הגעתי אלייך בשוטטות חסרת מטרה ולא יכול להתיק עיני מהבלוג הקשה שלך (קראתי מספר פוסטים אחרונים). כמו שהאגדות מספרות על הצבוע שלוכד קורבנותיו שמתמידים להסתכל בעיניו.

אז אני נאחז בקרנות הציפרלקס והויאגרה שהוצעו ויודע כמוך שגם בהם אין,

לא נחמה ולא נקמה.

גם זה יפה. מאיפה?

אתה תמיד מביא לי דברים יפים.

אני לוקחת ציפרלקס דרך אגב.

ויאגרה לא.

אולי זה הפסד.

תודה מותק.

איך זה פתאום גוף נתקף פחד,  

התקף חרמנות,

התקף חרדה,

חייב לספק יצר,

חייב לייצר סרוטונין,  

לעתים הגוף חרמן להתקף חרדה,

לעתים הגוף חרד מעודף חרמנות.

תודה שולמית

ממך זאת מחמאה ענקית

לא אוסיף

תודה מותק שלי

תודה על הכנות שרה

אני מחבקת אותך חזק!

אני אקשיב לך תמיד!

תודה יקירה

אני אוהבת כל דבר אצלך

אני אוהבת כל מילה.

תודה

אני כל כך שמחה שאהבת

עבדתי עליו קשה

על הפוסט הזה

בדרך כלל אני סתם שופכת צבע על הבד

"פז אופיר בין רגליך

ואני

בין רגלי

שחור רך "

איזה שורות מטריפות.

את בעצמך שדה.

אני מצטערת, ספיר

שיקרתי

רע לי, רע לי מאוד

אני לא יודעת איך מתמודדים עם זה

תמיד הייתי חותכת או בולעת כדורים

אבל הבטחתי לה שלא אחתוך

סליחה, אני לא מנסה ליפול עליך

רק התחשק לי להיות כנה איתך

את לא חייבת להגיד שום דבר

רק תקשיבי

אני מצטערת שרה

אבל אמרת לי שעכשיו את מחייכת

אז אני משתדלת לדאוג פחות...

כרגיל, כותבת מדהים!

איך את עושה זה? מצליחה לסדר את המילים בצורה כזו שהכל כל כך יפה?

איך את מצליחה למצוא את המילים הנכונות כדי שזה יהיה תאווה לעיניים?