הסטודיו שלי, הגנזך שלי... נכנסתי לסטודיו הוירטואלי של תמר, [הוזמנתי אליו] התפעלתי מהסדר המופגן. הצצתי לעוד חדרים שרק הרואה-המבין יודע, שהוא בעצם מתבונן בלב העשייה. סטודיו של אמן. כשנכנסים לחדרי יצירתם של האומנים אפשר לזהות דברים על האומן ומלאכתו, להכיר את אישיותו. נחשפות חולשותיו ומעלותיו, לפעמים מקורותיו והשראותיו. צנצנות עמוסות מכחולים בגדלים שונים. קופסאות צבעים, גלגלות, מכבשים, תנורים. מלטשות, מברגים... המון כלי עבודה, חפצים. ומזהים כוון. נכנסים ומזהים שהאומן הזה עוסק ב... קרמיקה. האומן הזה עוסק ב...ציור, האומן הזה... עוסק בפיסול, וכו' לסטודיו שלי אין זהות. הנכנס אל הסטודיו שלי, מסתכל סביב ומה הוא רואה? שורות של קלסרים עבי כרס, בהם אלפי מערכי שיעור. ועל הקלסרים פתקאות לבנות המפרטות מה טמון בקלסר המכובד, מה נבלע בתוכו ונסתר מהעין. כלומר נושאי השיעור. ומה עוד? שורות של ספרי אומנות וחינוך שנאספו ברבות השנים, ונקנו בחנויות ספרים של יד ראשונה ויד שניה. כל השולח ידו לשלוף ספר יוכל מיד לתקשר עם גדולי אומני עולם בהסטוריה האנושית. שורות ארוכות של ספרים המכבידים על מדפי העץ שכמעט עומדים לקרוס. גליונות נייר. כן, גליונות נייר לבנים שחורים צבעוניים, בגדלים שונים בטקסטורות שונות. צבעים. קופסאות צבעים, צבעי פנדה, צבעי מים, צבעי אקריליק, שמן, צבעים זוהרים, טושים כמובן... פוסטרים גדולי ממדים [שנקנו במוזיאון תל-אביב, מוזיאון ישראל ועוד מוזיאונים ברחבי עולם] כפיסי עץ, בדים, טבעות, קפיצים, פרוות, חוטי קש ורפיה, פיסות עור, רשתות, ספוגים, זכוכיות... חומרים של מלאכת יד פלסטלינה, מראות, קוביות, אבני פסיפס, תחבושות גבס, סרטי הדבקה צבעוניים ושקופים, מלט... הכל עומד במקומו לכל חפץ וחומר שמור מקום קבוע מראש. והכל כדי שלא אטעה שאדע לאן עלי לפנות בתוך הערב רב הזה של פריטים המאכלסים ומעמסים את הסטודיו שלי. בהתלהבותי לספר מה מכיל הסטודיו שלי שכחתי לציין את עיקר העיקרים. שקיות ניילון!!! אשרי מי שהמציא את שקיות הניילון! אלה מלאות בדפים ופתקאות ועבודות שטרם מצאתי להם מקום בטוח לשכון בו. הן מונחות בערימה, אחת על השניה מחכות בסבלנות אין קץ לשיבוצן במפת הסטודיו. אתמול פתחתי את אחת השקיות [כדי להנמיך את גובה הערימה לקראת שנת הלימודים] ומה מתגלה לעיני? בלוק כתיבה קטן, הדף העליון צבעו ירקרק אפור דהוי. בחלקו העליון של הדף מסגרת שחורה, ובתוך המסגרת רשום בכתב ברור באותיות דפוס שחורות מהוהות... כתוב. בלוק כתיבה. אני פותחת את דפי הבלוק, דפים צהובים. בשוליהם דבקה הלחות שהשאירה עקבות בדמות כתמתמים צהבהבים, גזרי עתונים ישנים ישנים שהדיו נגע בהם לפני ארבעים שנה, הללו הציגו פרצופם הזקן מולי, בבושת פנים. אני מעלעלת בין גזרי העתון... לפתע, דף יוצא דופן היביט בי, קורא לי... הייתי סקרנית לדעת מה בתוכו... הכתב מוכר לי, כתב ידה של אמי ז"ל... ומה היא כותבת לי?... שיר. ושם השיר "חולשה של בת" ומהי חולשת הבת? "מדברת קצת לאט". ויתרונותיה של הבת? "כל שדכן יתגאה בה נורא, יש לה טעם רב בספרות ושירה" מימי לא ראיתי את המכתב הזה. אמי ז"ל קראה ספרים בכל רגע פנוי שהיה לה. היא ידעה בעל-פה את כל כתבי שי עגנון. צירפתי למכתבה כמה דמויות מתוך עולמה. דמויות ספרותיות אותן היכירה והעריכה. |