קורונה
פוסטים אחרונים
- כמו העץ גם אדם נגדע 15/1/14
- פרק יג' יומן בשליחות 15/4/10
- פרק יב' יומן בשליחות 12/4/10
- פרק יא' יומן בשליחות 10/4/10
- פרק י' יומן בשליחות 8/4/10
- פרק ט' יומן בשליחות 6/4/10
ארכיון
מסר ממרחקים
הסטודיו שלי, הגנזך שלי... נכנסתי לסטודיו הוירטואלי של תמר, [הוזמנתי אליו] התפעלתי מהסדר המופגן. הצצתי לעוד חדרים שרק הרואה-המבין יודע, שהוא בעצם מתבונן בלב העשייה. סטודיו של אמן. כשנכנסים לחדרי יצירתם של האומנים אפשר לזהות דברים על האומן ומלאכתו, להכיר את אישיותו. נחשפות חולשותיו ומעלותיו, לפעמים מקורותיו והשראותיו. צנצנות עמוסות מכחולים בגדלים שונים. קופסאות צבעים, גלגלות, מכבשים, תנורים. מלטשות, מברגים... המון כלי עבודה, חפצים. ומזהים כוון. נכנסים ומזהים שהאומן הזה עוסק ב... קרמיקה. האומן הזה עוסק ב...ציור, האומן הזה... עוסק בפיסול, וכו' לסטודיו שלי אין זהות. הנכנס אל הסטודיו שלי, מסתכל סביב ומה הוא רואה? שורות של קלסרים עבי כרס, בהם אלפי מערכי שיעור. ועל הקלסרים פתקאות לבנות המפרטות מה טמון בקלסר המכובד, מה נבלע בתוכו ונסתר מהעין. כלומר נושאי השיעור. ומה עוד? שורות של ספרי אומנות וחינוך שנאספו ברבות השנים, ונקנו בחנויות ספרים של יד ראשונה ויד שניה. כל השולח ידו לשלוף ספר יוכל מיד לתקשר עם גדולי אומני עולם בהסטוריה האנושית. שורות ארוכות של ספרים המכבידים על מדפי העץ שכמעט עומדים לקרוס. גליונות נייר. כן, גליונות נייר לבנים שחורים צבעוניים, בגדלים שונים בטקסטורות שונות. צבעים. קופסאות צבעים, צבעי פנדה, צבעי מים, צבעי אקריליק, שמן, צבעים זוהרים, טושים כמובן... פוסטרים גדולי ממדים [שנקנו במוזיאון תל-אביב, מוזיאון ישראל ועוד מוזיאונים ברחבי עולם] כפיסי עץ, בדים, טבעות, קפיצים, פרוות, חוטי קש ורפיה, פיסות עור, רשתות, ספוגים, זכוכיות... חומרים של מלאכת יד פלסטלינה, מראות, קוביות, אבני פסיפס, תחבושות גבס, סרטי הדבקה צבעוניים ושקופים, מלט... הכל עומד במקומו לכל חפץ וחומר שמור מקום קבוע מראש. והכל כדי שלא אטעה שאדע לאן עלי לפנות בתוך הערב רב הזה של פריטים המאכלסים ומעמסים את הסטודיו שלי. בהתלהבותי לספר מה מכיל הסטודיו שלי שכחתי לציין את עיקר העיקרים. שקיות ניילון!!! אשרי מי שהמציא את שקיות הניילון! אלה מלאות בדפים ופתקאות ועבודות שטרם מצאתי להם מקום בטוח לשכון בו. הן מונחות בערימה, אחת על השניה מחכות בסבלנות אין קץ לשיבוצן במפת הסטודיו. אתמול פתחתי את אחת השקיות [כדי להנמיך את גובה הערימה לקראת שנת הלימודים] ומה מתגלה לעיני? בלוק כתיבה קטן, הדף העליון צבעו ירקרק אפור דהוי. בחלקו העליון של הדף מסגרת שחורה, ובתוך המסגרת רשום בכתב ברור באותיות דפוס שחורות מהוהות... כתוב. בלוק כתיבה. אני פותחת את דפי הבלוק, דפים צהובים. בשוליהם דבקה הלחות שהשאירה עקבות בדמות כתמתמים צהבהבים, גזרי עתונים ישנים ישנים שהדיו נגע בהם לפני ארבעים שנה, הללו הציגו פרצופם הזקן מולי, בבושת פנים. אני מעלעלת בין גזרי העתון... לפתע, דף יוצא דופן היביט בי, קורא לי... הייתי סקרנית לדעת מה בתוכו... הכתב מוכר לי, כתב ידה של אמי ז"ל... ומה היא כותבת לי?... שיר. ושם השיר "חולשה של בת" ומהי חולשת הבת? "מדברת קצת לאט". ויתרונותיה של הבת? "כל שדכן יתגאה בה נורא, יש לה טעם רב בספרות ושירה" מימי לא ראיתי את המכתב הזה. אמי ז"ל קראה ספרים בכל רגע פנוי שהיה לה. היא ידעה בעל-פה את כל כתבי שי עגנון. צירפתי למכתבה כמה דמויות מתוך עולמה. דמויות ספרותיות אותן היכירה והעריכה. |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לצבע שרב היקרה!
תודה לך מקרב לב על ההסבר.
הבנתי את הרעיון, אך אני חושבת שלא הבנתי את כוונת המסר הרחוק.
אני רק מקווה שהמסר הוא לטובה.
מי לימד אותך להבין בנושאים אלו? בעיני זה מרתק.
תודה לך מאוד צבע!
אסתר
ברייקי יקרה,
בפוסט כתבת כך ואני מצטטת:
אתמול פתחתי את אחת השקיות [כדי להנמיך את גובה הערימה לקראת שנת הלימודים]*ומה מתגלה לעיניי?
בלוק כתיבה קטן, הדף העליון צבעו ירקרק אפור דהוי. בחלקו העליון של הדף מסגרת שחורה, ובתוך המסגרת רשום בכתב ברור באותיות דפוס שחורות מהוהות... כתוב.
בלוק כתיבה.
אני פותחת את דפי הבלוק, דפים צהובים. בשוליהם דבקה הלחות
שהשאירה עקבות בדמות כתמתמים צהבהבים, גזרי עתונים ישנים ישנים
שהדיו נגע בהם לפני ארבעים שנה, הללו הציגו פרצופם הזקן מולי, בבושת פנים.
אני מעלעלת בין גזרי העתון... **לפתע, דף יוצא דופן הביט בי, קורא לי...
הייתי סקרנית לדעת מה בתוכו... הכתב מוכר לי, כתב ידה של אמי ז"ל...
***ומה היא כותבת לי?... שיר. ושם השיר "חולשה של בת"
* ומה מתגלה לעיניי? - סוג של התגלות (ראייה, אולם מסוג אחר)
** אופן התיאור: הביט בי, קורא לי (המסר...)
*** ומה היא כותבת לי? - את משתמשת בזמן הווה (עולמות נפגשים, מרחקים מצטמצמים)
סוג הגילויים הזה מתרחש בדרך כלל אם לא תמיד בדיוק בזמן שאנו זקוקים לו יותר מכול...
לצבע שרב היקרה!
הבנתי את החלק הראשון של תגובתך, והוא על מנת "לראות" עלינו לגייס חושים אחרים כדי לעבור מעולם החומר לעולם הרוח.
אך לא הבנתי את החלק השני, הגשר בין העולמות... לראות{מסר} להרגיש {מרחקים מצטמצמים}
אודה לך מאוד אם תרחיבי בעניין זה כדי שאוכל להבין נכון יותר את הכוונה.
תודה לך צבע, להתייחסותך, ביאורך וכוכבך.
אני מחכה להמשך הפירוש.
תודה לך
אסתר
ברייקי יקרה,
אנו מניחים בסטודיו שלנו לא רק דברים הנראים לעין
גם כאלה... שלא.
על מנת ל'ראות' עלינו לגייס לעזרתנו גם חושים אחרים...
לעבור בעזרתם מעולם החומר, אל עולם הרוח.
המכתב של אמך עליה השלום הוא בבחינת גשר בין העולמות
לראות, (מסר) להרגיש... (מרחקים מצטמצמים)
צבע השרב
לתמר היקרה!
מאוד מרגשת אותי ההזמנה שלך... לצפות מהסטודיו היפה שלך בשקיעות של רמת-גן .
כבר הבעתי את קינאתי בשקיעות שאת חוזה בהן, זו חוויה מיוחדת במינה.
מאד חברי ויפה בעיני שאת זוכרת לתת לי לטעום מהיופי הנשגב הזה...
שאין שני לו.
תודה לך מעומק לבי.
אסתר
ברייקי יקרה,
אכן חומר למחשב, אנשים בדרך כלל נוהגים לצבור דברים, חבל לזרוק..
מימד הזמן הוא זה שיקבע מה נכון היה לשמור ומה לא.
בעתיד אעלה אולי עוד תמונות מהסטודיו.. את מוזמנת לסיור אמיתי לצפות בשמיים
של רמת גן .
תמר
לתמר היקרה!
הכתבה על הסטודיו שלך, עוררה בי את הרצון להסביר לעצמי מה אומר הסטודיו שלי. [לעצמי]
וזה אכן היה המאיץ לכתבה זו.
ביתו של אמן או אדם מגלה וחושף דברים שלא ניתן לגלותם בדרך אחרת. לטוב ולרע. וגם
מה הוא שומר בתוך שקיות הניילון שלו. כל שקית מלמדת על האיש ומגלה פרטים מחייו ומעברו.
לפעמים זה יהלמים, ולפעמים זה זבל. רק השנים , הזמן יודע להבדיל ביניהם.
אשמח עם כל גילוי חדש מהסטודיו שלך. בטוח יש שם הפתעות.
תודה להתייחסותך החברית
בברכה
ברייקי
לדנה!
אלה באמת רגעים מרגשים במיוחד, ומזכרות שקסמם לא פג לעולם .כל מפגש הוא כאילו מפגש ראשון.
וכשהוא ראשוני אז בוודאי שזו חוויה עצומה.
הסטודיו שלי?, אפשר לכתוב עליו ספרים. הוא הרבה יותר מהכתוב.
תודה לך דנה. התגובה שלך מרגשת ומקרבת.
בברכה
ברייקי
לבת יוסף היקרה!
הפעם טעית, יקרתי להשוות אותי לאימי כמו להשוות אותי עם פרו'פ ליבוביץ. יש איזה הבדל קטן בינינו.
אבל כמובן קיבלתי את המחמאה בשמחה.
ואני מודה לך על תגובתך התומכת.
בברכה
ברייקי
לצלילי הלב יקירתי
כשהיא כתבה את המכתב היא היתה צעירה ממני,
אבל היא זיהתה דברים, שרק שנים רבות מאוחר יותר גם אני זיהיתי אותם.
הדברים המפתיעים בחיינו, איך ומתי הם מגיעים אלינו. באיזה שלב?
או נקודת זמן. זו המיסטיקה... תשובות של הקוסמוס.
תודה להתייחסותך מקרב לב
ברייקי
לדורית!
כן, זה באמת היה משהו מאוד מרגש וממלא כאחד.
תודה לך לתגובתך מחממת הלב.
המשך שבוע טוב וחודש טוב.
ברייקי
ברייקי, אני מקוה שלא בגללי עשית סדר, אלא לקראת תחילת שנת הלימודים..
מרגש מה שמצאת בין תיקיותיך, ועוד יותר הזיכרונות מבית אימך.
מה שחשפתי בסטודיו שלי זה ממש מעט, אין לי בעיה לחשוף עבודות שלי
אך יש לי בעיה לחשוף פינות מסויימות כאן..
אני בהחלט חושבת, שמקום עבודתו של אדם לא רק אמן מעיד עליו לא מעט..
כמה מרגש כתבת הן על הסטודיו והן על המכתב....
אנחנו כור ההיתוך של הורינו ואין מרגש פתאום למצוא זכרון כה מוחשי להם...
(גם אני שומרת עד היום את הפתק האחרון של אימי)
היה כיף לקרוא איך נראה הסטודיו שלך, עשיר כמוך ופורה.
אשוב עם כוכב.
מקסים אסתר
וכמה משמעותי לגלות את כתביה של אם שנים אחרי....
אחרי שהפסקת להיות הבת
ואת כבר בגילה של אם,
רואה אותה בדמיונך בגובה עיניים,
מרגש לקרוא אותך
והמסרים?..
הרי תמיד ידעו להגיע ללב אוהב
תודה
*
התפוח לא נופל רחוק מהעץ- כאם כן בתה. :)
אהבתי מאוד לקרוא את הפוסט
ובעיקר את המסר שקיבלת.
שבוע נפלא וטוב
חודש טוב