כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    דיפדופים

    17 תגובות   יום שבת, 30/8/08, 12:48

    ביום ראשון חזרתי מירושלים חולה. חטפתי וירוס. אלים, אך קצר השפעה. לא נעים לגור לבד כשחולים. ביום שני הוא כבר כמעט חלף אבל בגלל שהיתה לי אורחת לסיור מחסומים, החלטתי בכל זאת לצאת (וגם מפני שפגישות שאי אפשר היה להזיז ביטלו לי מחסומים בשבועות קודמים). אבל נשארתי בבית בהמשך השבוע ונתתי לעצמי פטור זמני מעבודה. חיטטתי לעצמי בספרים. חזרתי לספר של עזמי בשארה שקראתי מזמן. במיוחד לשני קטעים מתוכו. הנה -


    "הנהג אינו יודע לעולם אם יתבקש לפתוח את מכסה המנוע או את תא המטען, כשם שאינו יודע אם ידרשו ממנו הפעם לפרק את הגלגל הרזרבי או יורו לו לשוב כלעומת שבא לאחר ההמתנה הממושכת, כביכול הגטו נעל את שעריו והגיעה שעת השינה שלו לפי הוראת החייל אשר נטל לעצמו את תפקיד המורה ובכך הפך את התושבים לתלמידי בית ספר.

       מאוחר יותר, לאחר שנפוץ השימוש בחגורות נפץ, ולא היה עוד צורך בתיקים ובשקיות, הפכה בטנו של האדם לחשודה. כך, באופן בלתי צפוי ובלי שהיו מורגלים בכך, פיתחו האנשים מודעות לקיומה של בטנם. ההמתנה במחסום סיפקה להם שהות רבה להרהר בעגלגלות בטנם, שככל שגדלה כך גבר החשד שעוררה" (עזמי בשארה, כיסופים בארץ המחסומים, עמ' 39).

     

    " "אחורה!", צועק החייל לעבר הקהל, כל אימת שהקהל מתקדם כמה צעדים בשל הדחיפות, הצפיפות, הרצון להגיע אל הצל, או בשל המהומה. אותה מהומה השלטת בעת מפגש בין אנשים שלא נפגשו קודם לכן מעולם, במקום כה צר עד שכדי לעורר אותה די בהצבת דוכן חדש או במכונית הנעצרת באמצע הדרך כדי להוריד נוסע, או כדי לחסום את דרכן של מכוניות אחרות על מנת להגיע לפניהן אל התור, או כדי לבצע פניית פרסה באמצע הכביש.

       "אחורה" היא המילה המביאה לדחיפות בכיוון ההפוך לכיוון התנועה. כמה מלחמות הולידה המילה הזאת בין הנדחפים לאחור, הרחק מין המחסום, כשהם משתדלים שלא לאבד את מקומם בתור! כמה כפות רגליים ובהונות נמעכו תחת רגלי הנדחפים. כבר בהשמע המילה "אחורה" מתפשט כאב בבהונות, או שהן מתרוממות מיד כלפי מעלה בתנועה רפלקסיבית...

    כאשר מתחשק לחייל לשחק את תפקיד המורה והמחנך במחסום, או להשתעשע, או כאשר הוא רוצה לוודא כי המצב בשליטה, הוא צועק לאנשים "אחורה" בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ואינה משאירה פתח לוויכוח. הוא אוחז ברובהו כאילו היה מקל, ובעזרת הקנה משרטט קו באדמה:

       - "אם מישהו חוצה את הקו הזה, כולכם חוזרים הביתה".

       לפתע מתגלה הקו ששורטט ברובה האם-16 כי האדמה באזור זה נעשתה מדברית וחולית.

       באותו רגע, ללא אזהרה מוקדמת, הופכת העמידה בראש התור לקללה, לאחר שקודם לכן נחשבה ברכה. העומד בראש התור הוא כעת מגן הקו, ועליו להזהר שלא לדרוך עליו. לשווא יחפש המגן הקנאי, שאתרע מזלו לעמוד ליד הקו, הבנה מצדו של הקהל העומד מאחוריו:

       - "די, מספיק, אחים! מספיק!".

       - "חברים, יש כאן נשים, זה לא יפה. אלה האחיות שלכם. לא יפה".

       - "ינעל אביכם, איך אתם מתנהגים?".

       ואז, לפני שיעברו את המחסום ויגיעו הביתה, יהיה מי שירצה לבוא עימו חשבון, הוא מצטדק במלודרמטיות עקרה, מתחננת, ואינו שוכח להזכיר את הקורבן שהקריב למען הציבור, אשר החל להיראות כאספסוף בשל קו ששורטט בקנה של רובה:

       - "אתם חושבים שאני עושה את זה למען עצמי? הלוא זה עולה לי בבריאות. למענכם אני נמנע מלהתקרב אל הקו. הם רוצים לסלק את כולנו, אז די, תפסיקו לדחוף" (בשארה, עמ' 48-49).

     


     ביום שישי בבוקר הלכתי לשיעור יוגה. זה שיעור למתקדמים, וזה בהחלט פלא שהמתרגלים בקבוצה הותיקה הזו, שעובדת עם המורה שלי כבר חמש שנים, מרשים לי להצטרף. אבל בגלל שהייתי חולה והפסדתי את השיעורים הרגילים שלי, הלכתי.

       לגוף יש ריכוז אחר בבוקר. תרגול הפרנאימה שונה. הבטן מתהדקת אחרת באודיאנה באנדהה. אני עולה לשירשאסאנה (עמידת ראש). התאהבתי בתנוחה הזו. אני נכנסת אליה לאט, מתייצבת, בטן מוכנסת. נשארת בתוכה דקות ארוכות. 'הפוך' מעניין אותי. הריכוז בבטן מזכיר לי את בשארה. אני מזכירה לעצמי להניח לכל זה עד יום שני. ודקה אחר כך שוב. תניחי כבר, די. השיעור נגמר בעמידת נר (סאלאמבה סארוואנגאסאנה). עמידת נר ברגליים משוכלות בלוטוס היא מהתנוחות האהובות עלי ביותר. תענוג.

       עוד תנוחה אהובה - הצב. גם הפתוח (קורמאסאנה) וגם הסגור (סופטה קורמאסאנה). הצב נחשב לתנוחה קדושה עבור היוגיסטיים. בבהגוואד גיטה, הטקסט הפציפיסטי מתוך המהבאראטה, מסביר ארג'ונה לאל קרישנה מדוע הוא לא רוצה לצאת למלחמה. הוא אומר שם "כאשר, שוב כמו הצב הוא מושך את אבריו פנימה מכל הצדדים, הוא מושך את חושיו ממושאי החושים, ואז הבנתו נעשית מאוזנת היטב" (הבהגוואד גיטה, נאום שני פסוק 58).


    אצל פרופ' דוד שולמן מצאתי קטע שהקל עלי מאוד לפני שנה. הייתי אז מעורבת עמוק מאוד במשבר שפקד משפחה פלסטינאית באחד הכפרים בגדה. באותה תקופה הוציא שולמן את "תקווה מרה - מיומנו של פעיל תעיוש 2002 - 2006". נגעו לי במיוחד הקטעים שכתב מביתו. למשל, קטע שכתב אחרי שחזר מענאתה, שם עזר בבנית בית לפלסטינאי שמדינת ישראל הרסה את ביתו. הבדידות. הנה -

       "אחר הצהריים, ואני כבר בביתי בקטמון. הניגוד הולם בי: חזרתי לעולם הראשון, לרחוב מצוחצח עם בתי אבן ועצי ברוש. איש לא נראה בחוץ - אולי כולם שקועים בתנומת שבת - אבל המכוניות לאורך המדרכה מעידות על עצמן ללא מילים: על אנטנות רבות תלויים סרטים כתומים. שכני - רבים מהם, אולי רובם הגדול - מצדדים במתנחלים ובימין. הם לא מאמינים בשלום, וגרוע מזה, הם אדישים לחלוטין לגורלו של ערפאת מוסא, למשל, ולביתו. פתאום, כפי שקורה לי תדיר, מציף אותי גל של בדידות. לרגע אני שוקל להסתובב ולנסוע בחזרה לענאתא. שם יש לי חברים" (שולמן, עמ' 100).


    ואת הסיפור הזה קל להזכיר לי. ודאי בהקשר מחסומים. סיפר לי אותו לובסאנג, נזיר טיבטי. הסיפור על אנגולימאלה (שרשרת הזרתות) הוא אפיזודה בחיי הבודהה. עשיתי על הסיפור מחקר קטן, הצלחתי לאסוף יותר מעשר גרסאות. הנה קטע השיא של הסיפור בו מבין אנגולימאלה הרוצח כי הבודהה עומד מולו -

       "ובדיוק באותו רגע הופיע הבודהה לפני אנגולימאלה על דרך העפר המאובקת. בראותו את הבודהה התהפך מייד ליבו של אנגולימאלה והוא בחר להרוג את הבודהה במקום את אימו. הוא חשב לעצמו "כמה נהדר ובר מזל אני שברגע זה ממש מופיע מולי סגפן יחידי. למה שאהרוג את אימי כשאוכל להרוג את הסגפן? אתן לאימי האהובה לחיות, אהרוג את הסגפן ואחתוך את זרתו".

       הוא הרים את חרבו וחניתו והתגנב מאחורי הבודהה. כשהיה קורב דיו ביצע המואר מעשה של כוח על טבעי. הוא השתמש בכוחותיו הרוחניים כדי ליצור אשליה של עצמו צועד צעדים ספורים לפני אנגולימאלה. למרות שאנגולימאלה צעד במרץ הוא לא הצליח להשיג את הבודהה, וזאת למרות שהמואר הלך לפניו כשקומתו זקופה, צעדיו חינניים ובקצב רגיל בהחלט. אז החליט אנגולימאלה לרדוף אחרי הבודהה. אך עדיין לא הצליח להשיגו. אנגולימאלה קרא בקול לעבר הבודהה: "עצור סגפן! עצור!". בשלווה השיב לו הבודהה: "אני עצרתי מלכת אנגולימאלה, עצור גם אתה!" (התרגום שלי. עם הקפדנים והצודקים הסליחה). 

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/9/08 10:50:


      היי אהוד, כמה טוב שחזרת.

      בעניין ביטולי מחסומים. חכה לפוסט מאוחר יותר היום, על מחסום חדש (אני עוקבת אחריו בשבועות האחרונים. רוצה לראות פעילות רציפה לפני ההכרזה על לידתו. נראה מה יהיה מאוחר יותר היום).

        1/9/08 10:32:

      צטט: אריה עמיחי 2008-08-31 05:02:02

      צטט: יערת דבש 2008-08-30 21:39:43


      תודה רבה - שמוליק, אפרת, מרב.

      (הפוסט הכי ארוך שיצא לי. מתנצלת. הבאים יתקצרו).

       

      חס ושלום להתנצל - ארוכים כאלה, ועוד יותר, ומצידי גם בתכיפות גדולה יותר, הכל לפי יכולת לפנות זמן.

       

      הנושא חשוב מכדי לדחוס אותו לקפסולות שניתן לבלוע באותה מהירות שאפשר לשכוח.

       

       חסר לך שתקצרי. זה יחסר לי. מצטרף למשפט של עמיחי על הקפסולות.

        1/9/08 10:29:

      כתבת:

      "ביום ראשון חזרתי מירושלים חולה. חטפתי וירוס. אלים, אך קצר השפעה. לא נעים לגור לבד כשחולים. ביום שני הוא כבר כמעט חלף אבל בגלל שהיתה לי אורחת לסיור מחסומים, החלטתי בכל זאת לצאת (וגם מפני שפגישות שאי אפשר היה להזיז ביטלו לי מחסומים בשבועות קודמים)."

       

      נו, לא הבנת את הפתרון לבעית המחסומים? פשוט תקבעי עוד פגישות שאי אפשר להזיז, וכך, בהדרגה, יתבטלו כל המחסומים. הללויה!

        1/9/08 05:44:

      צטט: מרב1969 2008-08-31 13:54:25

      אז זהו שאל.
      בדיוק נכנסתי להוסיף שמתאים לך כל כך ללהטט מחשבה עם רגש.פתאום יש זויות נוספות והיהלום הופך למלוטש יותר.
      אל תתקצרי לנו.פלייייייז.

      מתקצרת בכל זאת, מרב. לא לכם. לי.

       

        31/8/08 20:07:

      צטט: יערת דבש 2008-08-31 18:42:16

      צטט: מרב1969 2008-08-31 13:54:25

      אז זהו שאל.
      בדיוק נכנסתי להוסיף שמתאים לך כל כך ללהטט מחשבה עם רגש.פתאום יש זויות נוספות והיהלום הופך למלוטש יותר.
      אל תתקצרי לנו.פלייייייז.

       

      מתקצרת. הולכת ומתקצרת. עד שאעלם.

      יערת....אפילו לא בצחוק.

       

       

        31/8/08 18:42:

      צטט: מרב1969 2008-08-31 13:54:25

      אז זהו שאל.
      בדיוק נכנסתי להוסיף שמתאים לך כל כך ללהטט מחשבה עם רגש.פתאום יש זויות נוספות והיהלום הופך למלוטש יותר.
      אל תתקצרי לנו.פלייייייז.

       

      מתקצרת. הולכת ומתקצרת. עד שאעלם.

        31/8/08 13:54:

      צטט: יערת דבש 2008-08-30 21:39:43


      תודה רבה - שמוליק, אפרת, מרב.

      (הפוסט הכי ארוך שיצא לי. מתנצלת. הבאים יתקצרו).

       

      אז זהו שאל.
      בדיוק נכנסתי להוסיף שמתאים לך כל כך ללהטט מחשבה עם רגש.פתאום יש זויות נוספות והיהלום הופך למלוטש יותר.
      אל תתקצרי לנו.פלייייייז.

        31/8/08 08:33:

      צטט: אריה עמיחי 2008-08-31 05:02:02

      חס ושלום להתנצל - ארוכים כאלה, ועוד יותר, ומצידי גם בתכיפות גדולה יותר, הכל לפי יכולת לפנות זמן.

       

      הנושא חשוב מכדי לדחוס אותו לקפסולות שניתן לבלוע באותה מהירות שאפשר לשכוח.

       

      היי אריה. כבר חשבתי שהלכת מעימי לבלי שוב. אנא אריה, שוב.

      בעניין אורך הכתיבה - בעבודתי אני מחויבת לכתיבה מהודקת וכזו הדורשת ריכוז מצד הקורא. הבלוג הזה נפתח גם כדי למצוא לי מקום לכתוב קצר ורפוי. וגם - אני מוצאת את האינטרנט לא מתאים לקריאה ולכן הקיצור.

        31/8/08 08:29:

      צטט: ארול זריף 2008-08-31 02:42:37

      זיקקת לי את השבוע החולף.

       

      שמחה להיות לך לעזר, מר זריף. אני טובה בזיקוקים.

      נסיתי למצוא עבורך תמונות מוצלחות של אסאנות הצב. לא מצאתי כאלו שהניחו את דעתי. חפש בספר. מומלצות. מזקקות היטב.

        31/8/08 08:20:

      צטט: מובי דיק 2008-08-31 00:10:40

      לכב'

      הגברת יערת הדבש

      כאן

       

      שלום יערת דבש

      ברשותך לא הבנתי מדוע נאספו זרתות והאם גם חיילי צה"ל עסוקים בכך או שאין קשר בין הדברים?

       

      בברכה,

      מ.דחיק 

       

      לכבוד מר. דיק

      אצל אכסנית יערת הדבש

      קפה דה מארקר

       

      אהימסקה, התלמיד החכם שנתקנאו בו חבריו, נשלח בידי מורהו לאסוף לו מאה זרתות (הגורו דקאשינה, מנחת המורה). המורה לא חשב שתלמידו החכם יסכים. כך הפך אהימסקה לרוצח המונים וכך זכה לשמו אנגולימאלה (אנגולי- זרת, מאלה-שרשרת). הנה תקציר (מקוצר מאוד) של הסוטרה אודות אנגולימאלה. הגרסא שונה מזו המוכרת לי.

       

      חיילי צה"ל מפתחים חיבה רבה למאלות ותכשיטים הודיים (ואף לומדים להכינם בסדנאות שונות) בזמן מה שנהוג לכנות 'הטיול הגדול'. אינני חושבת שיש להם קצה מושג מהי מאלה בזמן שירותם הצבאי. מדובר במופע המתגלה להם בהודו, ורק בה.

       

      בברכה,

      י. דבש.

        31/8/08 05:02:

      צטט: יערת דבש 2008-08-30 21:39:43


      תודה רבה - שמוליק, אפרת, מרב.

      (הפוסט הכי ארוך שיצא לי. מתנצלת. הבאים יתקצרו).

       

      חס ושלום להתנצל - ארוכים כאלה, ועוד יותר, ומצידי גם בתכיפות גדולה יותר, הכל לפי יכולת לפנות זמן.

       

      הנושא חשוב מכדי לדחוס אותו לקפסולות שניתן לבלוע באותה מהירות שאפשר לשכוח.

        31/8/08 02:42:

      "כאשר, שוב כמו הצב הוא מושך את אבריו פנימה מכל הצדדים, הוא מושך את חושיו ממושאי החושים, ואז הבנתו נעשית מאוזנת היטב"

       

      זיקקת לי את השבוע החולף.

      לכב'

      הגברת יערת הדבש

      כאן

       

      שלום יערת דבש

      ברשותך לא הבנתי מדוע נאספו זרתות והאם גם חיילי צה"ל עסוקים בכך או שאין קשר בין הדברים?

       

      בברכה,

      מ.דחיק 

        30/8/08 21:39:


      תודה רבה - שמוליק, אפרת, מרב.

      (הפוסט הכי ארוך שיצא לי. מתנצלת. הבאים יתקצרו).

        30/8/08 21:15:

      כאשר, שוב כמו הצב הוא מושך את אבריו פנימה מכל הצדדים, הוא מושך את חושיו ממושאי החושים, ואז הבנתו נעשית מאוזנת היטב" 

      כניסת האנרגיה פנימה- מרגיעה.
      יחד עם זאת לחיים יש את דברם.לא תמיד זה מסונכרן עם מעשינו.

       

        30/8/08 21:05:


      אשת חיל!

      רציתי להשאיר ריק - ואין מצב כזה.. לא ישלחו תגובה ריקה.

      אין לי מילים.

       

      אותי, המציאות זאת מפגישה עם הכאב, עם אוזלת יד של המערכת ושלנו כחברה,

      עם מוסר כפול בלתי נתפס.

       

      אני בדרך למפגש עם נשות החזון. ערביות, פלשתינאיות ( מקווה שיגיעו ) ועוד. רבות הדרכים לקרבה.

        30/8/08 16:22:

      אהבתי את הסיפור על אנגולימאלה.

      באחרים אין הפתעה.  יכול להבין את הנחמה וההזדהות שמצאת אצלם, עזמי בשארה ופרופ' דוד שולמן .

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין