| הנושא: בעד ונגד, מאת – יוסי קרמר. שאלה. מי בעד ומי נגד? תשובה. מהרגע הראשון שתינוק בא לעולם משייכים אותו לקבוצה או קבוצות מסוימות, אם זו דת, כת, עדה, מדינה ועוד, כדי שיהיה בעדנו, ורק שלא יהיה נגדנו. איך שהגענו, כתינוקות מבית החולים הביתה, כבר יש שתי קבוצות לפחות, אבא שהוא בעד ואימא שהיא נגד ו/או להפך, ואז מתחיל הסיפור אימא נגדי ואבא בעדי ו/או להפך, ואז מתחיל הפחד והבלבול לאיזה קבוצה אני שייך, של אימא או של אבא, ואם יש אחים ואחיות המצב מסובך הרבה יותר, ואז כבר מגיל צעיר אתה מתחיל ללמוד להיות אגואיסט, אינטרסנט ולעשות מניפולציות של בעד ושל נגד עם קבוצה זו או אחרת. מאוחר יותר בגן, בבית הספר, בצבא, בפוליטיקה, בחברה, באוניברסיטה, בעבודה, בזוגיות, במשפחה, בספורט ואיפה לא, באופן אינסטינקטיבי ופועלים באופן אוטומטי ואנחנו משייכים את עצמנו לקבוצה מסוימת שאנחנו בעדה, כדי שהחברים שאיתנו יהיו בעדנו, ורק שלא יהיו נגדנו. בדיאלוג, בויכוח, בשיחה, באופן אינסטינקטיבי אנחנו מחפשים את האנשים שהם בעדנו או נגדנו, ובאופן אוטומטי אנחנו מתחברים לאנשים שבעדנו. אנחנו מתוכנתים לכך שיש אנשים שהם בעדנו ושיש אנשים שהם נגדנו. הצורך לשייך את עצמנו לקבוצה מסוימת שהיא בעד כנגד הקבוצה שהיא נגד, נוצרת כתוצאה מדפוס התנהגות רגשי מקובע בתודעתנו שעובר מדור לדור. זאת כיוון שחינכו, תכנתו, אילפו אותנו שיש טובים ושיש גם רעים, ושאנחנו צרכים להיות הטובים ולהיות חלק מהקבוצה של הטובים, ורק שלא נהיה הרעים ונתחבר לקבוצת של הרעים. רק שכחו ללמד אותנו ולהסביר לנו או שלא ידעו ללמד ולהסביר לנו, שהרגשות הפנימיים של הטוב והרע הם בתוכנו, ואלה הם רגשות פנימיים שגורמים לנו להזיה ולתרגום שגוי של האני העצמי שלנו, של הזהות האמיתית והמציאות האמיתית, ולכן אנחנו יוצרים את המציאות של בעד ונגד, טובים ורעים שזו מציאות שהיא אשליה. ישנה אפשרות נוספת שאותה כנראה לא ידעו ללמד ולהסביר לנו שאפשר להשתנות ולא ליצור מציאות של בעד ונגד, טובים ורעים. כלומר אפשר ללא הרגש שגורם לנו לקונפליקט פנימי, לניגוד פנימי של בעד ונגד, טוב ורע. כלומר, אפשר להיות רגועים ולחיות ללא הפעלת הרגשות הפנימיים שגורמים לנו להיות בעד ונגד. אני מקווה שהבנתם עד כאן שהמציאות משקפת את מי שאתם באמת של בעד ונגד, כלומר אתם בעדכם ואתם גם נגדכם, אתם הטובים לעצמכם ואתם גם הרעים לעצמכם, שתי הקבוצות או יותר הם בתודעתכם וזה הקונפליקט הפנימי, הניגוד הפנימי שיוצר את המציאות הדמיונית. אפשר ליצור מציאות ניטראלית ועניינית שאין בה אנשים שהם בעד ושאין בה אנשים שהם נגד, שאין בה טובים ושאין בה רעים ושאין בה אין סוף של קבוצות. אלה אתם שיוצרים את מי שאתם, ואת המציאות שבה תחיו. מסקנה: הרגש הטוב והרגש הרע הם אלו שיוצרים בתודעתו של בן האנוש את הקונפליקט הפנימי הניגוד הפנימי, שיוצר אצלו דפוס התנהגות שמשקף את אותם הרגשות ויוצר מציאות של בעד ושל נגד. סיכום: חינכו אותנו הורינו שיש שתי אפשרויות שאיתם אנחנו יכולים לחיות לפיהם. אפשרות אחת היא, לחיות עם הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, צחוק, שימחה, תשוקה ועוד. אפשרות שנייה היא, לחיות עם הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע, כמו: פחד, חרדות, דיכאון, כעס, ייאוש ועוד. חינכו אותנו שעלינו לשאוף ולחיות רק עם הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב, אבל לא לחיות עם אותם הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע. אבל, קיימת אפשרות נוספת שהיא ללא אותם הרגשות הפנימיים שציינתי, לא הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב, וגם לא עם הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע. בן אנוש רגוע הוא לא מפעיל את הרגשות הפנימיים בכלל. רק כאשר בן האנוש רגוע הוא מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית, ואז היכולת שלו לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא חי תעשה באופן ברור יותר. הרגשות הפנימיים משתנים וגורמים לבן האנוש להשתנות כל העת, וכתוצאה מכך לבלבול, שברמת המודעות שלנו כיום הוא תמיד יאשים את האחר במצבו הרגשי. בן אנוש רגוע הוא לא בעד והוא גם לא נגד, כיוון שאין בו את הרגש הטוב ואין בו גם את הרגש הרע. המסר במאמר: בעד ונגד, הטוב והרע, הם תוצר של חוסר ההבנה של בן האנוש לתרגום האמיתי לרגשותיו הפנימיים. בן אנוש רגיש, אמוציונאלי יצור מציאות שבה יש את רגש הטוב ויש גם את הרגש הרע, ואת הבעד והנגד וזהו בן אנוש שהוא אינו ענייני. בן אנוש רגוע, רציונאלי יצור לעצמו מציאות שבה אין את הרגש הטוב ואין גם את הרגש הרע, אין את הבעד ואין את הנגד וזהו בן אנוש שהוא ענייני. הטוב והרע, הבעד והנגד זהו המקור לכל הגזענות הקיימת בעולם. כאשר בן האנוש יבין, ירצה ויבנה לעצמו את היכולת לשנות הרגלים שגויים, תעלם המציאות של הטוב והרע, הבעד והנגד ובאופן אוטומטי תעלם הגזענות הקיימת בעולם. |