| בוטש היה הלברדור המתוק והמיוחד שלי, שחור ומבריק שיער והוא רק בן 3 שנים וקצת.בכל הזדמנות משחק ובועט לו בכדורים שכה אהבתי לקנות לוידידותי לכולם ומעט חששן. את בוטש קיבלתי בדצמבר 2002 והוא רק בן חמישה שבועות ומאז הוא היה לי כבן משפחה לכל דבר.אני זוכרת את השנה הראשונה שהייתה לא קלה, בוטש היה נשכן לא קטן ותמיד אמרו לי בהומור "דפנה עד גיל 3 זה יעבור לו"תמיד נהגנו אני ואחי לצחוק על משפט זה כי בוטש לא ישב לרגע, מלא אנרגיה לברדורית תמיד קפץ והביא לי את הכדור כדי שאשחק איתו.למרבה האירוניה בגיל 3 וקצת זה אכן הפסיק אבל לתמיד. בוטש היה אחד מבין כלבים מקסימים אחרים שהורעלו בהרעלת המזון נוטרה נאגטסוכך מצאתי את עצמי הולכת יום יום לבית חולים דגן לשהות שעות על גבי שעות עם הכלב שכה אהבתילעולם לא אשכח את מבט העיניים השמח כשבוטש היה רואה אותי באה לבקר אותו כאילו הוא אמר "הנה אמא שלי באה"היינו יושבים בלובי בית החולים עם החברים של בוטש, קלוד וסגה כשהם מחוברים לאינפוזיות וכשנשארנו לבד הייתי שרה לבוטש שלי ,מדברת אליו ומרגיעה אותולאחר עשרה ימים בוטש שלי הלך לעולמו ובכאב גדול קברתי את כלבי האהוב במקום שכולו פרחים והרבה ירוקקברתי את בוטש עם הכדור האהוב עליו ועם דובי קטן שמצאנו באחד הטיולים הרגליים שלנו ביחד"שחק לך שם במרומים בוטשון שלי ושמור עלי מלמעלה"אמא דפנה |