prêt-à-manger
חשוב לי אוכל. חשוב לי שירות. יש בעיות קשות עם שניהם במדינה. באתי לתת ביקורת.
פוסטים אחרונים
- רובע אלרוב - ממילא - חלק ב' 1/9/08
- רובע אלרוב - ממילא - חלק א' 30/8/08
ארכיון
רובע אלרוב - ממילא - חלק א'
לאחר שנה של המתנה, אמא שלי שכנעה אותי לבוא איתה לרובע אלרוב החדש. "זה כמו 5th Avenue" היא אמרה בהתרגשות, "את חייבת לראות". מכיוון שהקשר ביני לבין שופינג אינו מקרי בהחלט, ומכיוון שידעתי שתצא מזה ארוחת בוקר למהדרין, נעתרתי לבקשה בשמחה. הגענו, החנינו את הרכב על מדרכה אפורה ובלתי מסומנת (כמובן שזה נגמר בקנס של 250 ש"ח), וצעדנו לנו דרך אתר הבניה לחלק א' של רובע הקניות היוקרתי. קודם כל אוכל, כי הרי ידוע לכל שאם עושים קניות כשרעבים, קונים הרבה יותר משהתכוונו. החוק חל גם על בגדים ואביזרים, אם למישהו היה ספק. האופציות לא היו רבות, בסך הכל יש בשדרה היוקרתית 4 בתי אוכל (לפי סדר הופעתם ממערב למזרח): קפה קפה (צפו ביקורת בפוסט הבא), קפה רימון, רולדין וקפה ארומה. התלבטות קצרצרה הובילה לבחירת קפה רימון, ולישיבה בפנים הממוזג והצפוף, במקום החוץ הלח (והצפוף) עם הנוף היפה.
משהו באוירה היוקרתית של הרובע הזה, בהופעתן של חנויות מפוארות כמו ה. שטרן, ומעצבי בגדים למהדרין, משהו בהופעתם של מחירים מופקעים על אותם פריטים ברשתות המוכרות לכולנו, גרם לי לחשוב שבתי הקפה שיעיזו לשרת את קהל השמנא והסלתא שיגיעו לעשות שופינג דווקא מול החומות, דווקא איפה שהכי יקר, ישקיעו. במשהו.
החלק הפנימי של בית הקפה, כאמור, היה צפוף, ועקב כך רועש מידי. הייתה אוירה של לחץ. בעמדת המלצריות, שעמדה בפתח המטבח והבר, הצטופפו להן בכל רגע נתון בין 4 ל-7 מלצריות מבולבלות, שלא יכול היה להיות להן אכפת פחות. התיישבנו לשולחן אחד, ולאחר כמה דקות ביקשנו לעבור לשולחן ליד החלון. "בטח!" אמרה המלצרית עם סימן המציצה העצום[שלא נעשה כל ניסיון להסתירו] על צווארה. "אני רק אנקה לכן את השולחן". אז חיכינו. 10 דקות אחר כך היא עוד לא הגיעה לנקות, אז עברנו בעצמנו, כשהחשבון של הזוג הקודם שישב שם עוד עומד על השולחן, והטיפ העלוב מבקש שיכניסו אותו לכוס המשותפת של צי המלצריות. בסוף היא הגיעה, וניקתה... בערך, ולקחה הזמנה. אני הזמנתי שקשוקה, ואמא הזמינה ארוחת בוקר, במקום הביצים היא ביקשה סלט ערבי. מלצרית: "יש לנו סלט ישראלי" אמא: "מה זה? זה כמו סלט ערבי? קצוץ?" מלצרית: "לא, זה סלט הבית." אמא: "יש לכם סלט קצוץ?" מלצרית: "אמממ.... אני אבדוק. טוב, בסדר. אני אבקש שיעשו לך." [היא הייתה נחמדה, פשוט לא אינטילגנטית במיוחד. זה קורה. עוד לא כעסתי.]
לגבי השתיה שאלתי, לאחר שראיתי שלט מסקרן בחוץ: "קוקטייל קיץ מרענן". מלצרית: "אה, זה קוקטייל הבית שלנו. יש בו... אמממ... [משהו ורוד]...[משהו פירותי]...ו...שמנת.. ונראה לי סאוור".
נשמע מפתה. לא תודה. לימונדה בבקשה.
כרבע שעה אחר כך, עוד לא הגיעה השתייה, אבל הגיע לחם. לא טעים ולא טרי במיוחד. עם שלוש צלוחיות- חמאה, משהו ירוק ומשהו צהוב.
החלטתי להיות אמיצה ולטעום - הצהוב היה נראה כמו ריבת משמשים, אך למעשה זה היה נוזל פלפלים צהובים. הטקסטורה שלו היתה כמו של מה שהיינו עושות כשהיינו ילדות קטנות במסעדות סיניות- שפכנו סויה, שמן, רטבים מכל הצלחות, רוטב חמוץ מתוק, גלידה - הכל לצלחת אחת בצבע קיא. אז זה היה ככה. הטעם לא היה נוראי, אבל היה מתובל מדי בכוסברה. אחד התבלינים השנואים עלי.
הדבר הירוק היה קרמי, עם רקע לבן ומשהו ירוק קצוץ בתוכו. לדעתי זאת גם הייתה כוסברה. בשלב מסויים המלצרית מלמלה משהו על פסטו, אבל פסטו זה לא היה.
לעסנו לחם, חיכינו להרטיב את הגרון בקפה ומיץ, וכשכמעט סיימנו את הלחם השתייה הגיעה. שתיה תעשייתית, אין הרבה מה לומר. מהמיצים ש"זה סחוט, פשוט לא כאן.."
אחר כך הגיעו 2 סלטים קטנים. לא היה עליהם רוטב, והירקות ככל הנראה ישבו חתוכים משעה מוקדמת בבוקר, כי כל הטעם ברח. חלק מחתיכות העגבניות היו מהחלקים הרכים בעגבניה. אלו שבבית בחיים לא היית מכניס לסלט, אבל במסעדות מסויימות, משום מה, הם חושבים שאם זה בסלט, אז לא תשים לב שזה מגעיל נורא. הרטבים הגיעו בצד - ויניגרט מתוק מדי, אלף האיים תעשייתי. שום דבר שבאמת היה עוזר לסלט. ועל הסלט מפוזרת ברוב חגיגיות - הכוסברה. בכמות שלא ניתן היה להפרידה, ולמעשה קבעה את מותו של הסלט בו ברגע.
עוד 10 דקות עברו והגיעו המנות. אסתטית הן נראו משעממות, בחירת הגבינות הייתה תפלה, כמו הגבינות עצמן. על צלחת ארוחת הבוקר של אמא, אכן הופיע סלט במקום הביצים. אותו סלט מהקערית הקטנה של קודם. עם הכוסברה ובלי הרוטב. השקשוקה נראתה כאילו נוצרה מחומרי גלם מקופסאות שימורים, וכמובן, איך לא, הייתה מלאה עד אפס מקום - בכוסברה.
לאחר מאבקים לקלף לפחות את השכבה העליונה שכיסתה את המחבת האישית, התחלתי לנגוס, וזה לא היה משהו. המלצרית פתאום הופיעה-
אמא: "ביקשתי סלט קצוץ" מלצרית: "אבל זה הסלט שיש לנו" אמא: "אבל סיכמנו שיעשו לי סלט קצוץ" מלצרית: "אה. זה סלט הבית. אז תביאי את הצלחת, אני אבקש" אמא: "אני לא רוצה שתקחי את כל הצלחת. אני רוצה לאכול בינתיים" מלצרית: "תביאי את הצלחת, אני אחליף לך" אמא: "לא. פשוט תביאי סלט קצוץ. ומה הקטע עם הכוסברה? בהכל יש כוסברה. אי אפשר לאכול את זה! תשאלי את השף למה הוא שם כוסברה בהכל" מלצרית: "אה."
אני: "אמא, זה לא שף. ומה זה יעזור לנו שהיא תשאל אותו למה. כנראה שהוא לא מבין מהחיים שלו באוכל. זה למה." 5 דקות נוספות, ויוצא הסלט החדש. אכן קצוץ, אבל מלא כוסברה.
אני: "את יכולה לקרוא בבקשה לאחראית משמרת?"
...
כשאחראית המשמרת הגיעה הסברתי לה בעדינות שאם הטבח מחליט להעמיס את כל המנות בתבלין שנוי במחלוקת, שגם אם מתים עליו הוא מופיע בכמות כל כך בלתי סבירה שאין שום טעם אחר שנשאר בפה מבית הקפה הזה, כדאי לפחות לציין זאת בתפריט, כדי שאנשים יוכלו לבחור לאכול במקום אחר.
יצאנו משם רעבות, עם חיוב על ארוחת בוקר אחת והזמנה לשתיים נוספות חינם. לפעמים שווה להתלונן...
קפה רימון, רובע אלרוב-ממילא http://www.caferimon.co.il/
שירות: 5 אוכל: 5 אוירה: 5 תגובה לתלונות: 9 כוסברה: 10
בפוסט הבא: רובע אלרוב חלק ב' - זה לא משתפר בהרבה.
|
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני לא יודע אם שמת לב אבל יש אצלנו קטע כזה..
לקחת איזור בעל קסם או ייחוד.. להחריב אותו.. להקים שם איזה פרוייקט נדל"ני ולקחת את השם של אותו איזור.
לדוגמא.. לוקחים איזה גבעה שצומחים עליה הרבה רקפות/כלניות/סחלבים.. מוחקים אותה ולא משאירים זכר לאותה רקפת/כלנית/סחלב.. ואז קוראים לאותה גבעה בשם גבעת/שכונת/מצפה רקפות.
אותו הדבר גם בעיר.. לקחו מקום עם קסם.. והפכו אותו למקום עם כסף.
אגב.. רצו לעשות משהו דומה גם בעמק רפאים.. רצו לבנות שם לגובה ורק התנגדות של התושבים מנעה בנתיים את הגזירה. הבניה לגובה הייתה פוגעת באופי של השכונה ופוגעת בקסם של מקום היפהפה הזה.
יש פרוייקטים מבורכים.. כמו במקרה של הנמל בתל-אביב ובמתחם הרכבת בירושלים, אבל אלו לצערי נדירים.
מנגד.. יש גם פרוייקטים
את צודקת.
גם אני חשתי אכזבה על כך.
היתה לי ציפיה שהרמה תהיה גבוהה יותר והיא , כמו שכתבת, לא.
אני הדרתי את רגלי מבתי הקפה בממילא.
מסכימה איתך - זה ניסיון גרוע למסחר את החומות,כחלק מהמגמה להפוך את ירושלים לפריז של היהודים הצרפתים. בכל זאת, אי אפשר לצפות מבעלי דירות היוקרה-רפאים לקנות בחנויות כמו אופנת המדרחוב, או במקום המוני כמו קניון מלחה... הם הרי הרבה יותר טובים מאיתנו.
לא יודע..
אני לא אוהב כלכך את הפרוייקט הזה.. קצת מרגיש לי מזוייף
הקסם של ירושלים לא נמצא שם.
אני ללא ספק בעד שיקראו ויפנימו!! :)
כירושלמית שאוהבת את ממילא, אני מוצאת שזה מאכזב למדי של בתי האוכל שם הם רשתות הקפה הסטנדרטיות הרגילות, מסעדות בלי מעוף ובלי איכות.
וכפי שכתבת, גם השירות בהן הוא לא שם דבר...
(היה לי מקרה דומה ב"קפה-קפה" שזיכה אותי בארוחת בוקר זוגית).
המקום מלא קסם ומושך אליו המונים בכל מקרה, ולכן בתי הקפה תמיד יהיו מלאים, ולא יהיה להם צורך להתאמץ .
אולי מישהו יקרא את זה ויפתח במקום מלא הפוטנציאל הזה משהו שווה.
נחמד שמישהו שומר על חוש הומור...אני לא עושה כל מה שמקובל... חלק מהעניין הוא לכתוב משהו טיפה אחר ופחו שבלוני. אם חשובים לך הפרטים האלה, אתה מוזמן לשאול באופן אישי. החניון אמנם חינם, אבל לוקח כמה עשרות דקות של עמידה בתור כדי להיכנס אליו.
תודה על הפידבק הבונה! :)
טורקיז
עברתי שם היום במקרה בדרך לפגישה בעיר העתיקה.
יש חניה חינם ל 3ה שעות בחניון, בינתיים.
זה ממש! לא! שדרה חמישית. זה מזכיר יותר רבעים משופצים ומדרחובים של גרמניה.
בתי הקפה, בעיקר רשתות, ממש לא עושים חשק לנסות אותם. אז לא ניסיתי
לגבי הבלוג, כל התאור האישי ובקרת השרות מאוד נחמדים. מקובל שבסיכום
נותנים רשימה קבועה של מצאי לפני הציונים: ארוחת בקר כוללת....מחיר....
קפה ומאפה...חנייה...שרותים...סוג קהל...
בהצלחה
מצביעים ברגליים ונגמר העניין, זו הדרך הטובה ביותר והמשפיעה ביותר.
כל ניסיון לשנות דברים בד"כ לא מועיל ומה שנשאר זה כאב ראש מיותר למלצרית שבאה לעבוד בשביל 2 גרוש ולא אחראית שם על רוב הדברים שהפריעו לכם.
צודק. (אגב זה ירוק על ירוק, אבל על צבעים לא נתווכח... :)
הקפה היה סביר. nothing to write home about. הביקורת היא על בתי אוכל לכל סוגיהם. מחומוסיות וקיוסקים שמוכרים אוכל ביתי, ועד למסעדות יוקרה (אם יצא לי). מסעדות הוא שם גנרי. מתנצלת על חוסר ההבנה.
התמחור היה סביר, בן 45-55 ש"ח לארוחת בוקר כולל שתיה.
כתוב נחמד, אבל אין כאן בקורת מסעדות.
בתי קפה זה לא מסעדות. חשוב לבקר את השרלטנות של מנות בתי הקפה בארץ
אבל, לא קיבלנו מידע על התמחור וגם לא על איכות הקפה, זה בית קפה, לא?
יהיה גם קריא יותר אם לא תכתבי כחול על כחול :)
הלוואי והייתי בטיסה
שם לפחות נותנים שקית....
טוב שהפראיירים רק מתחלפים
קיבלת כוכב על האומץ לדווח
פוסט באמת חמוד
מתעב כוסברה אנוכי
הצפי:
פשיטת רגל תוךחצי שנה- עד שנתיים...
ופשוט נמאס לי מהטיפשות של המסעדות האלו....
תרבות המזון בארץ=חוסר/היעדר תרבות.
בושה!
סלט יווני במסעדה ישראלית "חלבית" ממוצעת:
חסה (הרבה חסה, כשלמעשה, אין בכלל חסה בסלט יווני מקורי)
מלפפון קצוץ (הרבה - כמעט ואין בסלט יווני מקורי)
עגבניות קצוצות (מעט מאוד. למה? זה יקר יותר, וזה המרכיב העיקרי של סלט יווני אמיתי. חס וחלילה, שלא יהיה יותר מדי יווני.... שלא יהיה יותר מדי סלט...)
גבינת "חמד" (מהסוג הזול והפשוט) - מס' מועט של שבבים מגורדים בצורה עלובה וקמצנית (FLAKES)
3-4 חתיכות בצל גדולות (אם יש מזל, מדובר בבצל סגול, כמו שצריך להיות)
זיתים: 3-4 מניזולו מושחרים משומרים, מגעילים עד כדי בחילה (במקום זיתי קלמטה, הסגולים, אלו שאמורים להיות בסלט יווני)
לימון: אין!!! רק אם אתה מבקש (ואיזה פרצוף חמוץ של המלצרית, יותר מהלימון)
מעט שמן זית זול - (צהוב שעבר סינון כימי "כמו שצריך" - שחס וחלילה לא נהיה בריאים! או ירוק מדי - עם שאריות של הזיתים בפנים - מפתח פטריות - שלא נהיה "יותר מדי בריאים", פעם שנייה....)
הכמות - חצי קערה בינונית המחיר: 44-55 ש"ח
הרווח: 900%-1100%
כאדם שמייבא חומרי גלם מכל הסוגים לתעשיית המזון, אני מכיר את העלויות, ההוצאות הישירות והנלוות! מחיר הסלט שתיארתי כרגע: לא יותר מ5.5 ש"ח!!!
למה? למה, תגידו לי? למה צריך לסבול את זה? אין תשובה!!!
גדול
רובע אלרוב הזה הוא אחד הדברים המתועבים. לא יתפסו אותי מתה שם
מתוק ומקסים.