| פיצפיץ ונושנוש החתולים שלי נקראו בדרכי באחד הטיולים שלי עם בוטש ואספנו אותם לביתנו. לרגע לא חשבתי שיום אחד הם יהיו "החברים של בוטש". תמיד הייתי טיפוס אוהב כלבים ואני וחתולים מה לי ולהם. כשבוטש היה משחק בחצר אף חתול לא העז להתקרב למרות שהוא זה שפחד מהם ולא ההיפך. בזמן שתקראו מילים אלו ימלאו שנתיים לפטירתו של בוטש, לברדור שחור ,יפה תואר ורק בן 3 היה. כשבוטש נפטר ליבי נשבר לרסיסים. אהבתי אותו בכל ליבי. חלק מההתמודדות שלי עם האובדן העצוב הזה הוא שבוטש לא היה הכלב היחיד שנפטר באותו חודש עצוב וקר של פברואר 2006 כשלבית החולים הווטרינרי בבית דגן צבאו המוני כלבים ובעליהם מלאי חרדה ודאגה לחבריהם ההולכים על ארבע בעקבות הרעלת המזון הגדולה. את העשרה הימים שהייתי לצידו של בוטש לפני שכוחותיו גברו עליו לעולם לא אשכח, אולי בגלל זה עדיין קשה לי המחשבה על להביא כלב חדש הביתה. עשרה ימים ארוכים שליויתי את כלבי האהוב לעולם טוב יותר. חודשים חלפו מאז, נושנוש ופיצפיץ גדלו להם לתפארת ומקפצים להם בין חדרי הבית ומתקני הגירוד הגדולים שארגנתי להם. הם ביניהם לא חברים אבל מה זה משנה.כשגינתי הקטנה נשארה יתומה מלכתו של בוטש מצאתי את עצמי עם קבוצת חתולי רחוב קטנה שבאה לבקר אותי מידי בוקר וערב. דאגתי לסרס ולעקר אותם ואני דואגת להם למזון ומים. מינימליות של אנושיות זה כל מה שצריך. אומרים שיש סיבה לכל אובדן שאנו חווים בחיים כי משהו טוב הרי חייב לצאת מזה איכשהו, לא?בוטש שלי נפטר וזו עובדה, עובדה שלא ניתנת לשינוי. התביעה בבית משפט כבר נמרחת מזה שנתיים אבל מה זה חשוב כרגע כי את אהבתי לבוטש שלי לא היה ניתן לאמוד בכסף.אני מאמינה שהיצורים הנפלאים האלו עושים אותנו אנשים טובים יותר ומצד שני קשה לי לשמוע על התאכזרות אליהם. הבטחתי לעצמי שאנציח את זכרו של בוטש בכל דרך אפשרית. אולי בזה שהצלתי 2 גורי חתולים מחיי רחוב אכזריים. אולי הם היו צריכים להיות פה בשבילי כדי להתגבר אט אט על אובדנו של בוטש.אז אם אתם יודעים שאפילו דבר חי אחד נושם בזכות חייכם שלכם, פירוש שהצלחתם. באהבה – דפנה, נושנוש ופיצפיץ. |