על חורף שבדרך. אנשים תירגלו הליכה מהירה אגב דחיסת הראש בין הכתפיים, בדמיונם הקולקטיבי קרעי מחשבות על מפלס הכנרת ועל כביסה שנשכחה בחוץ.
עץ הגויאבות בגינתהּ של חברה התברר כקורא נלהב מדי של לוח השנה, והחל לתת פירותיו. גם הרדיו, כמתברר, משווע לטיפה של אויר סתוי קריר, ובהפניית עורף למציאות מרבה בגיטרות אקוסטיות בליל שבת. והעץ והרדיו, כמו אהוב שיוצא לחלון מתוך אמונה ילדותית שעצם המעשה יקרב את בואה של נערתו, זה וגם זה מבשרים את בוא הסתיו בהיפוך של סיבה ותוצאה. ובינתיים, מישור החוף מתעלף בלחות הכבדה, פנסי הלילה מתהדרים בהילת-ענן של אויר רטוב, ובבוקר השמש חורכת את הארץ עד שלפתע ענן נדהם מסתיר את פניה וגשם חם שוטף את המדרכות.
יש משהו זר בתחושת הסתיו שמתחילה לזחול. אדם זר אצל עצמו, הופך דפים אחורה בלוח השנה כלא מאמין שאוגוסט נגמר, הופך דפים קדימה כדי לתכנן את זמני תשרי שלו, המכונים "החגים". כי אותם "חגים" הם שיבוש-הזמנים המתוק ביותר בלוח השנה, שנה אחרי שנה, מגיעים תמיד כאילו-בהפתעה, וכתמיד הקריאה הסקרנית-דרוכה של לוח השנה - האם גם הפעם יפלו החגים על סופי השבוע, ושוב יצבוט בלב הבזבוז הקטן הזה?
אדם זר אצל עצמו בתחילת הסתיו. יושב בגינה באפס-מעש, מנגן קצת על גיטרה, מסתובב ברחוב מתחת לפיקוס הדביק, קונה עוד עיתון גרוע בקיוסק השכונתי, תחושת התקווה וההתחדשות של שנים קודמות מתחלפת בסתיו הזה בעייפות גדולה, אינרציה, השלמה.
אדם זר לעצמו בתחילת הסתיו של סוף הקיץ. מתקין את מיטתו באיטיות ובכוונה רבה. השעון והרדיו לועגים לו, הם כבר עמוק בסתיו, ומבעד לחלון הפתוח עולים קולות העיר בלילה, מזכירים לו את השיר הישן של הרולינג סטונז, זה שהוא לא הבין פעם, ועכשיו כבר כן.
קצת יהודה עמיחי לסוף הקיץ.
על האדם הזר לעצמו בגן מוקסם:
בגן מוקסם בגן מוקסם יושב איש מפוכח חציו מואר, חציו שכח
אמו קראו לו מחלון של שינה אך הוא לא ישן ולכן לא פנה
ויצא לבדו אל מחוץ לגדר חציו הוא, חציו אחר.
ואהב סיפור אהבה מפורסם ומאז לא שב אל הגן המוקסם
וחי בטוב וחי בכאב ואם לא מת הוא עדיין אוהב
*
בית לקראת הלילה הזזה מתמדת של רהיטים בדירה הצרה. מקום ישיבה נהפך למשכב. משכב נהפך למזבח מזבח - למה שהיה
ובחלונות מונפים סדינים לבנים: כניעה ללילה, בטרם קרב. וכאחד אשר בעודו חי כבר קונה לו אחוזת קבר, אני כבר עכשיו אוהב את כל שנתן לי לאהוב בשעות הלילה ובלב המכפלה
*
ועל הסתיו בפריז.
מתוך שלושה שירים על הסתיו בפריס עלה אחרון, אשר נשר, יצג את האילן כולו. מילה אחת היתה במקום גופך כולו. עלה בנעלי דבק. ולא אדע. ומלתך בתוך ליבי. ולא אדע. .. בימים האחרונים של אלול חיי האחרים ובספטמבר הזהב, החזקתי פרחים, אשר רק ילדי המקום ידעו את שמותיהם ולא אני. .. ובחלונות הראוה ראו האנשים את בבואותיהם בין כל הדברים. כך אנו חיים: באמת ובמראה ובחלוף, בסתיו ותמיד.
וברקע, גיטרה אקוסטית של סוף הקיץ ברדיו. תודה רבה למיכל על המוסיקה.
ציורים בפוסט: רודי טרובה (Rudy Trouve) .
|
אוהד שקד
בתגובה על המדריך לחיים בעיר (5) , ברצלונה הנוזלית של גאודי
zsxmiki
בתגובה על שש סצינות סקס לא שגרתיות
rikyc
בתגובה על הדבק שמאחד את הלילה עם העיר
לוינה
בתגובה על רומא, בדידות (1)
shulamit
בתגובה על סיפור העין
sexatraf
בתגובה על מגלידות ועד סקס בבוקר - חמש המלצות חורפיות
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (71)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה שיר נהדר ... ולא הכרתי אותו!
הזכיר לי את Pyramid song .
תומיש
ליה
לפעמיםפה
JOY -
תודה !
(תומיש, אין כמו להיות זר בעיר אירופאית סגרירית) .
פוסט יפיפה. מרגש.
בא לי לנסוע קצת.
דווקא עכשיו
עת הופך סגרירי,
לצאת,
לנשום אוויר זר,
אווירה שונה,
קצת סתיו אירופאי,
לנסוע למקום-
בו אני זרה.
זה ממש מעבר לפינה, שרון.
סתיו זה באמת עניין למשוררים ולא לחזאים, כי מבחינתי עדיין קיץ מהביל, וחבל שמזג האוויר לא קרא את הפוסט שלך, כי בחוץ עדיין אוגוסט, חם ולח ולא מרחם ולא מנחם.
אכן, אדם זקן מה יש לו בקיציו ובסתוויו. גם אתה הופך לבן מאה בערך כשנראה הענן הראשון בשמיים?
ולתחושה הזו שאתה מתאר אפשר לקרוא פשוט "דכדכת חגים קשה". משהו שנע על הספקטרום שבין עגמומיות קלה שמזדחלת אל הנשמה, ובין דיכאון קליני חריף אם אופציה לאישפוזון חורפי. בקיצור: חרא. אבל השירים של יהודה עמיחי תמיד הופכים את החרא לדבר מה כמעט נשגב ומעורר בכי.
תודה רבה .
לא יודע מה קיבלתי, כי לא הגעתי למסיבה.
הכבישים הריקים של אוגוסט זה הדבר היחיד - היחיד - שטוב בחודש הארור הזה .
כן, אבל רק אחרי שהחמה צוללת לים.
וברכות על הזכייה בתואר "בלוגר מצטיין".
מה קיבלת? מה היו נימוקי ועדת הפרס?
איזה יופי
הכל.. שילוב התכנים
וכן, איך שמגיע הראשון לספצטבר, תמיד בראשון, כל שנה, מגיעה רוח קלה מהים ומערבלת את האוויר שעמד כבד בחלל ביתי בחודשי הקיץ ומסמנת את ההקלה הצפויה
אהבתי. אוהבת את הסתיו ואת מה שכתבת, ונכנסתי לאוירה הזו של סתיו עם המוזיקה שהכנסת,
התמונות ועמיחי. כמו שמישהו הזכיר אצלי: סתיו הוא לא רק עונה - זה מצב רוח.
כשמזכירים סתיו - זה מתקשר אצלי לריחות ולרוחות, למצבי רוח נוגים, לעצבות קלה ונעימה,
ואני כמלנכולית פסטורלית מתענגת במתיקות על העצבות הסתוית.
והנה עוד שיר שמכניס לאוירה הזו של הסתיו: NAT KING COLE - Autumn Leaves
תודה, ואני יודע שזה לא קשור בכלל, אבל -
אחלה ניק .
נו, אז ספרי לידיד שלך שכאן ירד גשם של ממש.
ועכשיו לכי לקרוא את י. עמיחי .
פוסט כתוב יפה. גם מרגישה קצת מוזר בשבוע האחרון של אוגוסט. מרגישים את הצינה המתקרבת של ספטמבר.
הנה, טל תיעדה את זה כאן :
http://cafe.themarker.com/view.php?t=474795
הבן שלך יותר חריף מיהודה עמיחי !
וזה מזכיר לי משהו של דוד אבידן (טוב, זה לא חוכמה. כל דבר כמעט מזכיר לי משהו שלו).
זה הולך ככה (אמיתי לגמרי) :
הקיץ חם
הקיץ חם
שועל שוטה
חמור חכם
(וכן הלאה) .
גדול! זוכר את זה. זה היה בתקופת נתניהו (כה תמימים היינו אז וכו') .
החצבים כבר פה. מחכה לנחליאלי.
סתיו. אני מרגישה אותו כבר שבועיים.
מזכיר לי את השיר האלמותי שכתב בני הסנטימנטלי, שהתבקש לכתוב שיר לכיתה א' נדמה לי, על בוא הסתיו. זה היה משו כזה:
בשדה פרח חצב
ולבי כה נעצב
שונא שבא הסתיו
רוצה עוד קיץ עכשיו
בארץ חזונו של הרצל אין סתיו.
יש קיץ, קיץ לוהט, קיץ מציק, חודש חורף, חודש חורף לא החלטי, חודש אביב, חודש אביב קייצי, ואז שוב קיץ.
הרצל המניאק.
הנה מצאתי:
http://www.youtube.com/watch?v=wbITddNvk_c
כמה מקסים כתבת ותסלח לי שלא קראתי את השירים של עמיחי וכו כי עשה לי מספיק טוב לקרוא אותך אז פסחתי ישר לתגובה.
לפני יומיים בשסביבות השעה 7 בערב עברה לפתע רח סתיו. אמרתי לשותף שלי הסתיו מגיע הוא הביט בי בתמהון..
גם בחנויות החליפו
את בגדי הקיץ בבגדי חורף
אבל בחוץ חם לוהט
ולחות כמעט תשעים ותשעה אחוזז
ראיתי נשים מודדות מעילים
במחירים של "ניו קולקשן"
ולא הבנתי.............
אז יש למה לצפות
אוהבת את הסתו
מחר, מחר. אחד בספטמבר. גן חדש, התחלה חדשה.
נכון, אבל ראית את הפוסט של נועה? זאת ההפתעה הנעימה שבגילוי עוד פיסת טבע או גינה חבויה בלב יציקת הבטון התלאביבית.
תדחי עוד קצת (את בטח לא יכולה). חם כאן עדיין בימים.
טיסה טובה.
איזה פוסט מקסים וכל כך אקטואלי.
מקסים מקסים מקסים.
כשאצליח להתגבר על הגשם המושלם של ניו-יורק באוגוסט, ולהבין שאני חוזרת לישראל המיוזעת, יהיה לי יותר קל לעלות על הטיסה הערב.
או שלא...
עונה יפה הסתיו, דווקא משום שהיא צמודה אל החום והלחות הבלתי נסבלים של חודשי הקיץ ובאה אחריהם ומאפשרת לנו להתאורר ולהתרענן לאחר הסיוט של יוני יולי אוגוסט.
עלי היא העונה האהובה ביותר בשנה - לא קרה מדי ולא חמה מדי וגם לא ראוותנית כמו האביב.
צנועה ושקטה.
ומכאן יופייה.
ריח הגויאבות - מזכיריר לי את ימי ילדותי כשעוד היה אפשר להנות מן הפירות האלה שכן כמעט בכל גינה היה מצוי העץ הזה.
כיום כמעט ולא נשארו גינות בגוש דן, רק קניונים. ומגדלי פאר. והמון חרטא.
נהנתי לקורא.
מעורר מחשבות והשראה.. צמאה להשראה .
תודה.
כרמית גליק
חברים,
רק עכשיו החופש הגדול נגמר, מה שאומר שהחופש שלנו מתחיל.
קיץ שמח לכולם. אל תמהרו להכריז על בו הסתיו.
פשוט מקסים.
זו כבר פעם תשיעית שאני קוראת.
ברוך הסתיו במילותיך, עמיר.
פוסט מקסים ומושקע,ציורים מקסימים,שירה במיטבה,ומוזיקה טובה....
למרות חום יולי אוגוסט,לא אוהבת סתיו,אבל לקרוא עליו זה ממש בסדר:-)
הסתיו יחלוף
החורף יעבור
ושוב יגיע האביב
והקיץ וחוזר חלילה
והימים יחלפו
והשנים יעברו
ואנחנו כאן.......................
איך נחיה?????????????????
איך יחלפו ימינו???????????
ושכחתי
המוזיקה נפלאה, לא מפליא שזו מיכל
הקטע של טים באקלי מעולה (ואני לא מעריץ של כל מה שעשה אגב)
אחח...
איזה כייף שהסתיו מתקרב לאיטו
איזה כייף שיש לך פוסט חדש ונוגה
איזה כייף שיש לך פוסט חדש על הסתיו הממשמש ובא מתישהו
גם כאן, במשך היום. בערב יש קצת הקלה.
עדיין מתניידת על אופנייך, בלחות הזו ?
רואים שאתה לא גר בתל אביב, בה הקיץ קופח במלוא עוזו.
את השמש שמסתערת וצולבת אותנו בקרניים חדות במין תוקפנות הלוהטת כמו אש
מתחילים להסתיר עננים. ברגעים הללו אני מרגישה חַיּוּת מחודשת.
את אשרת הפנים הנטושה והזועפת שנדבקו בה מהלַחוּת התלתלים, מחליפה שמחה ורעננות.אני אומרת שחילוף העונות והגעת הסתיו הוא סימן של בשורה מרגיעה. משפחתיות ולחלק זו בשורה שבהא במעטה סמיך ומעיק של בדידות.
מה שלא יהיה כולי מרוכזת בבואו של החורף הוא מאחה בי את הקרעים ומפנה מקום לתשוקות חדשות.העיר שלכם יפה מאוד מאוד באפור. יש משהו באפור שלה שמדגיש את הארמונות והנהר והגשרים.
(וגם - תראי מה כתבתי להדס למעלה. אצלכם יש סתיו אמיתי).
מוסיף לך כמה על "חצבים פורחים" -
לו ריד - September song .
נייג'ל קנדי (החנון שרצה להיות הנדריקס) מנגן את הסתיו מתוך ארבע העונות של ויואלדי.
בילי הולידיי - סתיו בניו-יורק .
מעולה.
ואני מוסיף עוד ציטוט מאותו המקור:
הרי זו עובדה ידועה - כאשר אך עולות החבצלות החיוורות לאורך החוף, כאשר שפת הים מתרוקנת מקייטנים, ומן העיר נעלמים בהדרגה זה שהולך עם גופיות בקיץ וגם זה שגלידה לא מזיזה לו - או אז מופיע במקומם, ממש עם ראשוני העננים, זה שאומר שאין בכלל סתיו בארץ; בעצם הופעתו הוא מאשר ומוכיח את כל מה שהוא מבקש לסתור! מפליא, לא?
עוד בטרם אכנס לקישורים - אתה בטח מכיר את זה שאומר שאין סתיו בארץ...
הנה דוגמית:
"...אבל הוא בשלו. שלא, שנדמה. זה רק דימוי, השאלה. אין זה אלא סתיו שאול - הוא אומר, בעוד היא מתעטפת בשַאל סתווי - רק תעתוע, רק געגוע, חלום כוזב על מחוז רחוק. בארץ יש למעשה רק שתי עונות, הוא אומר (אני שאלתי אותך, תגיד לי!) - חורף וקיץ; עונות המעבר הן רק פנטזיה, זיכרון אירופי... הכול לא מכאן, הכול מיובא, כמו עלי השלכת, כן, וכמו איב מונטאן ששר עליהם, וכמו פרוֶור וקוסמא, שכתבו את השיר, שאומר, את רואה - לא שכחתי את השיר ששרת לי... הסוּבֶניר, הזיכרון שנותר, ועמו גם הנוחם, החרטה; ורוח הצפון...
...ועוד מתחשק להפריך את כל התאוריה האווילית שלו בטיעון מוחץ אחד, טיעון שאין ממנו תקומה ואין עליו תשובה. לומר לו, נניח, בקנטור מנצח: אם כך, אדוני, אם באמת אין סתיו בארץ - אָז לָמָה זֵר סִתְוָנִיוֹת ֹשָלַחְתָּ לַיַּלְדָּה ֹשִלְֹשֹם?! אה?! הה-הה!
...ויבורך אפוא הסתיו - בחלונות, ובלבבי - הסתיו שמסלק את הטיפוס הזה מחוצות עירנו..."
(עלי מוהר)
אני מנסה להתחיל לחבב את הסתיו. באמת, אין ברירה, כי סתיו זה פחות או יותר המצב הקבוע כאן, עם הבלחות של חורף, קיץ ואביב (היום, למשל, היה כאן חמסין. אין לדעת מה יהיה מחר).
אני מנסה לקבל את העובדה שאפור הוא צבע, לא קל לי, אבל העיר הזאת באמת יפה באפור, זה עוזר.
אבל עם כל השנסונים ותוגות הסתיו, דווקא נזכרתי ב"כבר הסתיו עכשיו" של תיסלם וגם ב"כמעט סתיו" של גידי גוב, עם גיטרות וקצב ורוקנרול וחיים חדשים ולא רק עצב ושלכת.
יש כבר חצבים
וכן, גם כאן אצלנו, בתוך המרק,
בערב
היו כמה רגעים שיש בהם נגיעות נוצה של סתיו.
תודה, עמיר.
עכשיו, שקראתי שוב (געגועי לסתיו), ונכנסתי ללינקים, החוויה שלמה.
וטים באקלי - אלוף!
יש לי לפחות 4 תקליטים שלו. תענוג.
אחזור לקרוא את הרשומה עוד כמה ימים, ואז אולי אאמין
שהסתיו ניצב לפתחנו,
בחום האימים ששורר לילות וימים
והמזגן בשיא כוחו עובד ללא לאות
אשרי המאמין שהסתיו על סף דלתנו
תודה על השירים, הציורים והמנגינה
סתיו ? פה ? אצלנו ?
זאת בדיוק ההשראה לפוסט הזה (רואה את הקרדיט בסוף הפוסט?) .
אני מקנא מאוד בסתיו שלכם, שהוא סתיו אמיתי וארוך עם גוונים ושינויים של צהוב וכתום וחום, ושמש ששוקעת מוקדם ולילות קפואים.
I'll drink to that
(אבל ב- off license , לא בפאב) .
נפלא...וגם אם לא ממש מרגישים את הסתיו, לא משנה כהוא זה.
הפוסט שלך עושה לי את זה. יפהפה.
ממש אהבתי את הפוסט הזה!
למען האמת, אני מתגעגע לחורף, כי אין בארצנו סתיו אמיתי... ישנם ימים שנכללים אצלנו בחורף שמזכירים איך סתיו אמור להיות, ובאמת קיים באירופה...
תודה
שי
הגיע.
תודה :)
כתוב מאוד יפה
אבל, ברחוב ( שלא לדבר בארץ) שאני גר בו הסתיו עוד רחוק. יש עוד את עד סוף ספטמבר ולעתים לתוך אוקטובר שאפשר להגיד ריח סתיו.
הסתיו כאן התחיל כבר לפני כמה שבועות, בעדינות אך בגלים, ועם כמה ימי גשם, וימים ממש אפורים.
אנחנו מסתכלים בלוח השנה, ביומנים, ולא מאמינים לא רק שהקיץ נגמר, אלא שכל הזמן הזה באמת עבר...
מבקשים משלוח של יומן מארץ הקודש כדי שיכלול את ה"חגים והמועדים" שלנו, וימשיך לסדר לנו את השבועות בסדר המוכר (להתחיל את השבוע ביום שני כבר כנראה לעולם לא יהיה לי טבעי).
תודה על המילים והמחשבות, שכל כך מתאימות.
אתה יודע, אני מרגישה שאני צריכה לחזור ולקרוא את הפוסט הזה כמה פעמים .הוא עשיר ומלא אווירה.
הוא גורם לי להרגיש כמו אחר צהריים שלפני ערב חג. עוד רגע ואני מוציאה את החולצה הלבנה מהארון
מאד חגיגי
וגם הוא גרם לי לחשוב על עגנון דווקא.
וגם ההפניות המוזיקליות מעודנות ומענגות
וואו, מרוב ווישפול טינקינג התחילו להתאבך עננים ולהקוות טיפות גשם על החלון...
(או שזה רק המזגן, שוב)
יגיע, יגיע. תודה על הניחוח הקל.
מחכה לקרוא, נועה.
תודה,
שי, בלאק, נועה, סקארלט, יאיר, חיה, מיכל.
זה לא בדיוק פיקציה או זכרון מושתל - זה יותר wishful thinking .
יופי של פוסט.
אני, לפחות לפי ההתכנסות הפנימית, נמצאת עמוק בסתיו.
כי באביב ובקיץ הכל נפתח עד חשיפה מוחלטת, ובסתיו, החלונות הפנימיים מתחילים להסגר.
אחד המשובחים שלך, ללא ספק.
כאמור, הכל פיקציה
אבל אם כבר, אני עם חלפי:
סתיו יהודי בארץ אבותי
שולח בי
רמזי אלול.
כבר משתגעות בי קצת
הציפורים הקטנטנות שורקות העצב
של יום הכיפורים.
לפחות בלבנט זו עונה מדומיינת, עם הרבה מאד פי אר וזכרון מושתל ממקומות זרים ורחוקים. אבל הדמיון הזה הוא יפה ונוגה, ולא מזיק לאף אחד, אז שישאר.
אם כבר עמיחי:
אלול בעין כרם,
עננים ראשונים
הדכדוך העמוק של רות
עכשיו שוב
חומות ומדרגות מטפסות בלי להגיע
הגפן ריקה ומאושרת
לא למות עכשיו
ובחוץ גועש שוק סוף הקיץ
למרות שלי עלה בכלל שיר של נתן יונתן:
כל קיץ קורה דבר מה
ואף שכאילו כלום לא השתנה
מעונה לעונה הלב יותר נכנע
לפיתויי הליל של האדמה
ועל השיר האחרון בוא יבוא פוסט.
תודה. זה היה יפה, הכול, הכתיבה האישית, הציורים, הסתיו...
הסתיו היא העונה האהובה עליי ביותר, וככה קראתי לבן שלי - סתיו.
עדיין לא מריח את הסתיו
לי לוקח עד אמצע אוקטובר לערך,
קצת לפני היומולדת שלי והגשם הראשון.
אני אוהב את השימוש ששאתה עושה בין
החומרים שלך שהם אינטואיטיביים, שיריו היפים
של עמיחי (הממוסמרים היטב כבר בתרבות העברית),
והיצירות החזותיות החופשיות. טכניקה מעורבת
שי