א' maxima, אנרגטית, נבונה, דינמית רגישה. מאוד. פופולרית, מנהלת קשרים מגוונים; גם בשוני האישיויות, גם במשרעת הגילאים, בת 20 היתה עם בן 40, בת 23 עם שלושים ומשהו, בת 27 עם 30 וקצת, ובת כמעט שלושים, חצתה את קו המגמה. פעמיים. עם הגיל ועם המין - עם צעירה ממנה. גם לאומים שונים לא קיפחה. פתיחות, you know. מתחככת עם העולם הרוחני. מדיטציה, וויפאסנה, סדנאות ריקוד. באשראם. במדבר. מהפלאיירים שהיא מקבלת אפשר לעשות טפטים. מתחברת לעצמה ולרגשותיה.

מעידה שיש לה תקופות משבר- "ימי בכי".

קיבלה הכרעה אמיצה וכואבת על סיום קשרים עם החבר, ב'.

ג' היא חברה של ד', ויש בין שני הזוגות קשרים הדוקים.

וכאן התפנית בעלילה: ב' שהיה על תקן 'לאחר החלטה לסיים אך טרם ביצוע' חבר, במובן הרומנטי לג'.

א', גיבורתנו, ניצבה מול ג', והביאה לה לטמה, טראסק, א פאץ' אפונים אראין, שהפתיעה אף את עצמה, זעזעה והבעירה לחי וכנראה הרגיעה, במשהו, את המיית רגשותיה.

"בכית הרבה?" שאלתי.

"שלושה ימים. בלי הפסקה. אבל אצלי הבכי הוא לא כמותי. הוא איכותי" ענתה.

בהמשך התבשרה שהם, ב' וג' מתחתנים. שוב, נתנה בכרית. בכוח.

בהמשך המשך, שמעה שג' בהיריון. בכי עצום ורב.

"אבל" אני מקשה "הרי ברור לך שהוא לא מתאים לך, ואת לא באמת רוצה אותו."

"נכון," היא מאשרת "אבל הוא, במעשיו, מעצים לי את הבעייה שלי."

"ומה עם להשתלט על התחושות, לחיות עם הרגשות, לאלף את הדרקונים שמאחורינו, אותן חיות שהן לא באמת, ומאיימות עלינו?"

"לא מאמינה בלאלף, אבל לרקוד איתם כן."

"ומה עם לפרגן ולאהוב את מי שהיו יקרים לך וחטאם הוא שמצאו האחת את השני?"

"אני משתלטת" היא צוחקת ומוכיחה, "אני לא דורסת אותם".

אפריל 2007